כשעזבת, האם שכחתי? פרק 82
"מעולה" הארי מחא כפיים ללורן כששניהם סיימו את החזרה שלהם, "הייתי טובה?", הוא שאלה בביישנות, "ברור שהיית! יש לך קול נפלא, יש לנו עוד שלושה שבועות להתאמן לתחרות" המדריך אמר בהתרגשות, מסתכל על הנערה המחוייכת, שמח שהיא מאושרת ממילותיו.
–
"מתי אני?" דילן התפרץ ושאל, עומד בפתח הדלת של חדר החזרות עם הגיטרה שלו, לא לובש את מדי בית הספר בדיוק כמו לורן, אחרי הכל כבר ערב ובית הספר סיים לעבוד, רק המתאמנים נשארו ערים.
"אנחנו כבר מסיימים פה, תמתין עוד קצת" הארי ביקש והנער הנהן, יוצא מהחדר ונשען על הקיר שליד הדלת, מסתכל הצידה על שני התלמידים של כיתת הריקוד שהמתינו גם הם בחוץ, מניח לעצמו שמייק נמצא שם ומדריך תלמיד.
'לעזאזל עם מייק הזה' דילן חשב לעצמו, תמיד מייק נמצא באיזור כשהארי מתאמן איתו, הוא אפילו נמצא איתם לפעמים בחדר חזרות, מתרץ שהוא סיים מוקדם ושבא בו להציץ ולראות מה יש לכיתה הנגדית, אבל דילן ידע את הסיבה, הוא לא רוצה להשאיר את הארי לבד איתו.
הוא נאנח לעצמו והוריד את עיניו מטה לגיטרה, פורט מעט על המיתרים העליונים שלה ומחייך לעצמו, זאת כבר הפעם החמישית שהארי הסכים ללמוד גיטרה חוץ מלהתאמן איתו לתחרות, הוא מאמין שהארי כבר בוטח בו, אחרי הכל הוא לא עשה שום דבר מיוחד שיגרום לו לחשוד ברגשות המבולבלים שיש לו כלפיו.
—
מייק והארי פתחו כמעט ובאותו הזמן את הדלתות של חדרי האימונים שלהם, מחייכים לקראת התלמיד הבא שאמור להיכנס.
"אתה יכול להיכנס" הארי אמר לדילן אחרי שנפרד מלורן לשלום, דילן חייך והזיז את ראשו הצידה, מסתכל על מייק שעמד ליד הדלת הפתוחה, גם הוא הסתכל עליו.
הנער גיחך, מרים את ידו אל מצחו ועם שתי אצבעות הוא כביכול הצדיע למייק לשלום לפני שנכנס פנימה.
מייק הביט בזעזוע על האיזור שבו דילן היה, 'איך הוא מעז?' מייק חשב לעצמו, לא מוצא חן בעיניו שהוא לא יכול להיות כרגע עם הארי, אבל לפחות יש תלמיד אחד שעוד בחוץ אז הוא יהיה על המשמר.
–
הרקדן במהרה הוא חייך לעצמו כשראשו של הארי הציץ אליו מהדלת הפתוחה, השטני חייך ונופף לו, עושה פרצוץ שהוא עייף.
מייק הנהן בהסכמה, שולח לו נשיקה מרחוק, אבל כשראה שהתלמידים שלו מסתכלים עליו הוא כחכח את גרונו, מזעיף את פניו ושולח להארי אגודל למטה כבוז על זה שהוא לא יצליח לנצח אותו, הארי זרם והביט בו בגועל, הוא העביר את אגודלו על צווארו, מסמן למייק שהוא מת בתחרות הזאת.
התלמידים לא יכלו שלא לחשוב ששניהם פשוט זוג של מביכים.
—
הארי חייך כשסגר את הדלת ונכנס לכיתה, רואה שדילן כבר עומד מאחורי כיסא, מחכה לו שהוא ישב.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה שנתאמן קודם?", "זה בסדר, קודם נמשיך מאיפה שעצרנו ואז נעשה חזרות, זה יהיה ממש קצר", הצעיר טפח על מושב הכיסא, קורא להארי לשבת.
