כתמי קפה- פרק 22 (חלק ב)
"איפה את?" קולו של אלמוג נשמע מעבר לקו.
הסתכלתי על אלון שעבר מולי בלי להבחין בי בכלל יחד עם אחת החיילות שלו ונאנחתי. שנאתי כל רגע בו הייתי צריכה לחכות שהלילה ירד בשביל להרגיש את ידיו עוטפות את מותניי, את נשימותיו על צווארי, את קצב פעימות הלב שמתגבר עם כל חיוך ואת שפתיו שלוחשות באוזניי כמה הוא התגעגע ושמשחק המחבואים הזה רק זמני, עד שהוא ישתחרר בעוד חודשיים.
"בבסיס" שיחקתי בגוף הסיגריה הקטנה עם אצבעותיי ונשפתי את העשן הצורב.
הקשר ביני ובין אלמוג הפך לרופף בחודש האחרון, לא יכלתי לעמוד ברגשות האשם שהציפו אותי בכל פעם ששמו של אלון עלה בשיחה, או ברצון העז לספר לו שאנחנו שומרים יחד על סוד גדול. להסתיר את הקשר ביננו הפך קשה יותר מיום ליום. סתיו ודניאל לא הפסיקו לשאול לאן אני נעלמת בלילות ואיך אני מסוגלת להסתפק במעט כל כך שעות שינה, והתירוצים שלי נשמעו מגוחכים יותר ויותר מפעם לפעם.
"את עם אלון?" הוא נשמע שבור ומבולבל, צמרמורת עברה בגופי.
"קרה משהו?" הוא שתק. דמיינתי אותו מעביר את ידו בשיערו כמו בכל פעם שלא ידע לנסח את הרגשות שלו במילים פשוטות, ומיד לאחר מכן עוצם את עיניו ונושם עמוק. אבל הפעם לא הגיעה תשובה מבולגנת ומלאה במטאפורות חסרות היגיון, אלא בקשה להפגש איתי לבד בסוף השבוע.
תגובות (1)
מושלם!! בבקשה תאריכי את הפרקים!! תמשיכי!♡