כשעזבת, האם שכחתי? פרק 90

"המדריך!" התלמידים צעקו למייק בדאגה כשהוא והארי יצאו מהחדר של לאונרד, מעדכנים אותו על המצב פנים מול פנים ונכנסים לכיתה המשותפת.
–
"אני מקווה שלמדתם גם כשאני לא הייתי!" מייק אמר בטון נוקשה, עומד למול הכיתה, אבל לבסוף הוא חייך אליהם, "דאגנו לך" סאקי מלמל בעצב, "מצטער שהדאגתי אתכם הזמן לחוץ שכזה" הוא אמר בכנות, "העיקר שאתה בסדר" בנג'מין אמר מאחור, גורם להארי להסתובב בכיסאו מעט לאחור ולהסתכל על בן, מחייך אל השרירי שקרץ לו בהשתובבות.
–
דילן נאנח, הוא חייב להודות שהוא מרגיש לא נעים ממה שקרה למייק, אולי זה בגלל היחס הרגיל שהגדול נותן לו גם אחרי שעשה את מה שעשה להארי?
—-
"הוא בטוח בסדר?" בנג'מין שאל את הארי כשהקטן יצא מחדר החזרות שלו, הולכים ביחד להציץ ולראות את מייק רוקד, פותחים מעט את הדלת ומסתכלים, הקטן חייך לעצמו כשראה את מייק צוחק עם תלמידיו בזמן שרקד איתם, שקוע עמוק בתוך הריקוד.

"אני בטוח" הארי לחש, מסתכל על בן, "בדקתי את זה אתמול" הוא קרץ לשרירי שהבין למה הוא התכוון, "שובב" בן אמר, מכה את הארי וגורם לו לאבד שיווי משקל.

גופו של הארי דחף מבלי שליטה את הדלת הפתוחה, פותח אותה עוד יותר בזמן שנפל על הריצפה ועליו נפל בן, גורמים לרוקדים להיעצר ולהסתכל עליהם.
–
הארי השאיר את פרצופו מטה על הריצפה, מקלל את בנג'מין בליבו, נאנח לעצמו ועוצם את עיניו.
"אני מבין שריגלתם אחרינו" מייק אמר בשעשוע, מתכופף לגברים השכובים, "זה לא מה שאתה חושב" בנג'מין מלמל, מתרומם מהארי ונעמד, "אנחנו פשוט עברנו פה" השרירי המשיך למלמל, "אה באמת?" מייק ציחחקק, מסתכל על הארי שהסתיר את פנים על הריצפה.

"זה מה שקרה הארי?" הרקדן שאל והקטן כחכח בגרונו, מתרומם באיטיות מהריצפה, לא מסתכל על מייק, "אנחנו נלך" הארי מלמל, צועד לאחור ורוצה להסתובב ולברוח משם מרוב בושה, אבל מייק תפס את ידו, חוזר לעמוד ומנקה את גופו של הארי עם כפות ידיו, מפתיע את הקטן ואוחז במותניו, מושך אותו אליו, הארי אחז בכתפיו של מייק, מסתכל על פניו המשועשעות של האחר, לא באמת אכפת למייק איפה ומול מי הם נמצאים.

"זה לא יפה להציץ" מייק מלמל והארי בלע את רוקו, צועד מעט לאחור אבל מייק שוב משך את מותניו אליו, "לא לברוח" הוא לחש, מצמרר את הארי שאחז חזק יותר בכתפיו.

"לך לאכול" מייק אמר בקול רגיל, מנקר את שפתיו של האחר לפני שעזב אותו, "לא להציץ" הוא אמר שוב, סוגר את הדלת, משאיר את הארי המום בחוץ.