"אוקיי נעשה את זה מהר, כבר מאוחר ויש לך מחר שיעור", "כן המדריך" דילן אמר בקשיחות וירוק העיניים ציחקק, "אתה יודע שאני מעדיף שיקראו לי הארי ולא המדריך" הארי אמר, מתקדם אליו ומתיישב על הכיסא.
—
דילן התכופף למול הארי והגיטרה, עוזר לקטן למקם אותה טוב על רגליו.
"מעולה" התלמיד אמר כשהוא הניח את אצבעותיו של הארי על המיתרים המתאימים, "תתחיל לפרוט" הוא הוסיף, מתרחק מעט ומסתכל על האחר שהתחיל להניע את אצבעותיו הדקיקות על החוטים המתוחים.
הוא חקר את הארי עם עיניו, אוהב לראות איך שהוא מרוכז ועושה את מיטב יכולתו להצליח לנגן כמו שצריך, הוא אהב את איך שהארי נשך את שפתו התחתונה בריכוז, שיערו השטני רופף על מצחו כראשו רכון מעט מטה בזמן שהסתכל על תנועות ידיו שלו.
אפילו הטעויות של הארי על הגיטרה היו נראות לדילן חמודות, למעשה מאז שפגש אותו לראשונה דילן חשב שהוא חמוד, הוא התחבר אליו מהרגע הראשון שירוק העיניים בכה והצטער בבית הקברות, הוא הצליח להתחבר לרגשות האלו, גם הוא מאשים את עצמו במוות של אלכסנדרה.
והקול של הארי, הרגש שהוא מוציא מתוכו, זה מה שגרם לו להיות מבולבל, הוא הרי נמשך עד עכשיו לבנות, הוא לא יודע מה יש להארי שגרם לו להרגיש ככה, אבל זה לא אכפת לו, כי הוא אהב את ההרגשה הזאת.
הוא חייך לעצמו, לא באמת מסביר להארי מה לעשות, הוא נהנה לצפות בו.
—
"טוק טוק טוק" מייק אמר כשפתח בהפתעה את הדלת, מקפיץ את הארי שהיה מרוכז בלפרוט כמו שצריך, מה שגרם לירוק העיניים ללחוץ חזק מדי על המיתר ולחתוך את האצבע שלו מעט.
"אוץ'" הארי כיווץ את מצחו והזיז את ידיו מהגיטרה, מסתכל על האצבע המעט מדממת שלו.
"אתה בסדר?" דילן שאל בחשש, יורד על ברכיו ומזיז את הגיטרה הצידה לפני שהסתכל על האצבע של הארי, "זה בסדר, בסך הכל שריטה" הקטן אמר בחיוך, מרגיע את הלחוץ.
"תביא לי לראות" מייק נשמע קרוב, הארי הרים את עיניו מעלה וראה את בעלו, אבל מייק היה מרוכז בלהביט מטה על האצבע שלו.
"תסלח לי" חום העיניים אמר לפני שהתכופף למול הארי והזיז את דילן ממנו, הוא לקח את האצבע של הארי ובחן אותה, "אני לא ילד, זה בסך הכל שרי…" הפצוע השתתק כשמייק הכניס את האצבע לפיו, מוצץ את הדם.
הזמר היה חייב להסתיר את הסומק בלחייו והוא הזיז את פרצופו לצד השני, אחרי הכל התלמיד שלו נמצא בחדר והוא לא היה רוצה להראות לו עד כמה שהוא יכול להיות מושפע כל כך מהמגע של מייק.
–
"אהמ" המדריך לשירה כחכח לאחר כמה שניות, מזיז את האצבע שלו מפיו של מייק, "אני חושב שזה בסדר עכשיו" הוא אמר בשקט, מלטף את פניו של מייק, "תודה" הוא אמר בחיוך לפני שהתרומם מהכיסא.
