כשעזבת, האם שכחתי? פרק 79

"עבר שבוע מאז האודישנים, לא מעט תלמידים עזבו אותנו וכמו שרבים ממכם יודעים, זה אומר שבקרוב יגיעו תלמידים חדשים וכשאני אומר בקרוב, אני מתכוון למחר" לאונרד דיבר ברישמיות למול המורים והמדריכים, עושה אספה בערב לכולם. 

"אני יודע על שני תלמידים שאמורים להגיע לכיתת השירה, בן ובת, קיבלתי אזהרה שהבן לא באמת רוצה להיות כאן, זה יכול להיות קצת בעייתי", "אז למה הוא נכנס לכאן מלחתחילה?" אלברט נאנח, הוא רוצה להתעסק במי שכן יש לו את הנכונות ללמוד כאן, "ההורים שלו מאמינים שזה יעזור לו, הוא לא ממש חברותי, אז אני מצפה ממך ומהארי להתחשב בו" המנהל הסתכל על הארי והאחר הנהן, "אני אנסה להסתדר איתו, אחרי הכל גם אני לא באמת רציתי להיות כאן בהתחלה" הוא אמר בחיוך מובך ולאונרד גיחך "עשית לנו לא מעט צרות בעבר" האחראי הוסיף, גורם לאחרים לצחקק.

מייק טפח על ברכו של הארי, מעודד אותו ומאחל לו בהצלחה, הקטן חייך והנהן, הוא יעשה את הכי טוב שלו.

"ידוע לך על עוד תלמידים?" זאק שאל, לאונרד הנהן "עוד שלושה יכנסו לכיתת הריקוד, זה די הרבה למקצוע הזה בהתחשב בזה שהם נכנסים ביחד, יהיה לא מעט עבודה איתם" הוא הסתכל על זאק ומייק שהנהנו בהבנה, "יהיו עוד חמישה שיכנסו לכיתת האיפור והעיצוב שיער, ניקול את אחראית עליהם, יהיו עוד…"

לאונרד המשיך לדבר, מסביר עוד את המצב שהם נמצאים בו, אבל מייק והארי היו עסוקים בעצמם, מחזיקים ידיים ומחייכים אחד לשני, מאחלים עם עינייהם בהצלחה.

–

"אהמ" אלברט כחכח, נותן מכה עדינה עם מרפקו להארי, גורם לו לחזור לריכוז.

לאונרד חייך לזוג הצעיר, מבין את האהבה שמסביבים.

"כמו שאמרתי, פנו אלינו משקיעים שרוצים לתרום לנו כסף, התורמים הם אנשי מקצוע העוסקים בשירה וריקוד ולכן החלתנו יחדיו לעשות תחרות בין כיתת הריקוד לכיתת השירה, הפרס ככל הנראה יהיה יום כיף לכיתה המנצחת, זה יתקיים בעוד בערך כחודשיים ומי שאמורים להתחרות בוודאות אלו מייק והארי, כל אחד מהם יצטרך להופיע עם התלמידים החדשים למול המשקיעים והם יחליטו למי לתת את היום כיף, נודיע לתלמידים על זה כשהחדשים יתמקמו כאן" המורים והמדריכים הסתכלו על הזוג המבולבל שהסתכלו אחד על השני בשאלה, "לא הייתי אומר את זה ככה, אבל בשביל לעשות את זה יותר מציאותי, אתם תצטרכו להיות מעט אוייבים אחד של השני בתקופה שתהיה צמודה לתחרות בשביל לעשות את הכי טוב בשביל שהכיתה שלכם תנצח" המנהל אמר בחיוך משועשע, זה יהיה לחלוטין מעניין.

"תתכונן" הארי אמר עם מבט תחורתי, "בהצלחה לך עם זה" מייק השיב, מרים גבה בהתנשאות, הארי חייך בכוחניות, "פף" הוא פלט, מסובב את מבטו, "לא התכוונתי שמעכשיו תתחילו עם זה" ראש האספה אמר בציחקוק, במהרה החדר התמלאה בציחקוקים כשהזוג הצעיר התחיל במלחמת מבטים.

—

הארי התמתח כשיצא מחדר הישיבות, ידיו למעלה והוא עצם את עיניו, עייף מהעבודה.
מייק, שיצא בדיוק אחריו, מצא את זה כהזדמנות והוא במהירות חיבק את הארי מאחור, "להתכונן אה?" הרקדן הניח את סנטרו על כתפו של הארי, מתקדמים לחדר שבבית ספר, מכוונים לישון היום בבית ספר.

