לאהוב מבלי להפסיק פרק 19

הוא עמד שם חתיך מתמיד,זיפים היו לאורך פניו, עיניו הירוקות היו גדולות ויפות, גופו היה חטוב בדיוק כמו שזכרתי אפילו טוב יותר.
גופו היה חטוב,עיניו הירוקות התנגשו עם עיניי, מבט מופתע,הוא היה נראה כל כך טוב.
תחושת געגוע הפיצה אותי,רצתי לחוש שוב במגע שלו,להרגיש בשפתיו הרכות,לחוות שוב את אותה תשוקה שחווינו במשך שנתיים שלמות

" אני באמת מצטערת, פשוט חבר שלי ממהר ו.. "אמרה לא יודעת איך להמשיך, עיניי לא זזו ממנו.
הוא הוריד את עיניו לעבר בטני ופרצופו התאכזב.
" זה בסדר "אמרתי, "בי מיקה נדבר" אמרתי מביאה לה נשיקה ויוצאת במהירות מהמסעדה.
התיישבתי במכונית, הגשם שוב חזר ונהיה סוער יותר, הדמעות רק זלגו וגרמו לי להביט בטשטוש.
לא חשבתי שהוא ימשיך הלאה, לא חשבתי שהוא יוותר.
ואני כמו סתומה שומרת את הילד שלו, הוא שכח ממני הוא לא אוהב אותי, זה לא טהר שלי.

-מנקודת המבט של טהר –
הבטתי לעברה, יפה כמו תמיד, עיניה הכחולות, שערה הבלונדיני שפתיה אדמדמות, אני אוהב אותה.
הבטן ריחפה לה באוויר, תחושה של הקלה נכנסה לתוכי שראיתי אותה אחרי כל כך הרבה זמן.
הבטתי לעבר גופה חוקר אותה, היא בהריון.
עד כמה אני מטופש שוויתרתי עליה, עד כמה אני מטופש שבגדתי בה והרסתי את הדבר הכי טוב שלי.
" חכי לי באוטו " אמרתי לליאת והיא הלכה בלי לומר מילה.
" מיקה נכון?" שאלתי זוכר שלפני דקה שובל אמרה את שמה, " כן ואתה?" שאלה, "אני צריך את המספר של שובל" אמרתי, "למה?" שאלה מסוקרנת, "אני צריך לדבר איתה, היא החליפה מספר והיא קצת כועסת עלי" אמרתי, "לא משכנע" אמרה, " אנחנו אחים נו "אמרתי משקר
"בגלל זה היא הגיבה ככה שהיא ראתה אותך" אמרה, "כן,לא התראינו כמה שנים" אמרתי, והיא כמובן אכלה את זה,לפעמים הן כל כך מטומטמות.
" אוקי אוקי, אבל אני מאוד מקווה שאתה לא פדופיל שרוצה לעשות לה משהו" אמרה וצחקה.
נכנסתי למכונית נוסע בשיגעון, "תאט " צעקה ליאת, " אל תזייני לי בשכל " ירקתי לעברה.

והנה חזר אותו טהר,שבחורות הן אפס בשבילו. אבל הכול בשביל שובל,כרגע שום בחורה לא יכולה להחליף את המקום שלה,לא בלב ולא בראש,על מי אני עובד זה בכלל לא כרגע,אף אחת אף פעם לא תוכל להחליף את שובל.
הגשם היה סוער, לא הבנתי מה היא עושה פה איך לא יצא לי לפגוש אותה עד עכשיו.
הגענו בחזרה לבית שנחשב שלי במשך כבר חודשיים.
"אני עולה להתקלח בובי" אמרה ליאת בקול דביק ונשקה לשפתי נשיקה רטובה, היננתי והיא הלכה.
חייגתי במהירות למספר של שובל שקיבלתי מחברתה מיקה.
"הלו?" נשמע קולה, שתקתי. הרגשתי את לבי מתכווץ ופועם בחוזקה כאילו פעם ראשונה שאני מתחיל איתה.
" שובל.. "אמרתי בקול חלוש, מקווה שהיא תזהה את הקול שלי, "טהר" אמרה באותו טון אך טון אדישות הצטרף לקולה, "אני רוצה לראות אותך" אמרתי ישיר, "אני לא מעוניינת"
"שובל, אני מבקש ממך אני רוצה לראות אותך" אמרתי שוב חוזר על עצמי.
"אמרתי לא!"אמרה בכעס וניתקה את השיחה.
העפתי את הפלאפון כל כך רחוק ממני שכול ניפוץ מרתיע נשמע.
צעקת ייאוש יצא מפי, כל כך שנאתי את עצמי על מה שגרמתי לה,על מה שגרמתי לשנינו.
הרסתי הכול.

-מנקודת המבט של שובל-
"הי סיס" אמרה מיקה נכנסת לסלון ובידיה שקיות מפוצצות בבגדים, "מזה?" שאלתי מופתעת,
"כמה מתנות ממני" אמרה בחיוך, "את משוגעת,לא!" אמרתי, "לא שאלתי" אמרה במבט רציני שגרם לי לצחוק.
"דיברת עם אחיך?"שאלה, "אחי? לירון? "שאלתי לא מבינה מאיפה היא מכירה אותו,אף פעם לא הזכרתי אותו באחת השיחות שלנו ביחד.
"לירון? אני לא יודעת איך קוראים לו ההוא היום מהקפה" אמרה, "אל תגידי לי שהוא פדופיל וסתם הבאתי לו את המספר שלך!,הוא אמר לי שהוא אחיך ולא ראיתם אחד את ה-"
"זה בסדר מיקה,אני מכירה אותו" קטעתי את רצף דיבורה שיכל לא להפסיק לעולם.
" הוא היה כל כך ממוקד ורצה לפגוש אותך" אמרה, "זה היה נראה כאילו הוא עוד רגע יהרוג מישהו אם הוא לא יפגוש אותך" אמרה.
ולבי דפק בעוצמה, מה הוא בכלל עושה כאן?!
מיקה ואני המשכנו לשבת שעתיים שלמות לדבר, לארוז ולבכות על זה שאני עוזבת.
נכנסתי להתקלח נותנת לזרם המים החמים לעטוף את גופי, שערותיי לאט לאט מתרטבות ונדבקות לגופי הרטוב, האיפור מהבוקר מתנקה והופך את פני לטהורות מאיפור, הבטן קצת בצבצה לה והעלה על פניי חיוך,המחשבות על טהר עלו לראשי, אולי לתת לו הזדמנות לפגוש אותי לדבר אחרי תקופה שלא ראיתי אותו ולא הרגשתי אותו,לתת לעיני להביט לעבר עיניו שתמיד מילאו אותי בחום,אני מחר חוזרת לישראל ואני לא באמת יודעת מה הוא עושה פה ומתי הוא מתכוון לחזור,אני לא יכולה לפספס את ההזדמנות שלי לראות אותו,אני לא יכולה להיות אגואיסטית,בכל זאת הוא אבא של הילד שלי. לאחר מקלחת של חצי שעה, לבשתי ג'ינס שחור צמוד, חולצה ארוכה ומעיל ארוך,
הנחתי על ראשי כובע צמר כי הגשם בחוץ לא פסק.
חוזרת לשיחות האחרונות בטלפון, המספר הלא מוכר עומד שם-המספר של טהר,להתקשר או לא?!