"סיימת להיום?" הארי שאל ומייק הנהן, "אבל היו עוד שני תלמידים בחוץ" דילן מלמל בחוסר הבנה, "עבדתי איתם ביחד לכמה דקות, לא רציתי להקשות עליהם ולעבוד איתם עד שעה מאוחרת" המדריך לריקוד ענה, דילן רק נשך את פנים פיו בכעס.
אז גם היום לא תהיה לו שום אפשרות להתקרב להארי.
–
"אז אתה נשאר להסתכל?" מייק הנהן בחיוך, מבלגן את שיערו של הארי כשהאחר חייך באושר, שמח שמייק יהיה לצידו.
"זאת כבר לא תהיה תחרות אם הצד השני מגלה מה אנחנו עושים" דילן פלט, "כבר ראיתי את הביצוע הזה כמה פעמים כשהתאמנתם, להגיד את זה עכשיו לא באמת עוזר" מייק אמר בחיוך משועשע, דילן הזה באמת משהו לא מהעולם הזה.
"אל תדאג" הארי טפח על כתפו של דילן "הוא לא יעשה משהו לא בסדר עם המידע הזה, מי שצריך לנצח ינצח, אם הוא יגיד משהו יהיה לו עסק איתי" הארי איים בשעשוע ומייק עשה פרצוף מפוחד, "דביל" הארי גיחך, מסתכל על דילן ומחייך אליו, "בוא נתחיל"
—-
"חדרררר" הארי אמר באושר כשנכנס ראשון לחדר שלהם בבית הספר, שוב נשארים לישון שם בגלל העייפות והלחץ מהתחרות המתקרבת.
השטני חלץ את נעליו ופשט את בגדיו המיותרים, נשאר רק עם בוקסר לפני שצנח על המיטה, מסתכל על מייק שפשט גם הוא את בגדיו.
"אני גמור" מייק אמר לפני שנשכב גם הוא על המיטה, פורש את זרועו ונותן להארי להניח את ראשו עליה.
"זה נראה לי היום הכי קשה שעברתי היום" הקטן התקשה להשאיר את עיניו פקוחות, "ככה זה בזמן תחרויות, בגלל זה היה קשה לי לחזור הביתה בזמנים האלו", "מסכן שלי, סבלת הרבה" הארי מלמל, נושק לעצם הבריח את מייק לפני שהתכרבל צמוד אליו.
"נעים" הוא לחש, מקבל ליטופים נעימים על גבו ממייק, מה שגרם לו במהירות להירדם, מיד אחריו גם מייק נרדם, שניהם היו עייפים מדי בשביל לנהל שיחה ארוכה או לגעת אחד בשני מעבר למה שהם עשו עכשיו.
——
"למה זה מרגיש כאילו והיום הגיע מהר מדי?" הארי מלמל בקול צרוד לאחר שמייק כיבה את השעון המעורר, "כי הוא הגיע מהר מדי" מייק התרומם לישיבה, משפשף את פניו וסוטר מעט ללחיו, רוצה להעיר את עצמו.
"מקלחת תעזור, בוא נלך להתקלח ולהתעורר על עצמנו כי אם אני אמשיך להיות ככה, אני לחלוטין ארדם בשיעורים" ירוק העיניים פיהק, מתמתח וטופח על גבו של מייק, מדרבן אותו לזוז.
"יאללה בוא" הארי אמר, מתרומם מהמיטה ופושט את הבוקסר מגופו, מייק התרומם גם הוא, מתמתח ועוצם את עיניו בחוזקה, הוא נשאר ככה לכמה רגעים לפני שפקח את עיניו ופשט גם הוא את הבד היחיד שכיסה איתו.
מייק הלך לצידו של הארי באיטיות לתוך המקלחת, שניהם היו עייפים מדי בשביל לתת איזשהו יחס מיוחד לגוף העירום שלצידם.