ירוק העיניים ציחקק, "אני מאמין שזה יהיה מעניין לראות איך אנחנו מתנהגים אחד עם השני בתקופה הזאת" הוא ליטף את ידיו של מייק, "אני אוהב את החיבוקים שלך, אבל אנחנו עדיין בשטח שיכולים להיות בו תלמידים" הארי הוסיף, יוצא ממעגל הידיים של מייק ומסתובב אליו, נעצר למולו. 

"אני קצת חושש מהתלמיד שלא רוצה להגיע" הארי אמר באנחה, הולך לצידו של מייק וממשיך להתקדם איתו, מייק נאנח גם הוא, מבלגן את שיערו של הארי, "עברת הרבה תלמידים בתקופה שלך כאן, אני בטוח שתסתדר איתו, אני אעזור לך", "באמת?" הארי הביט על מייק עם עיניים זורחות, "היה לך ספק בכלל? ברור שאעזור לך" חום העיניים רכן ונשק ללחיו של הארי שבמהירות התרחק, "אין לך שליטה עצמית" הקטן אמר במבוכה, "אני לא אשם בזה" מייק אמר בתמימות, מפיל את האחריות על הארי, מתקרב לאחר.

ירוק העיניים הלך מהר יותר, מבחין בצד עיניו שגם מייק מגביר קצב, הוא החליט להשתעשע ולרוץ, "היי!" מייק אמר בהפתעה כשראה שבעלו רץ ממנו, הוא חייך לעצמו והתחיל לרוץ אחרי הארי למעלית.

הארי צחק כשמייק חסם את המעלית עם כף ידו ונכנס פנימה, עדיין הזמר לא לחץ על כפתור הקומה והמעלית רק נסגרה מבלי לזוז.

"ילד רע" הרקדן מלמל, מכה את אפו של הארי בעדינות עם אפו שלו.
האווירה השתנתה כשהם הביטו אחד לשני בעיניים, "אני רוצה לנשק אותך" מייק לחש ומבלי שום אזהרה, הארי משך אותו אליו והתחיל לנשק אותו, מלטף את פניו של מייק.

"אתה רעב?" מייק שאל בזמן הנשיקה, "אני מעדיף לעשות משהו אחר במקום לאכול" הארי לחש, נוגס בשפתו התחתונה של מייק שהבין את הרמז, "או באמת?" מייק חייך חיוך צדדי ומרוצה, "ממממ" הארי מלמל, חוזר לנשק את שפתיו של מייק ברעב בזמן שהאחר לחץ במהירות על כתפור הקומה השלישית, חסר סבלנות, "נצטרך להיות בשקט" הרקדן מלמל, מזכיר להארי.|
האחר רק הנהן, מחדיר את לשונו פנימה לפיו של מייק שהסמיק מהמעשה הפתאומי, אבל הוא קיבל את לשונו של הארי בשמחה.

——

השעון המעורר העיר את הזוג הישן, מייק היה הראשון לפקוח עיניים ולכבות את הצפצוף המעצבן, הוא התמתח ולבסוף הוא הסתכל מעט מטה על הארי שחיבק את מותניו, עיניו עדיין עצומות, אבל היה אפשר להבין שהוא התעורר כשהוא שיפשף את ראשו על גופו של מייק כמו כלבלב קטן.

הרקדן חייך, מלטף את ראשו של הארי, "בוקר" הארי מלמל, נושק למותניו של מייק לפני שהרים את פניו ועלה עם גופו מעלה על המיטה, שפתיו היו מעט נפוחות מהנשיקות הרבות והכוחניות מאתמול.

"קפה?" מייק שאל, נושק למצחו של הארי, "כן, אבל קודם בוא נתקלח ונתארגן", "נתקלח ביחד?" מייק שאל והארי הנהן בטבעיות, "אתה לא רוצה?", "לא לא, ברור שאני רוצה" מייק היה מרוצה והארי היה יכול להבחין, "מזל שאנחנו מתעוררים מוקדם" הזמר חייך בערמומיות והתרומם מהמיטה, חושף את גופו האחורי והעירום למייק ששכב על המיטה והביט עליו בהערצה, הארי סובב את ראשו, מסתכל על מייק, "למה אתה מחכה?" הוא שאל עם מבט מלא ברצון למייק, "בוא נלך להתקלח" הרקדן אמר, מתרומם מהמיטה ומחבק את מותניו של הארי מאחור, איברו החשוף צמוד לישבנו של הארי, "בוא נתנקה" השטני מלמל, מתקדם עם הגדול יותר למקלחת, שם הם יכלו להתכלכך ולהתנקות בו זמנית כמה שהם יכולים.

