לאהוב מבלי להפסיק פרק 11

לאהוב מבלי להפסיק פרק 11 :

" לא לא פאק!!!" צעקתי מעיף דברים, " אני לא שלטתי בעצמי, זה לא הייתי אני זה לא " אמרתי
" לך תשטוף פנים אני באמת לא מבין מה עובר עלייך " אמר אמסלם, תפסתי את מפתחות המכונית ויצאתי משם בריצה לעבר המכונית, ונוסע משם לשובל, שובל שלי.
הרמזור האדום הופיע, " אתה מטומטם, אתה דפוק " קיללתי את עצמי ללא הרף, ופלשבק נוסף עלה במוחי.
הייתי בחוץ אתמול, " איפה אתה טהר ?" שמעתי את קולה של שובל מבעד לטלפון,
" איפה שהוא, את אמרת שאת לא רוצה אותי לא?" אמרתי בקול ארסי עוקץ אותה.
" אני מצטערת אוקיי, תחזור אני דואגת לך " אמרה, " פתאום את דואגת לי, אה יא כלבה " אמרתי,
" טהר, כמה שתית?" היא שאלה, " מה אכפת את לא רוצה אותי לא?" אמרתי מדוכדך.
" אל תתקשרי יותר, אני גמרתי איתך " אמרתי, " טהר " אמרה וניתקתי לה.

" יופי טהר אספת לעצמך עוד נקודות למפגר השנה " צעקתי על עצמי במכונית, והחלטתי לשנות כיוון, שובל קצת תחכה לי.
טענתי את האקדח עומד מחוץ לבית הגדול, הוא היה כמו ארמון, לבן.
הייתי שם כמו בן בית, הבדיקה עלי לא הייתה אמורה להיות, אין חשדות, ככה זאב מתנהג.
הוא קודם חבר של הכבשה, הוא לומד להכיר אותה, ללמוד עליה, להיות לצידה, ואז ברגע הכי לא צפוי, הוא טורף אותה.
וככה אני, ככה לימדו אותי.
" איפה אתה? " אמר ברוך, " מטר מהיעד, תכין את הארון קבורה "אמרתי בגיחוך קל,
" בהצלחה גבר, סומך עליך" אמר, ניתקתי את הפלאפון, " אה אושר יא מלך " אמרתי מחבק אותו.
" מה קורה טהר רוצה לשתות לאכול?" שאל," לא, תודה" אמרתי והתיישבנו בסלון מול הטלוויזיה.
" איפה כולם, רגיל שהבית מלא חיים " אמרתי, " נסעו לאילת, ואני נשארתי מאחור " אמר צוחק,
" אני אמור להצטרף מחר, יש לי כמה עניינים לסגור " אמר, "מה עם ברוך הבן זונה בדקת לי?" שאל,
" אמור.. " גיחכתי לעצמי בלחש, " כן הבן זונה הזה, מסר לך משהו " אמרתי מכוון לעברו אקדח.
" טהר " אמר אושר בקול רציני, " אושר " אמרתי בקול מצחקק, " אין לי כוח אפילו להגיד משפט נאום לפני " אמרתי, " אז פשוט תמסור דש למעלה " אמרתי, " טהר, אתה היית כמו הבן שלי " אמר,
" דוד!" צעק במהירות, "תצטרף לאילת בתור מלאך יטמבל" אמרתי יורה לעבור 4 כדורים שפגעו באזור הלב, הוא התמוטט ונפל על הרצפה, " אי טהר " שמעתי קול הסתובבתי עם האקדח ושנייה לפני שיריתי, הרגשתי איך הכדור נכנס לי עמוק לבטן, ויריתי במהירות 3 כדורים לעבר דוד השומר היחיד שהיה עם אושר באותו היום למזלי הבית היה ריק, שני הרוגים, מצלמת אבטחה אצלי,
וכדור אחד בבטן שלי.
" בן זונה " סיננתי לעבר שתי הגופות המדממות, עליתי במהירות לאוטו, " איך הלך?" שאל כשהתקשרתי, " הוא כרגע בפגישה עם אלוהים " אמרתי, " אלוף! " אמר, " ואולי הבטן שלי תצטרף אליו, כוס אימא שלו " אמרתי, " בוא לכאן " אמר ברוך, " אין מצב, שובל מחכה לי " אמרתי, " שובל תמשיך לחכות הבטן שלך צריכה טיפול " אמר, " אני יטפל בה לבד " אמרתי,
"אני רוצה שבוע חופש" הוספתי," קיבלת ילד, תבלה " אמר וניתק.
נסעתי במהירות ובקושי רב, הרגשתי איך הבטן שלי לא מפסיקה לדמם, הרמזור האדום הופיע שוב.
הורדתי במהירות את החולצה מגופי, חור אדום ומדמם הופיע באמצע בטני הרגשתי איך הכדור חודר לאט לאט יותר ויותר, קשרתי את חולצתי סביב בטני, מנסה לתת לזרם הדם להיעצר.
הדלת הייתה נעולה, דפקתי קול לא נשמע, צלצלתי מיליון פעם, " רגע!! " שמעתי את קולה האהוב.
" מיליון שומרים ואפחד לא יפתח נכון " שמעתי את קולה, מדברת לעצמה החיים שלי הקטנים.
היא פתחה את הדלת, ראתה אותי ועמדה לסגור הנחתי את רגליי חוסם את הסגירה.
" אם הייתי יודעת שזה אתה, הייתי נותנת לך להישאר בחוץ " אמרה פותחת את הדלת נכנעת.
" אני צריך אותך " אמרתי, " טהר.. " אמרה, פתחתי את קשר החולצה שמחולצה לבנה היא הפכה לאדומה. " אאההה " צעקה נבהלה מהבטן המדממת שלי, " אם לא תעזרי לי אני ימות " אמרתי מלחיץ אותה, יכולתי להציל את עצמי אפילו, אבל רציתי שהיא תעשה את זה, נשכבתי באטיות על הספה, נאנח מכאבים, " מזה? " שאלה לא מבינה, " איך.. איך זה קרה טהר?" שאלה, " בלי שאלות, תקשיבי מה את צריכה לעשות " אמרתי, ואחרי שנייה כל הדברים שביקשתי היו לצידה,
" אני מפחדת טהר " אמרה, " את יכולה לעשות את זה " אמרתי, היא הניחה כפפות לידה.
" תהיה איתי טוב? " שאלה מלטפת את פניי, " אני אוהב אותך " אמרתי בכבדות, לא מצליח לנשום.
הרגשתי איך הכדור לא מפסיק להיכנס לעומק הגוף.
" קחי את הפינצטה " לחשתי לה בקול קטן, נאנק מכאבים, היא חיטא את המקום לפני,
" זה קצת ישרוף " אמרה בפעם המיליון, " אההה " צעקתי נשרף מבפנים, " יחסית לרוצח, אתה ממש כוסית" אמרה, העברתי לה מבט רצחני, אבל אוהב.
" אני לא מצליחה " אמר מיואשת, "את כן " אמרתי לא נותן לה לוותר, " אני לא טהר, אתה תמות באשמתי " אמרה מרגיש איך הדמעות יורדות שלה, פוגעות לי בבטן השזופה והמדממת.
" בחוץ! " צעקה לפתע, הרגשתי איך עייני נעצמות, ושקעתי לשינה.