—
"תודה" ירוק העיניים אמר, לוקח מידו של מייק את כוס הקפה שהכין בשבילו, לאחר מכן הם יצאו מחדרם, הולכים ביחד לכיוון חדרי החזרות.
–
"בהצלחה" הארי אמר כששניהם עמדו להיפרד ולהיכנס כל אחד לחדר החזרות שלו, "בהצלחה" הרקדן מלמל גם הוא, נותן נשיקה ללחי של הארי ומסתכל עליו נכנס לכיתה לפני שהוא נכנס לכיתה שלו.
—
"איזה יופי שהגעתם כבר" הארי חייך, לוגם את טיפת הקפה האחרונה.
"אתה בטח עייף" לורן אמרה בחוסר נעימות, אחרי הכל הארי נשאר ער בשביל ללמד אותה ואת דלין, "טיפונת, אבל אני בטוח שגם אתם עייפים, אפילו יותר ממני" הוא חייך אליה ואל דילן, זורק את הכוס לפח ונעמד מולם.
"יש לנו הרבה לעשות היום" הארי אמר, מסתכל על תלמידיו המסוקרנים.
"היום אני רוצה שתשירו את כל השיר בלעדיי, אחר כך שכל אחד ישיר את החלק שלי, זאת אומרת שכשהשיר שלי ושל לורן מתחיל, הייתי רוצה שדילן יחליף אותי ולהפך, כשהשיר שלי ושל דילן מתחיל, הייתי רוצה שלורן תחליף אותי, מבינים?" הארי שאל והם הנהנו באיטיות, חושבים.
"בנוסף הייתי רוצה שנבצע ביחד את השירים הנגדיים, זאת אומרת שאני ודילן נשיר את השיר שלי ושל לורן ושאני ולורן נשיר את השיר שלי ושל דילן" הזמר ביקש, יודע מה הוא עושה.
"למה? אתה אמור לשיר איתנו ולכל אחד מאיתנו יש כבר שיר לעבוד עליו" הנער לא הבין את דבריו של המדריך, "אסור לנו לקחת סיכונים, אין לדעת מה יקרה לי, אולי אהיה חולה, אולי יהיה משהו שימנע ממני להגיע, אין לדעת מה יקרה גם לכם, אנחנו צריכים לעשות את הכל בשביל שנהיה מוכנים למצב חירום, אנחנו צריכים לנצח ואסור לנו למנוע את הניצחון הזה מהכיתה שלנו אם משהו יצוץ פתאום" השטני הסביר, גורם לאחרים להבין את דבריו.
"זה הרבה עבודה, אז שוב נעבוד בימים הבאים עד מאוחר, בוא נשקיע קצת בשביל כולם, אוקיי?" , "אוקיי" לורן אמרה בחיוך והנער השני הנהן, גם הוא מחייך.
—
"אני מת" תלמיד מהכיתה לריקוד אמר כשסיים את הריקוד שלו עם מייק.
המדריך התנשם והתיישב לידו, מגיש לו בקבוק מים, "קשה אה?" המבוגר מבניהם שאל בחיוך והתלמיד הנהן, "איך אתה נראה ככה בסדר? אני עוד שנייה מתעלף" הצעיר מלמל, לוגם מהבקבוק מים כמו משוגע, שותה במהירות את הבקבוק של המים הקרירים.
"גם לי זה לא הכי קל, אבל גם לי היה קשה בהתחלה, אימונים עוזרים, אני יכול להבטיח לך שיום אחד אתה תצליח", מייק טפח על כתפו, מתרומם, "תנוח לבינתיים" הגבוה אמר, הולך לתלמידים האחרים, רוקד גם איתם.
'הוא פשוט מדהים' התלמיד חשב לעצמו, לא יודע איך מייק יכול לרקוד כל כך הרבה עם כולם כשהוא רק מריקוד אחד חשב שהוא הולך למות, הוא לחלוטין רוצה להיות כמו מייק בעתיד.