—-

הארי יצא ראשון מהחדר בזמן שמייק עדיין היה עסוק בלהכין להם קפה לדרך.

"בנג'מין!" הארי אמר בחיוך כשהוא פגש את השרירי יוצא מהחדר ביחד עם מתיו, "נסיכה?" בן שאל בהפתעה, לפני שחיבק את הארי, "לא ידעתי שאתה ישנת כאן", "הייתה לנו אספה בערב, היום נקבל תלמידים חדשים אז אני ומייק רצינו להיות מוכנים", "זה היום?" מתיו שאל והארי הנהן,  "אנחנו הולכים בדיוק לחדר ישיבות לקבל את התלמידים" מייק אמר כשיצא מהחדר, נותן להארי את כוס הקפה שלו, "תודה" השטני אמר באהבה, מלטף את זרועו של מייק. 

בנג'מין ציחקק לעצמו, גורם לאחרים להביט עליו בשאלה, הוא רכן קדימה לאוזנו של הארי שלגם מעט מהקפה, "אני מתקשה להאמין שלא עשיתם כלום, איך אתה מצליח להיות בשקט?" בן לחש בהתגרות, והארי מעט נחנק מהקפה.

"מה אמרת לו?" מייק שאל ברוגז כשראה את התגובה של הארי, הקטן נרגע והביט על בן, עם אצבע אחת הוא קרא לו להתקרב ובן עשה את המבוקש, מצמיד את אוזנו לפיו של הארי, "אתה צודק, הידיים והשפתיים של מייק חוסמות טוב את הגניחות שלי, הידיים שלו מתמלאות ברוק שלי כשהוא חוסם לי את השפתיים בחוזקה, זה סקסי" הארי התרחק רק בשביל לראות את עיניו המזועזעות של בן, "שנלך?" הארי אמר למייק בחיוך מרוצה, מתקדם לכיוון המעלית.

"בהצלחה עם להתמודד עם מה שהארי אמר" מייק אמר, לא באמת יודע מה הארי אמר לבן, הוא טפח על כתפיו של השרירי, גורם לבן להביט על ידיו של מייק ולהתרחק מעט, "בואו נלך פשוט" בן חייך בחוסר נעימות.

—

"אני לא מעוניין להיות כאן!", "דילן, אתה נשאר פה ונגמר הסיפור" היה אפשר לשמוע את הויכוח בתוך חדר הישיבות, מייק והארי הביטו אחד על השני, "זה כנראה הוא" הארי לחש, נושם עמוק, "אל תדאג, יהיה טוב" מייק הרגיע את הקטן לפני שנכנסו.

"או בדיוק בזמן" לאונרד אמר בחיוך, מרגיש הקלה כשהארי הגיע, "זה המדריך שלנו שיהיה אחראי עליך, קוראים לו הארי" המנהל הציג את הארי, "שלום" אישה מבוגרת אמרה בחיוך, כנראה שאמא של הנער, "שלום לכם" הארי אמר, לוחץ את ידיהם של האב והאם, הוא הסתכל על הנער שהיה עם גבו אליו כאילו ולא רוצה להתייחס אליו, על גבו היה מונח תיק של גיטרה, "דילן, נכון?" הארי שאל בקול רך, "שמענו את השם כשהיינו בחוץ" הארי הסביר.

"קרה משהו?" לאונרד שאל בבלבול את הנער שהיה נראה כאילו ומבטו השתנה, היה נראה שגבותיו התכווצו בחוסר הבנה, "אתה לא רוצה להסתובב אלי?" הארי שאל, לאונרד שוב הבחין במבטו המשתנה של הנער שהיה עם הפניו אליו.

בעל הגיטרה הסתובב באיטיות, מסתכל על הארי שחייך אליו, "שלום לך" השטני אמר, שולח את ידו לדילן, הנער הביט עליו ואז על ידו לפני שלחץ אותה בחוזקה, כשהארי רצה לסיים את לחיצת הידיים דילן אחז בידו, לא עוזב.

