כשעזבת, האם שכחתי? פרק 2

"בוקר טוב סאנשיין" היה הדבר הראשון שהארי שמע כשפקח את עיניו. "מה השעה?", "הזמן לקום יפה שלי", מגי לחשה ברכות לאוזנו של הארי. "הולכים לבית ספר" היא הוסיפה ושניהם ציחקקו, "כן אמא", הארי אמר בציניות. מגי הזיזה קצוות פוני ממצחו של הארי, הסתכלה עליו למספר שניות וחיבקה אותו חזק, "אני כל כך אוהבת אותך הארי", הארי החזיר לה חיבוק חזק והנהן כתשובה. "טוב חמודים תפסיקו את הפוצי מוצי, הארי אתה צריך כבר להתארגן", "כן אבא ג'ון אני קם", "מי אבא שלך? דןןןן!!! הוא אמר לי שאני זקן" ג'ון הלך בדרמטיות לכיוון חברו וטמן את ראשו בכתפו של האחר, "איזה דרמה קווין מי ישמע" מגי ירקה. "תמותי" הוא השיב במהירות, "אחריך". ג'ון צרח לתוך כתפו של דן שנראה משועשע מכל הסיטואציה. "טוב אני קם" הארי נעמד והלך לצחצח שיניים ולהתקלח .

–

"הארי! הארי! האריייי!" הוא שמע את מקס צועק לו מעבר לדלת המקלחת. "מה קרה?", "הגיעה חבילה בשבילך, אני חושב שזה המדים של הבית ספר", 'איך הוא ידע את הכתובת? המנהל הזה חייב להיות משוגע' הארי חשב לעצמו. "טוב אני יוצא" הוא פתח את הדלת שרק מגבת מכסה את חלקו התחתון ושיערו הרטוב נח ברכות על מצחו ועורפו.

האחרים הביטו בו בהתפעלות, "אתה זבל אתה יודע את זה?!" ג'ון לא התאפק "למה אתה נראה כל כך טהור?! הגוף שלך כל כך לבן ועדין, זה מעצבן אותי! הכל אצלך יפה, אני שונא אותך,אופפ~~", הארי חייך והוציא לו לשון. "אם לא הייתי מכיר אותך הייתי חושב שאתה בחורה, יש לך גוף נשי וסקסי רק בלי ציצי…אני לא מאמין שאמרתי דבר כזה לגבר" מקס השפיל את מבטו בייאוש ומגי ירקה אליו מספר קללות. הארי גילגל עיניים והלך לחבילה, הוא פתח אותה וכן הם צדקו זה בהחלט מדים של בית הספר. 'כמה פתטי', "הם באמת רוצים שאני אלבש את זה?", "מן הסתם גאון, הם שלחו לך את זה בשביל שתלבש לא בשביל שתאכל את זה" ג'ון אמר בציניות, להארי אפילו לא היה כוח בשביל לענות לג'ון משהו מתוחכם אז הוא פשוט לקח את המדים ולקח מאחת המגירות של מגי תחתונים, -לא תחתונים שלה ,שובבים . היא תמיד מאחסנת תחתונים לבנים כי היא יודעת שהם ישנו אצלה מתישהו וכי היא גרה עם מקס…דה!- והוא הלך למקלחת והתלבש . הוא ייבש את השיער שלו עם המגבת ולבסוף יצא .

מגי עזרה לו עם העניבה וג'ון סידר להארי את השיער ואת המדים בשביל שישבו עליו בול. הם לקחו כמה צעדים לאחור ובחנו את הנער היפייפה שעמד מולם, הם החליפו אחד עם השני חיוכים, "מושלם" ג'ון אמר לבסוף . "טוב יאללה אני אקח את כולם, אחרי הכל רק לי יש אוטו" מקס אמר בהתנשאות אבל במהרה מגי נתנה לו מכה לראש " תודה באמת, חצוף!". כולם התאפקו לא לצחוק והתעסקו בדברים סתמיים בזמן שמגי שולחת לעבר בן זוגה מבטים רושפים ורצחניים.