"אין לו מעצורים" בנג'מין מלמל, לוקח את הארי לקפיטריה.
–
"אני שמח שהשלמתם" בנג'מין אמר, מסתכל על הארי שאכל באושר, "גם אני" הוא ציחקק, "אני יכול להינות ממנו סוף כל סוף" ירוק העיניים הוסיף, "אז נהניתם אתמול?" השרירי לחש בשעשוע והארי ציחקק, "יותר ממה שאתה חושב" הקטן השיב, אוכל בהתגרות את האוכל שלו בזמן שהסתכל על האחר, "אני לא ארצה לדעת עוד" בנג'מין מלמל, רועד מעט וחוזר לאכול, "דביל" הזמר גיחך, ממשיך בשלו.
—
"אני מבין שהשלמתם" דילן נעצר למול השולחן של הארי ובנג'מין, גורם להם להביט עליו.

הקטן גלגל את עיניו בייאוש, "דילן, אלו העניינים הפרטיים שלי, הייתי שמח אם לא תידחף אליהם" המדריך אמר, והצעיר נאנח, "מה שתגיד" הוא מלמל, "זה לא שנעלמו לי הרגשות אלייך" הוא מלמל בלחש, נותן לשני האחרים לשמוע את דבריו, בנג'מין נעמד באיום, מסתכל מטה על האחר, "תעוף מכאן" הוא איים, מקבל מבט נגעל מהאחר לפני שהלך משם.

"אידיוט" בן התיישב בחזרה, רואה את פרצופו של הארי שהסתכל על הנער בייאוש, "מה אני אעשה איתו?" הזמר מלמל, "כלום, פשוט אל תעשה כלום" השרירי אמר, "אני לא יכול לא לעשות כלום, הוא אחרי הכל התלמיד שלי והוא מרגיש אליי משהו מעבר למה שהוא צריך, אני לא יודע איך לגשת אליו" הארי נאנח, משחק באוכל שלו, ובן נאנח גם כן, לא באמת יודע מה להגיד להארי.

"אמרת שפגשת אותו בבית הקברות, נכון?" בן שאל והארי הנהן, "אולי תקח אותו לשם ותדבר איתו, זה אולי לא המקום האידיאלי, אבל תסיים את זה במקום שהכל התחיל" הוא אמר והקטן חשב על זה, "מייק לא יהיה מרוצה מזה שאני אלך איתו לבד" הארי הוסיף כשחשב על עמדתו של מייק בנושא.

"אתה ילד גדול, תדבר איתו ותסביר לו, הוא אומנם בעלך, אבל הוא לא צריך למנוע ממך לעשות משהו שאתה רוצה לעשות" התלמיד הוותיק אמר, והמדריך נשך את שפתו התחתונה, חושב אם זה באמת שווה את זה.

הארי הרים את עיניו, מסתכל על דילן שישב בשולחן ריק בצד, הנער לא היה מעוניין להתחבר וליצור חברים חדשים וזה די העציב את האחר.

כשדילן הזיז את מבטו והסתכל רק עליו, הארי נאנח, מזיז ממנו את המבט, "אולי זה מה שאני צריך לעשות" הוא אמר לבנג'מין שהנהן אליו.
—
"לא" מייק אמר והארי נאנח, יושב למולו בשולחן בחדר, "מייק אני צריך לעשות את זה" הקטן אמר, אוחז בכפות ידיו של מייק, "אני צריך לדבר איתו" הוא הוסיף, "אני לא מוכן שתלך איתו לשם, במיוחד לא לבד", "אז תסע אחרינו באופנוע ותשגיח מרחוק" הקטן התפשר, והגדול חשב על זה.

"עדיין לא מבחינתי, גם הבטחנו ללכת לאכול גלידה ביחד" מייק חזר על עמדתו, "מייקי, הוא עוד ילד, בוא לא נשכח את זה, ותמיד אפשר ללכת ביום אחר" השטני אמר, נושק לכפות ידיו של הרקדן, "הוא כבר לא יעשה לי משהו, אני מבטיח לך, יצא לי לאיים עליו קצת" הארי גיחך, מהדק את האחיזה בידיו של מייק.

"אני הולך להסתכל על הכל" מייק אמר אחרי שחשב, "מרחוק" הארי הוסיף והאחר נאנח והנהן, "מרחוק" הוא אמר והארי חייך, מתרומם ומחבק את מייק, "תודה" הוא מלמל לפני שניקר את שפתו של מייק.