—
"בנג'מין לוגן!" הארי אמר בקשיחות משועשעת כשיצא מחדר החזרות בערב, רואה את בן מחכה לו בחוץ.
"בוא תכין לי אוכל" השרירי אמר בחיוך מתחנן, "תכין לעצמך" הארי ירק, לוחץ על מותניו של השרירי שקפץ מהמעשה, "אל תהיה רע, ממזמן לא עשית ארוחה לקומה שלנו" המגודל עטף את זרועו מאחורי עורפו של הארי, מושך אותו למעלית.
"הסכמתי שאתה ככה לוקח אותי?" השטני שאל, אבל המשיך ללכת עם בן, "אתה נסיכה, ברור שתסכים" השותף לשעבר אמר בחיוך מרוצה, אבל החיוך נמחק כשהארי בעט ברגלו, מפיל אותו על הריצפה.
התלמידים הסתכלו על הסיטואציה ולא יכלו שלא לצחוק.
"איה" בן אמר בטון כביכול פגוע, שולח להארי מבט רצחני, "אז אני לא אוכל היום כלום" בן אמר, מתרומם ומשלב את ידיו, גורם להארי להסתכל עליו בגועל מזועזע, "כבר אכלת בוקר וצהריים ככה שאתה לא באמת יכול להגיד שאתה לא אוכל כלום היום" הארי עקץ, "נו פליזזזז הארי, אני רעב" בן הסתכל על הארי עם עיניים גדולות ובוכיות, מתחנן אליו במבטו.
"אתה באמת מגודל" הקטן מלמל, מושך באוזנו של בן, "איה איה איה" הגדול אמר, "בוא אני אכין לך אוכל" הזמר אמר, מקבל חיוך מרוצה מבן, "איה" השרירי המשיך להתבכיין כשהארי לא עזב את האוזן שלו ומשך אותו למעלית.
—
"תקרא לכולם" הארי ציווה על בן כשהוא סיים להכין כמות גדולה של פסטה, לחמי שום, סלטים ושניצלים, "כן הנסיכה!" בן הצדיע, בורח כשהארי כיוון אליו את סכין המטבח.
–
"מייקי" הארי אמר כשהאחר ענה לו לטלפון, "בייב, מה קורה? איפה אתה שאתה מתקשר אליי?", "אני בקומה שלנו, בוא לאכול ארוחת ערב, הכנתי אוכל לכולנו", "באמת?" מייק שאל בהפתעה, "כן, בן קצת התבכיין אז הכנתי" ירוק העיניים ציחקק.
"אני עוד בחזרות, אגיע עוד כמה דקות לאכול", "אתה עדיין מתאמן?", מייק הנהן, שוכח שהארי לא יכול לראות אותו, "כן, אחרי הכל אלו שלושה תלמידים ואני צריך להסביר להם את התנועות של הריקוד טוב יותר" מייק הסביר, מנגב את מצחו המיוזע, "אל תקשה על עצמך, אני מפחד שתיפגע" הקטן התבכיין, גורם למייק לחייך חיוך גדול, "אל תדאג, אני אהיה בסדר, תשמור לי אוכל" הגדול אמר, נושק לטלפון לפני שניתק, חוזר לחזרות.
הארי נאנח בעצב, מקווה שמייק באמת בסדר ושהוא לא פוגע בעצמו באימונים.
"בו" בן הקפיץ את הקטן, "למה אתה נראה כזה מבואס פתאום" בנג'מין שאל, נשען על השיש.
"מייק עוד מתאמן" הקטן מלמל, נותן לבן מגש עם אוכל, "תניח על השולחן" השטני העביר נושא, מעדיף לנסות לא לדאוג יותר מדי ולהאכיל את התלמידים הרעבים שחיכו לבישולים שלו.
"הוא יהיה בסדר" בן אמר בחיוך לפני שהלך, מניח את האוכל על השולחן שבמהירות התרוקן ועבר לצלחות של התלמידים.