המדריך הביט עליו בשאלה, לאחר מכן הוא הביט על מייק שלא הבין מה קורה, "אממ" אלברט היה הראשון לנתק את מגע הידיים שהיה נראה מעט מוזר, "לא יצא לי להציג את עצמי כמו שצריך, אבל אני אהיה המורה", דילן רק הביט עליו לכמה שניות לפני שחזר להסתכל על הארי.

"אני נשאר" דילן פלט לפתע, מפתיע את הנוכחים בחדר שהיו מבולבלים מהאמירה שלו, "מה אמרת?" אביו שאל אותו בחוסר אמונה, "אמרתי שאני נשאר ללמוד כאן" הוא אמר בחיוך, מביט על הארי.

מייק לא אהב את זה, הוא בכלל לא אהב את מה שקורה, הוא יכל להרגיש את האווירה מסביב לנער החשוד, הוא לא אהב את המבט בעיניו של דילן כשהביט בהארי, הוא לא אהב את ההרגשה שמשהו לא טוב עם הילד הזה.

"א-אוקיי, מעולה" לאונרד אמר בשמחה, מעט חוסר הבנה בטונו.

"זאת לורן, גם היא תלמידה חדשה שלך הארי" אלברט הציג את הנערה בעלת השיער הקצוץ, "שלום לך" הארי חייך ולחץ את ידייה, "אני מצפה ללמוד הרבה" היא אמרה בעדינות, הזמר חייך אליה, מרגיש הקלה שלפחות היא מתנהגת כמו שצריך על ההתחלה.

מייק כחכח בגרונו, אוחז בכף ידו של הארי, הוא עדיין חשב על כמה שדילן מוזר, הוא עוד יותר חשב ככה כשהנער בעל הגיטרה הרים גבה כששם לב לשילוב ידיים, "ואתה?" דילן שאל את מייק בגיחוך רציני, "מה?" מייק שאל בחוסר הבנה, "מי אתה?" הנער שאל, "אני מייק, המדריך לריקוד" הרקדן חייך חיוך מזויף, "לא" דילן אמר, "מי אתה בשבילו?" הוא הצביע על הארי, מייק נשך את שפתו התחתונה בכעס, "דילן! זה לא במקום" אמו של הנער אמרה בכעס, "אני בסך הכל שואל" הוא ענה בקשיחות, מחכה לתשובה, "הוא בעלי, אנחנו נשואים" הארי היה זה שענה, מראה לנער את הטבעת שעל ידו.

דילן נאנח, חוקר במבטו את מייק לפני שחייך, "בהצלחה לך" הוא מלמל בשקט, "מה אמרת?" מייק שאל, לא הצליח להבין את המלמול, "סתם" הוא חייך, "אז איתו התחתנת, אתה גיי אחרי הכל" דילן הסתכל על הארי, "מה זאת אומרת? זה נשמע כאילו שאתה מכיר אותי", "יצא לי לפגוש אותך פעם לקצרה", "באמת? איפה?" לאונרד שאל בסקרנות, "בבית קברות" הוא אמר ברצינות, מעביר צמרמורת בגופם של האחרים.

הארי הביט עליו בבלבול, "בבית קברות?", "בבית קברות" דילן אמר שוב, מסתובב ללאונרד, "איפה החדר שלי?" בעל הגיטרה החליף נושא, רוצה להשאיר אותם מסוקרנים.

—-

"אתה באמת לא זוכר אותו?" מייק שאל כשהוא והארי יצאו מחדר הישיבות, "לא, אני לא זוכר מישהו שנראה כמוהו" הארי נאנח, מנסה להיזכר, "הוא לא מוצא חן בעיניי" מייק נתן לרגשות שלו לצאת, "הוא תלמיד בן 18 אחרי הכל, אני מאמין שהוא פשוט השתעשע" הארי ניסה להרגיע את מייק ולמעשה גם את עצמו, דילן באמת היה נראה לו מוזר, "הוא הסתכל עליך במבט משונה, אני לא אוהב את זה בכלל", "מקנא?" הארי רצה לשבור את הקרח, משלב את זרועותיהם, מייק חייך, "תהיה זהיר איתו" הגבוה הזהיר, מלטף את ראשו של הארי שהנהן והניח את ראשו על כתפו שלו כשהם היו בדרכם לכיתה שלהם לשיעור המשותף.