"עוד מעט החזרות מתחילות" הקטן אמר כשהתרחק ממייק, אוחז בידו של האחר בזמן שהם יצאו מהחדר.
——
היה כבר אחר צהריים מאוחרים, הארי כירסם את ציפורניו, עומד לצידו של מייק למול חדרו של דילן.

"אתה יכול לוותר אם אתה רוצה, אני אשמח" מייק אמר והארי הניע את ראשו לשלילה, נושם עמוד לפני שמתקתק על הדלת.

עברו מספר שניות והדלת נפתחה, דילן עמד מולם ללא חולצה, "מה?" הוא שאל בקול קשוח, מסתכל על שני הגברים שעמדו מולו ושתקו.

"קודם תשים חולצה" מייק אמר, ודילן הרים גבה, מסתכל על גופו שלו ואחר כך הוא גיחך, מרים את עיניו להארי, רוצה לראות את התגובה שלו, אבל האחר הביט בו בטבעיות, לא היה בו ממש רגש יוצא דופן, אולי קצת חוסר הבנה ללמה דילן נראה כזה נלהב, והנער נאנח לעצמו, מקבל חיוך מתגרה ממייק, "שנייה" הוא מלמל, משאיר את הדלת פתוחה והולך ללבוש חולצה, משאיר את מייק והארי להמתין לו בחוץ.
–
"מה אתם רוצים?" הוא שאל, יוצא מהחדר ונשען על הדלת הסגורה, ידיו משולבות, "אני רוצה לדבר איתך" הארי אמר, גונב מבט מסוקרן מדילן, "והוא מאפשר לך את זה" דילן שאל מכוון את ראשו למייק כשהוא עוד מביט בהארי ושני המבוגרים נאנחו, "אם הייתי יכול הייתי מונע ממנו לדבר איתך, תאמין לי" המדריך לריקוד אמר בכעס רציני והארי אחז בידו, מרגיע אותו.

"בוא נלך לבקר את הילדה ואת ההורים שלי" הארי אמר, מקפיא את דילן שהסתכל עליו במבט מופתע, "היא אחותך, נכון?" הארי שאל ודילן כחכח בגרונו, "בשביל מה אתה רוצה ללכת איתי לשם?" דילן שאל, לא עונה על השאלה, "בוא פשוט נלך" הארי אמר, "אני לא מעוניין" הנער אמר, מתכוון לחזור לחדר שלו.

"טוב, אז אני אלך לשם ואדבר איתה קצת, אולי אספר לה על ההתנהגות שלך" הארי לא רצה להגיד את זה, אבל הוא היה חייב.

דילן נעצר, מביט בהארי בכעס, "אתה לא תעז!" הוא מלמל, "תנסה אותי" הארי אמר בטון נוקשה, ודילן אחז בחוזקה בידו, "אתה לא הולך אליה" הוא אמר בנעילת שיניים, מייק רצה לדחוף את דילן מהארי אבל הקטן עצר אותו עם ידו, חוסם את מייק.

"אני הולך לא משנה מה תחליט, אז מה אתה אומר? לבוא איתי או לתת לי לספר לה מה אח שלה עושה" הקטן מלמל, גם הוא נועל את שיניו ומתקרב לדילן, מסתכל לו בעיניים, "אתה בא או לא?" הוא שאל שוב.
—-
הם ישבו זה לצד זה במונית, דילן מסתכל מחוץ לחלון, לא נותן יחס למדריך, הארי מדי פעם הביט לאחור, רואה שמייק נוסע אחריהם באופנוע.

"אני שמח שאתה בא" הארי אמר, משחק עם הזרי פרחים "כאילו שהייתה לי ברירה" האחר מלמל, ממשיך להביט מחוץ לחלון והאחר נאנח, "אם לא היית עושה את מה שעשית, כנראה שהכל היה טוב ולא היינו נמצאים במצב הזה" המדריך השיב, גורם לדילן להסתכל עליו לשנייה בבוז לפני שהחזיר את מבטו לחלון, "פף" הארי מלמל, "ילדותי" הוא המשיך, "אל תדבר איתי" הנער אמר, "אני האחראי עליך, אם לא אדבר איתך זה יהיה קצת בעייתי" הארי השיב, "חופר" דילן לחש, והארי חייך לעצמו, "זה התפקיד שלי" הארי לחש גם כן ודילן נשף בחדות, מבלגן את שיערו שלו.