—
הארי צחק עם התלמידים, אכול ביחד איתם.
"איזה כיף שיש אותך" תלמיד מרוצה אמר, אוכל את האוכל ברצון, "אני שמח שאתה נהנה מהאוכל" ירוק העיניים אמר בחיוך, "תמיד היית מכין להם אוכל?" דילן התיישב ליד הארי, שואל אותו בזמן שלקח אוכל והניח על צלחתו שלו, ירוק העיניים חייך אליו, מפנה את האיזור בשביל שיהיה לו נוח יותר לאכול.
"לא תמיד, אבל יצא לי להכין מספר פעמים אוכל לקומה, במיוחד בתקופה שלי כתלמיד כאן" המדריך אמר, שמח לראות את דילן נהנה.
–
"אומייגאד" הארי נאנח כשבן עיסה את כתפיו, "איזה כיף" הארי עצם את עיניו, נהנה מהמגע שעל כתפיו.
"בדרך כלל אחרי ארוחות כאלו, המגודל הזה עושה לי מסאז' בכתפיים" הארי הסביר לדילן אחרי שפקח את עיניו וראה שדילן קצת מופתע.
"היה בניכם משהו?" דילן שאל בהפתעה, גורם לכמה תלמידים להיחנק מהאוכל.
"מה פתאום!" תלמיד ותיק שהיה עוד בזמן שהארי היה תלמיד התפרץ, "לבן יש בת זוג, היא חברה טובה של הארי, היא הייתה פעם תלמידה של מייק" התלמיד אמר.
"פעם כשהארי היה עוד תלמיד חשבנו שיש בניהם משהו בגלל ההתנהגות הקרובה שלהם, אבל זה היה לפני שידענו על היחסים של מייק והארי, הם בסך הכל פוצי מוצי בקטע חברי, מייק והארי דלוקים אחד על השני יותר מדי, אין מצב שהם יוכלו להיות מושפעים ממגע של מישהו אחר" התלמיד הוסיף ובן הנהן בהסכמה, "אומנם הוא הנסיכה שלי, אבל אני פחות בקטע של בנים והוא פחות בקטע של בני אדם שהם לא מייק" השרירי קרץ, מחבק את עורפו של הארי.
–
"תתרחק או שאתה מת" קולו של מייק נשמע.
"מייקי" הארי אמר בחיוך מאושר, עיניו זורחות כשראה את הגבר המעט מיוזע שלו.
"לזה התכוונתי" התלמיד אמר לדילן, מוכיח לו עד כמה שהארי לא רואה אף אחד חוץ ממייק.
דילן לא יכל שלא להאנח, מבלגן את האוכל בצלחת שלו בעזרת מזלג כשהארי נעמד והעיף את בן ממנו רק בשביל ללכת למייק ולחבק את זרועו.
–
"האוכל עוד חמים, בוא תאכל" ירוק העיניים אמר, מושיב את מייק בכיסא שהיה שלו ליד דילן, מפנה את צלחתו ונותן למייק צלחת וכלים נקיים.
"תהנה" הארי אמר, מעסה הפעם הוא את כתפיו של מייק, מקבל נשיקה על כף ידו ממייק המרוצה, "אתה אכלת כבר?" מייק שאל, לוקח אוכל, "כן" האחר המשיך לעסות את כתפיו של מייק.
–
"אתם ממש פתוחים מול התלמידים שלכם" דילן אמר בקנאה, גורם למייק להפנות את מבטו אליו, "זה לא משהו רע" הרקדן ענה, "חשבתי שאמרתם שתהיו מקצועיים ותשמרו מרחק אחד מהשני בזמן התחרות" בעל הגיטרה אמר, "מה יש לך?" תלמיד שאל בכעס, "מה זה משנה איך הם מתנהגים? הם מספיק מקצועיים בשביל להפריד את היחסים בניהם בזמן העבודה, כרגע הם לא עובדים" הוא הגן על זוג המדריכים.