–

הם ישבו אחד ליד השני בשולחן הקדמי, מסתכלים על התלמידים החדשים שלהם שהציגו את עצמם, בוחנים את ההתנהגות שלהם ושל התלמידים הותיקים, מקווים שהם יצליחו להשתלב עם כולם כמו שצריך.

–

"יהיה אכפת לכם להראות לנו משהו קטן ממה שאתם טובים בו?" לאונרד שאל את התלמידים החדשים והם הנהנו במרץ, רוצים להוכיח את עצמם, כולם לעומת דילן שהמשיך להסתכל על הארי, היו נראים נרגשים.

בנג'מין יכל לשים לב להתנהגות של דילן, למעשה כולם יכלו לשים לב, הוא לא באמת הסתיר את זה שמשהו בהארי מסקרן אותו, אבל מה הסיבה להתנהגות שלו, אף אחד לא באמת ידע.

הארי כחכח בגרונו, מרגיש לא בנוח, מייק הבחין בזה ושלח את ידו מתחת לשולחן, אוחז בידו של הארי, גם לזה הנער עם הגיטרה שם לב.

"אפשר להיות ראשון?" בעל הגיטרה שאל, "כמובן!" לאונרד אמר בשמחה, מרוצה שהוא משתף פעולה, "הייתי רוצה לשיר עם הארי" הוא אמר, מוריד מגבו את התיק של הגיטה ומוציא את הכלי החוצה.

"אנחנו מעוניינים לשמוע אותך, את הקול של הארי אנחנו מכירים" מייק התפרץ, "ועדיין הייתי רוצה לשיר איתו" דילן אמר בקשיחות, נועץ במייק מבט קשוח, הרקדן לא שם לב והוא הידק את האחיזה בידו של הארי.

הקטן ידע שמייק עומד להתפרץ ולכן הוא נעמד, "בוא נשיר ביחד" ירוק העיניים אמר, מסתכל על מייק ומהנהן אליו, מסמן לו שזה בסדר לפני ששחרר את האחיזה והלך לכיוונו של דילן.

—

כולם הלכו לצד, משאירים את הארי ודילן לעמוד לבדם למול הכיתה, "איזה שיר?", "אתה מכיר" דילן אמר בבטחון, הארי נאנח, מעדיף לא לשאול שאלות ולתת לנער להתחיל לנגן.

אצבעותיו של דילן נעו על המיתרים, מוציאות מהמכשיר את המנגינה, הארי הנהן לעצמו כשהכיר את השיר, ואז הקול של דילן נשמע, הארי הביט עליו בבלבול, הוא מכיר את הקול הזה, המנגן הביט עליו, מחייך לפני שסובב להארי את גבו, מאפשר לו להזכר.

עיניו של הארי נפערו, מייק חקר את התנהגותו המשונה של הארי, מנסה להבין מה קורה, כשדילן חזר להסתובב ולהביט על הארי, ירוק העיניים חייך אליו חיוך גדול, מהנהן אליו בהבנה לפני שהתחיל לשיר ביחד איתו.

ההרמוניה שהציפה הייתה מדהימה ואפילו דלין עצם את עיניו כשהוא זכה לשמוע שוב את קולו של הארי.

אלברט קיפץ באושר בצד, "ואוו" הוא מלמל לעצמו, לדילן יש חתיכת קול ועל הארי אין בכלל מה להגיד, ביחד הם לחלוטין נשמעים מעולה.

—

השיר הסתיים, נהיה שקט ולאחר מספר שניות נשמעו מחיאות כפיים.

הארי טפח על כתפו של דילן, "עכשיו אתה זוכר אותי?" הארי הנהן, "אני זוכר את הקול שלך" הקטן אמר, "עבודה טובה, אני שמח שהחלטת להגיע לכאן" המדריך הרגיש משוחרר יותר כשהבין מי הוא, "ותשנה את ההתנהגות שלך! הרושם הראשוני עליך לא עושה לך טוב" הארי הזהיר, משפשף את ראשו של דילן שהופתע, מסמיק מעט. 

–

"מה זה היה?" מייק לחש כשהארי חזר להתיישב, "אספר לך כשהשיעור יסתיים, אבל אני יכול להגיד לך שהוא בסדר" ירוק העיניים טפח על יריכו של מייק, חוזר להסתכל על קדמת הבמה, רואה את הביצועים של לורן ואת של התלמידים של מייק. 