—
"תודה" הארי שילם לנהג לפני שיצא מהמונית, מחכה שדילן יצא גם כן.
הנער כחכח בגרונו, מסתכל על מייק שעצר את האופנוע והוריד את הקסדה ממנו, יורד מהאופנוע ומתקדם אליהם.

"אני אחכה פה" מייק אמר, מזהיר את דילן במבטו והארי הנהן לפני שנשם עמוק ונכנס לבית הקברות, הולך עם דילן לאיזור המוכר.
—
"היי" הארי לחש, מלטף את הקברים של הוריו, מנקה אותם מעט עם כף ידו לפני שהניח את הפרחים על האבנים החרוטות, "איך שם?" הוא שאל, מתכופף ומתיישב למולם, נושק להם.
דילן הביט בהארי לרגע לפני שהתכוף למול קברה של אלכסנדרה, מניח את הפרחים על קברה, לא מדבר ורק מסתכל על האבן.
–
"הם נהרגו בתאונת דרכים" הארי היה הראשון לדבר, מתחיל את השיחה, תופס את תשומת ליבו של דילן, "הייתי הגורם העיקרי לזה, הם הסיטו את הרכב הצידה כשכמעט ונדרסתי על ידם כשרצתי בטיפשותי לכביש, הייתי אז בן 12 והייתי צריך להתחיל להתמודד עם העולם לבד, ללא הורים ועם האשמה עצמית" המדריך המשיך לספר, מחייך בעצב לקברים, "אפשר להגיד שאני אשם" הוא ציחקק, מסתכל על דילן שהיה יכול להבחין באיך שהדמעות מתחילות להיווצר בעיניו של ירוק העיניים.

דילן נאנח, "זאת לא אשמתך" הוא אמר בשקט, אבל הארי שמע אותו, "אפשר לדעת מי היא?" המדריך שאל, מחבק את ברכיו וממתין לדילן.

"אחותי" הנער מלמל, "אני מבין" הארי אמר, חושב שדילן לא מעוניין לדבר עליה, "לגבי היחסי..", "היא נפטרה לפני בערך 6 שנים" דילן עצר את הארי, מתחיל לדבר.

הארי שתק, לא מפריע לו, "הגיטרה שלי הייתה משהו שהיא נורא אהבה, גם השיר האהוב עליה היה השיר ששרתי איתך" הנער הוסיף, "כשחושבים על זה גם אני הייתי בן 12 בזמנו" דילן מלמל, מצליח להתחבר חזק יותר להארי, "הייתי אז בבית הספר, הופעתי עם החברים שלי, היינו להקה של בית הספר" הוא הסביר, "הייתי עסוק ולא נתתי לה ליחס, מנעתי ממנה לבוא ולראות אותי מופיע" הנער נאנח, מסתכל על הקבר שלה, "היא נדרסה כשברחה מהבית ורצה לבית הספר שלי, היא רצתה לראות אותי מופיע" דילן סיים את דבריו, מכווץ את ליבו של הארי בכאב.

–
"אתה מאשים את עצמך?" המבוגר שאל ודילן הנהן, דמעות בורחות מעיניו והוא הסתיר את פרצופו מהארי.

האחראי נאנח בכאב והתרומם, הולך אליו ומתיישב לידו לפני שעטף אותו בחיבוק, מפתיע את דילן ואת מייק שבהה בסיטואציה מרחוק.

"אתה יכול לבכות" הארי לחש, טופח על גבו של דילן, "זאת לא אשמתך" הוא הוסיף בקול מרגיע, גורם לקולות הבכי של דילן לצאת החוצה ולחבק את הארי בחוזקה, בוכה לשקע צווארו בכאב.