–

"אולי תפסיק לבכות, זה לא שאני הולך למות או משהו, אתה מביך אותי מול כולם", "א-א-אבל ,אתה ל-לא מבין, תמו-ת וזהו טוב, שיהיה לך י-ום טוב א-א-אני אוהב א-ותך" ג'ון כמעט בכה את נשמתו כשהוא הסתכל על הארי. הארי רק רצה לברוח משם כשכל התלמידים התלחששו וצחקו. "ג'ון אתה תהרוג אותי יום אחד מרוב בושה, אתה היצור הכי מוזר שהכרתי בחיים שלי אתה בוכה כמו מטורף על כלום, איפה ג'ון הקשוח שאני מכיר? "… ג'ון ניגב במהירות את הדמעות ונתן להארי מכה בכתף "תלך לעזאזל", הארי צחק וחיבק את ג'ון חזק "כן גם אני אוהב אותך". ג'ון הסתכל עליו ונתן לו נשיקה קטנה על השפתיים כמו שהם תמיד עושים. "טוב ילד יפה שלי תראה להם מה זה כישרון אמיתי" הארי הנהן במהירות ולפני שהוא הלך מגי לא הייתה מוכנה לשחרר אותו עדיין והיא תפסה אותו במהירות ונישקה אותו נשיקה ארוכה על השפתיים.

'מה יש לכולם עם נשיקות היום?' הוא חשב לעצמו בזמן ששפתיה של מגי התרסקו על שלו, "גם אמא רצתה נשיקה על השפתיים" הארי רק חייך אליה והביט על האחרים, "עוד מישהו רוצה נשיקה לפני שאני הולך?" מקס סירב טוב נו סטרייט ודן לא יכל לזוז כי ג'ון חיבק אותו כל כך חזק בזמן שהוא בוכה, וואל גם אם הוא לא היה מחבק אותו הוא לא היה נותן לו נשיקה, אחרי הכל ג'ון קנאי…בקטע הזה פחות לדן, יותר להארי…לחלוק את הארי עם מגי זה כלכך קשה לו, אז לתת את הארי לעוד מישהו? בשום פנים ואופן! . "טוב, אז ביי אני אדבר איתכם אחר כך משפחה משוגעת שלי, אני אוהב אותכם". הוא הסתכל עליהם עד שהם נסעו משם והוא הסתובב ונשם עמוק לפני שנכנס לתוך שערי בית ספר.

–

'נחמד פה, רואים שזה מקום של עשירים, אני לא אהיה מופתע אם אני אמצע פה חתיכת זהב נטושה על הריצפה …ואו המקום הזה ענקי'. הוא הוציא מהכיס של הג'קט את הכרטיס ביקור של המנהל והתקשר אליו. "הלו" הוא שמע מהצד השני, "שלום מדבר הארי. הגעתי לבית ספר" הוא יכול להישבע שהוא שמע את המנהל מרקד לפני שהוא ענה בקול רציני "אני מבין, אני שולח את השותף שלך שהוא ידריך אותך ובקרוב יתחיל השיעור הראשון, אני אציג אותך לפני כל התלמידים, אני מקווה שתהנה…אה וגם סיפרתי לתלמידים על תלמיד חדש ומוכשר עם קול מלאכי שבא לפה היום אז אם הם בוחנים אותך בצורה מוזרה תבין שזה רק בגלל זה", הארי גיחח לאחר ששמע את דבריו לאונרד. "תודה, אבל אין לי קול מלאכי ויכול להיות שאני גם לא אהיה תלמיד פה . דרך אגב, אני אחכה ליד מכונת השתייה". המנהל החליט להתעלם מהחלק הראשון של המשפט ואמר "טוב אדוני הצעיר תחכה שם, להתראות" , "ביי ביי".