"זה בסדר" הארי אמר בדאגה, לא רוצה שיצעקו על התלמיד שלו, "אני מבין שזה בטח מוזר לראות את זה, אבל זה הפך להיות כבר משהו טבעי בשבילנו, מצטער על חוסר הנעימות" הקטן הסביר, עוזב את כתפיו של מייק שנאנח בייאוש, "אתה לא צריך להצטער" מייק אמר ברוגז, מסתכל על דילן בכעס אבל מחליט לא להגיד כלום ולהמשיך אכול.
–
"בנג'מין! בוא תעזור עם הכלים" הארי הפציר, בן במהירות בא אליו, גם תלמידים אחרים שסיימו לאכול באו לעזור להם לשטוף את הכלים המשומשים.
מייק אכל מהר, רוצה גם הוא לעזור, במיוחד כשדילן סיים לפניו לאכול והלך לעזור להארי עם הכלים.
–
"תנוח בייב" מייק חיבק את הארי מהאחור, לוקח מידו של הארי את הכלים ומניח אותם על השיש, "עבדת קשה" הרקדן הוסיף, מסתכל על דילן ומגחך לפני שנשק לעורפו של הקטן, "אבל גם אתה עבדת קשה" הזמר אמר, מזיז את ראשו מעט לאחור, מסתכל על מייק.
'הם קרובים' דילן חשב כשראה את הקרבה בין שפתיהם, מאגרף את ידו על המזלג המלוכלך.
"לא להתמזמז כאן" בן אמר, "העיניים הטהורות שלנו סתם יסבלו" הוא התגרה בזוג, "פף" הארי אמר, מחליט להחזיר את ראשו קדימה, אבל מייק החליט להשתעשע והוא תפס את פניו של הארי, "מוואאאאההההה" הוא אמר כששפתו מחצה את של הארי, מקפיץ לחלוטין את כל התלמידים שראו את זה.
"ה-השתגעת?" הארי גמגם בלחש, מסמיק, "קצת" מייק ציחקק, "אני אמשיך לעשות את זה אם לא תזוז ותלך לנוח" מייק איים והארי באמת התלבט אם כדאי לו ללכת או להמשיך לקבל נשיקות ממייק, אבל כשהוא הבין מול מי הם נמצאים הוא התכופף וברח ממעגל הידיים של מייק, יושב בספה ומכסה את פניו במבוכה.
"תפסיק להציק לו" בנג'מין אמר בחיוך, עומד ליד מייק ועוזר לו, "קשה שלא לעשות לו משהו, תראה איזה חמוד הוא" מייק חייך, יודע שדילן מקשיב לשיחה שלהם, "צודק שהוא חמוד" בן הסכים, ממשיך לנקות את הכלים ולדבר עם מייק.
דילן יכל להבין מהשיחה שלהם עד כמה שהם קרובים, זה הרגיז אותו שלא משנה מה הוא עושה הוא לא מצליח להיות קרוב ככה להארי, אם רק הארי היה מוחק את מייק ונותן לו אפשרות.
הוא סובב את ראשו, מסתכל על הארי שעוד היה נראה מובך מהסיטואציה והסתיר את פניו כשהתלמידים השתעשעו איתו על מה שקרה בינו לבין מייק.
אם רק הוא היה יכול להביך אותו ככה, זה היה יכול להיות נחמד.
הוא הסתובב בחזרה וראה שמייק שם לב שהוא הסתכל על הארי.
הוא שנא את מייק, המבט המשועשע שעל פניו, הוא רוצה למחוק את החיוך המתגרה הזה ממייק, את ההתנשאות הזאת שרק לו הארי מתאים.
'אתה עוד מעט לא תהיה כזה מרוצה מעצמך' דילן חשב לעצמו כשהביט בעיניו של מייק, 'נראה אותך מצליח להתקרב אליו' מייק חשב לעצמו כשהביט בעיניו של דילן.
תגובות (0)