אף פעם לא אמרו לו שהוא לא אשם, הוא לא הראה את הרגשות שלו לאף אחד חוץ מלהארי, מרגיש שהוא מחובר אליו בגלל מצבם.
–
הארי התרחק ממנו כשהוא נרגע, מנגב את פרצופו של דילן בידיו, לא נגעל לנגב את הנזלת מאפו של האחר, נותן לו יחס אבהי וחם.
"אני לא חושב שאתה אוהב אותי" הארי לחש, מסתכל על דילן שהביט בו עם העיניים גדולות.

"אתה נמשך לגברים?" הקטן שאל, "לא" דילן אמר בכנות, "אם תראה גוף של גבר, תרצה לגעת בו?", "א-אני לא חושב" דילן מלמל, "אבל אתה…" התלמיד הוסיף ונאנח.

"אני גם גבר, יש לי גוף של גבר" הארי חייך, "אתה חושב שתצליח לאחוז בגוף שלי מבלי להירתע?" המדריך שאל ודילן הביט בו, "אני לא יודע" הוא השיב, באמת שהוא לא יודע, הוא היה מבולבל.

"כשנישקת אותי, הרגשת משהו?" הארי שאל ודילן חשב, לא יודע מה להגיד, "נישקת כבר בנות בעבר?" הארי ניסה להסביר טוב יותר, דילן הנהן, "הרגשת משהו כשנישקת אותן?" הארי שאל ודילן הנהן והארי חייך, "הרגשת את זה איתי?" הוא שאל שוב ודילן הניע את ראשו לשלילה, "הייתי עסוק בלחשוב על איך לגרום למייק למחוק את החיוך מהפנים שלו" דילן היה כן והארי ציחקק.

"אתה מרגיש קרוב אליי בגלל ששנינו מאשימים את עצמנו על מה שקרה למשפחות שלנו, אתה מרגיש ככה בגלל שאתה מבין אותי, בגלל שלא היה מישהו אחר עד עכשיו שהרגיש דומה למה שאתה מרגיש" הקטן הסביר, אוחז בכתפיו של דילן, "אני כבר לא כועס עליך, אני לא מאשים אותך, בוא נפתח דף חדש" הזמר אמר, לא שומר טינה, דילן נאנח, "תתחיל להתחבר לתלמידים, אני בטוח שהם נחמדים ושהם ישמחו להתחבר אלייך, אתה לא צריך להאשים את עצמך ולהתבודד" הארי אמר בחום, "ברגעים שאני מאשים את עצמי, כל הקרובים אליי לא משאירים אותי לבד, הם עוזרים לי לעבור את התקופות הקשות שלי, ואני מבטיח לך שאתה תהנה כשתכיר חברים שתצליח לבטוח בהם" ירוק העיניים אמר, מבלגן את שיערו של הצעיר ממנו, "אוקיי?" הארי שאל ודילן הביט בו לכמה רגעים לפני שהנהן באיטיות, "מעולה" הארי אמר.
–
"יש לך אח טוב" הארי לחש לאבן של הילדה, מלטף את האבן, "תשמרי עליו" הוא הוסיף, מרגש את דילן.
–
הארי התרומם, חוזר לשבת למול הוריו, מסתכל עליהם שוב, מתרכז בהם שוב בזמן שחיבק את בירכיו והצמיד את ראשו אליהם בזמן שבכה בשקט, נותן לדילן לראות אותו מתפרק.
–
"אני יודע שאמרת לי לחכות בחוץ, אבל לא יכולתי להשאיר אותך לבד" מייק אמר כשהתכופף לצידו של הארי, מחבק אותו ומצמיד אותו אליו, טופח על גבו.

"אתה לא אשם" מייק לחש לו, מקפיץ את דילן כשהוא אמר את זה בטבעיות, נשמע כאילו והוא מאמין בכל ליבו שהארי לא אשם.