—

"נו?" מייק ישב על המיטה לצידו של הארי, הם החליטו לדלג על הארוחה בקפיטריה ומחליטים לאכול משהו בחדר, "נו מה?" הארי השתעשע, "ריי!" מייק מלמל ברצינות.

"פגשתי אותו לפני שהתחתנו, הלכתי לבקר את ההורים שלי והוא גם היה שם, הוא בא לבקר ילדה קטנה והוא היה עם הגיטרה גם כן, אני לא יודע מה הילדה הזאת בשבילו, אבל הקבר שלה ליד ההורים שלי, ביקשתי מהם סליחה והוא נכנס לשיחה ואמר שלא משנה מה קרה להם אני לא אשם, לא ראיתי את הפנים שלו כי הוא היה עם הגב אליי, אבל בקשתי ממנו לנגן בגיטרה ויצא ששרנו ביחד את השיר ששרנו בשיעור, ככה בעצם זיהיתי אותו" הארי סיים את דבריו, מסתכל על מייק שניסה לפענח דברים.

"אבל המבטים שלו" הרקדן מלמל, "הוא כנראה היה מופתע לגלות שאני כאן, כנראה שהפגישה איתו שם גרמה לו לרצות לדעת מי אני" הזמר אמר בזמן שהתרומם מהמיטה, "אל תדאג, אני חושב שהייתה אי הבנה מצידנו" הוא הוסיף.
"רוצה לשתות?" הקטן שאל, "מים" מייק חייך, עדיין מודאג, הארי נאנח והחליט להתיישב על מייק, ידיו על כתפיו של האחר.

"הרוק שלי גם מספיק" הוא מלמל לפני ששפתיו צנחו על אלו של מייק, מרגיע את האחר עם המגע שלו, מייק נשם את ריחו של הארי בחוזקה לפני שנשכב על המיטה ביחד עם הארי עליו, ידו אחזה בראשו של השטני, מצמידה אותו עוד יותר אליו, מותניו של הארי נעו על מותניו של מייק באינסטינקט טבעי, "אין לנו הרבה זמן להפסקה" מייק מלמל, "אני יודע" הארי מלמל בחזרה.

"מי זה הדילן הזה לעזאזל ולמה הוא מסתכל עליך ככ..אמ?" הדלת נפתחה במהירות, קולו של בן נשמע.

הארי פקח את עיניו לפני שסובב את ראשו, מחייך בערמומיות לבן שקפא במקומו כשראה את מעשיהם, "תצא" הארי לחש באיום ובן רק הנהן, "תהנו" הוא כחכח בגרונו וצעד לאחור, סוגר את הדלת.

–
מייק לא יכל להתאפק והוא צחק, מחבק את הארי.
"קשוח שלי" הוא אמר באושר, הארי הרים את ראשו ושרבב את שפתיו, "אתה מתייחס אלי כמו לילד" הקטן מלמל, "מה פתאום, אתה תינוקי" הרקדן אמר בהתגרות, מקבל ביס עדין באפו מהארי, "תסתום ותנשק אותי, אין לנו הרבה זמן כרגע, אז תעשה הכל בשביל לגרום לי להסתפק, מבין?" הוא אמר בקשיחות, ומייק הנהן במהירות, "ילד טוב" הארי הוסיף, "אבל לפני זה" מייק הזיז את הארי מעט ממנו והלך לנעול את הדלת לפני שחזר למיטה, הפעם הוא נשכב מעל הארי, גופו התחתון בין רגליו של הארי לפני ששב לנשק את האחר.

—

"אתה בסדר?" מתיו שאל, "כן" בן אמר, דופק בעדינות את ראשו בקיר, "אמילי, הצילו" הוא מלמל בשקט, "העיניים הטהורות שלי" הוא המשיך למלמל, גורם למתיו לחשוב שהוא משוגע.

–

הוא נשכב על המיטה, מרוצה מזה שהוא לבד בחדר מבלי שום שותף.
הוא הניח את הגיטרה ליד המיטה, מחייך לעצמו, "שמח שמצאתי אותך הארי, תתייחס אלי טוב" דילן אמר לאוויר החדר, מביט על התקרה הלבנה, "בעל זה לא קיר" הוא אמר לעצמו.

"אלכסנדרה, אחיך הגדול יכול להיות שמח בקרוב, תעודדי אותי מלמעלה" הוא הוסיף בזמן שליטף את הגיטרה, מצחקק.