–

'אויישש הבחור הזה נואש' הארי חשב לעצמו כשהוא ראה נער דוחף נערה על מכונת השתייה וכמעט טורף אותה, למרות שהארי לא ראה את הפרצוץ של הנער כי הוא היה עם הגב אליו הוא היה יכול להיות בטוח שאותו נער היה רעב כי הוא כמעט אכל את אותה נערה. 'ואו הוא ממש נואש ורעב, מה יש לילדים פה?! לא נותנים להם לאכול?'. בזמן שהוא היה שקוע בלהביט בהם בחשש שהיא לא תהפוך להיות הארוחת בוקר של הנער הוא שמע מישהו צורח את שמו בהתרגשות ושמחה. הוא הסתכל לכיוון הקול וראה נער נאה ושרירי רץ לכיוונו "תרגע!!!, כן אני הארי אתה לא צריך להתלהב כל כך, אני בסך הכל בן אדם…וזה גם לא מתאים למראה שלך להיות כזה קופצני" הנער נראה כאילו הוא נעלב אך הסתיר את זה טוב בדבריו, "שמעתי כבר מהמנהל שאתה קשוח ושצריכים לרכך אותך קצת" הוא חייך להארי חיוך ענקי ויפייפה, 'שלום בית משוגעים, לרכך? מה אני שיער?'

"יש עוד משהו שהמנהל אמר עליי?" ,"אתה צוחק עליי? טוב שהוא לא הכניס לכל מילה שנייה שלו את השם הארי, הוא דיבר עליך כל כך הרבה ושיבח אותך לפניי כל הבית ספר, הוא אמר שיש לך את הקול הכי יפה שהוא שמע", "מי ישמע, אז כנראה שאני צריך ללכת עכשיו עם מסכה על הפנים בשביל שלא יקפצו עליי מעריצים". אותו נער שרירי גיחך לאחר שהארי סיים את דבריו "אתה לא צריך מסכה, אל תסתיר את הפנים היפות שלך"

'מה עובר עליו? הוא גם גיי?', "אתה גיי?" הארי שאל בלי לחשוב פעמיים ובלי שום היסוס .

הנער השרירי כמעט נחנק מהשאלה "נראה לך?! גבר לא יכול להחמיא לגבר אחר אפילו אם הוא לא הומו?", "אה מצטער, לא התכוונתי להעליב , רק שתדע שאני כן אז תיזהר עם המילים שלך שאני לא אתאהב בך בסוף" הארי אמר בציניות והביט על הנער הנאה שהיה נראה כאילו הוא נמצא במחשבות בינו לבין עצמו.

"מה קרה אתה בהלם? אף פעם לא ראית הומו? אל תדאג אני לא אאנוס אותך", "ל-ל-לא ממש לא, אני מכבד את זה, באמת! אין לי שום דבר נגד הקהילה שלכם…אה ורק שתדע שגם אח שלי גיי אז באמת שאין לי בעיה… ודרך אגב השם שלי הוא בנג'מין לוגן, אתה יכול לקרוא לי בן כמו כולם", "נעים להכיר אותך בן, טוב אתה כבר יודע את השם שלי אז אין טעם לעשות היכרות, רק תראה לי את הבית ספר הזה וזהו אני מת לגמור את היום הזה ולחזור לחברים שלי…אני מקווה שהזקן לא ירדוף אחרי יותר, וגם מה יש לכם עם המדים הפתטים האלה זה כל כך ילדותי ומזעזע" הארי דיבר בלי הפסקה ובן היה נראה מעט מבוהל "ואו אתה בהחלט צריך שמישהו ירכך אותך, איך גבר עדין כמוך יכול להגיד דברים כאלה", "איזה דברים?" להארי לא נראה שהוא אמר שום דבר שגוי אבל בעיניי בן כל דבר שהארי מוציא מהפה שגוי לחלוטין.

"לא משנה נעבוד על זה אחר כך", "אם בכלל יהיה אחר כך" בן לחלוטין היה מיואש אבל הארי התחבב עליו משום מה והוא רק חייך. הארי הסתכל שוב מסביב 'אז ככה זה לחיות כמו מלך? את האמת שזה גם נחמד וגם מעצבן בו זמנית, הכל הולך לפי חוקים אף אחד לא יכול להיות חופשי, אבל המקום הזה באמת לא רע אחרי הכל'