הרקדן נשק לראשו של הארי כשהאחר חיבק אותו בחזרה, נותן לו לבכות לתוך גופו, מייק נשק לכתפו של הארי, מלטף את ראשו וגבו הרועדים, נאנח בכאב כשהארי אחז בחוזקה בחולצתו.
—
הגדול מבניהם התרחק מהאט מהחיבוק כשהארי נרגע והוא התחיל לנגב את פניו של הארי, מנקר את עיניו הלחות של הארי באהבה, "מאיפה כל הדמעות האלו יוצאות?" מייק מלמל, נושק לפיו של הארי, שמשך באפו ושפשף את עיניו, מחבק אותו שוב.

"אני אוהב אותך" הארי לחש, "אני יודע" מייק אמר, נושק לצווארו של הארי, "גם אני אוהב אותך" הוא לחש.
–
דילן הסתכל עליהם מהצד, נושך את שפתו התחתונה, מוריד את עיניו ומסתכל על הקבר של אחותו לפני שנאנח בעצב, הוא טעה, הוא ידע שהוא טעה, מצטער בכל ליבו על מה שעשה.
—
הארי חייך כשהם התיישבו במונית, חוזרים לבית הספר כשמייק מאחוריהם.
"מצטער שהיית צריך לראות את זה" הארי אמר, ממשיך לחייך ודילן הסתכל עליו, "זה לא שרציתי" הוא מלמל בקשיחות והארי ציחקק, "עדיין קשוח איתי, אה?" הוא דחף מעט את הנער שלבסוף חייך גם הוא.

"תודה" דילן לחש, "מה אמרת?" הארי שאל, הוא שמע את מה שהאחר אמר, אבל הוא רצה לשמוע שוב, "תודה" דילן שוב פעם לחש, "אני לא שומע" הקטן אמר ודילן הביט בו ברוגז וכחכח את גרונו, "אמרתי תודה" הוא אמר בקול, גורם להארי לחייך "ואני גם מצטער" הוא הוסיף והארי הנהן.

"אם כך" הקטן אמר, זז קרוב לדילן לפני שאחז בראשו של דילן עם זרועו, מכופף את האחר בזמן שבילגן את שיערו, "תהיה תלמיד טוב" הארי אמר כששיחרר את דילן המבוהל.
"אני אתלונן על התעללות" התלמיד מלמל והארי צחק, "נראה אותך" הוא אמר בהרמת גבה, מצחקק ביחד עם דילן שנאנח בחיוך, שמח שהארי לא שונא אותו.
—
דילן עמד למול המדריכים, מובך עדיין להביט במייק, "תודה על היום ואני מצטער על מה שעשיתי" הוא אמר לפני שרץ במהירות לתוך בית הספר, משאיר את מייק והארי להביט עליו ולבסוף לצחוק ביחד על ההתנהגות שלו.

"הוא יכול להיות חמוד אחרי הכל" מייק מלמל, "תיזהר שאני לא אתחיל לקנא" הארי מלמל בשעשוע, "אולי באמת כדאי שתתחיל" מייק השתעשע גם הוא, מפתיע את הארי שנעץ בו מבט נוזף.

מייק התחיל לברוח ממנו, "חכה חכה" הארי אמר, רץ אחרי מייק, מנסה לתפוס את הבעל המצחקק שלו.
–
"תפסתי אותך" הארי אמר, אוחז בידו של מייק.

הרקדן חייך, מסתובב אל הארי ומושך אותו אליו, "תעניש אותי" מייק לחש והארי הסמיק, "אני לא הולך לרחם עלייך" הקטן לחש ברוגז לפני שאחז בצווארון חולצתו של מייק, מושך את שפתיו אליו לפני שנישק אותו, נוגס בשפתו של מייק לפני שהחדיר את לשונו לתוך פיו של חום העיניים, מצרפת אותו למול כניסת בית הספר.
–

"בוא נלך הביתה" מייק לחש לנשיקה, אוחז בפלחיי ישבנו של הארי שהשתנק מעט לנשיקה לפני שחייך, "העונש שלך לא נגמר כאן" הארי לחש, מצחקק בהתרגשות כשמייק מהר שם לו ולעצמו את הקסדה על הראש.

הגבוה טפח במהירות על המושב שמאחוריו והארי עלה מהר על האופנוע, מחבק את מייק בחוזקה לפני שנסעו הביתה, מחכים לעונש המתקרב.