לאהוב מבלי להפסיק פרק 21

"זה ממני?" שאל מביט לתוך עיני, עיניו הירקות היו חדורות ומחכות לתשובה חיובית ממני,
"לא" אמרתי מבלי להראות שום רעד בקולי,הבטתי לתוך עיניו הירוקות שכבר לא היו חדורות אלא רק מבריקות ומשהו בהם נשבר,משהו בעיניים שלו נשבר ברגע ששיקרתי לו שהריון שלי לא ממנו.
"אז..אז של מי?" שאל בקול מחוספס כאילו בכל רגע הוא עומד להישבר לחלקים קטנים, "די טהר,אל תעשה את זה יותר קשה ממה שזה.." אמרתי בלחש, איך יש לי את האומץ לשבת מולו,להביט לתוך עיניו ופשוט לשקר לו,לראות איך הוא נשבר ומתרסק מהידיעה שאני בהריון ממישהו אחר,שמישהו אחר נגע בי,חיבק אותי נישק אותי,מישהו אחר שזה לא הוא.
למה לא היה לי מספיק אומץ בשביל להגיד לו שאני בהריון ממנו,שלא התקרבתי לאף אחד מאז שהוא בגד בי, שהילד שלי הוא בעצם של שנינו.
"שובל" הוא אמר קול רציני וקר, מבטו היה נוקשה וכועס, "פעם אחרונה שאני שואל,של מי הילד הזה?!"צעק וכל היושבים מסביב הביטו לעברנו למרות שדיברנו בעברית.
"אור" אמרתי ממשיכה לשקר לו, לא מפסיקה ומסבכת לא רק אותי גם את אור.
"מה? מתי הספקת?"שאל בקול שבור שוב,כאילו המבט הרציני והקר לא היו קיימים בכלל.
"לפני חודשיים וחצי, כמה ימים אחרי שהלכת ממני זוכר?שישבנו בגינ-"הוא קטע את רצף הדיבור שלי, "איפה שכבתם?"שאל, נו באמת זה מה שמעניין אותו עכשיו, לשנייה רציתי להגיד לו שפשוט שיקרתי,ששום אור ושום מישהו אחר,שזה רק הוא. אבל משהו עצר בי,עצר בי מלספר לו.
"פעם אחת שכבנו, פעם אחת, תבין מה זה אומר עליך" אמרתי לו בזלזול ובפרצוף מלא גאווה מזויף,אני לא יודעת למה אני ככה רעה אליו,כי הוא בגד בי?,כי הוא הלך למישהי אחרת?,כי רציתי שהוא ירגיש מה שאני הרגשתי?,הרבה שאלות התרוצצו בראש שלי, אבל הוא הביט בי באותו מבט שבור,"את אפס אצלי,את כל כך מחוקה אצלי שובל,את לא קיימת!" אמר והלך לא לפני שהוא העיף חצי מהשולחן על הרצפה,ועכשיו הרשתי לעצמי לבכות,ולהגיד שאני כל כך דפוקה שנתתי לו ללכת ככה, ללכת ולשנוא אותי. לתמיד.

הלכתי בצעדים כושלים לעבר המכונית,והבנתי שהפעם זה נגמר סופית,ועכשיו זה אשמתי כי העדפתי לשקר לו.
חייגתי במהירות למספר הישראלי של אור, "הלו?" נשמע קולו, "שובל!" אמר במהירות וחייכתי לעצמי על אותו הרגע שהוא זיהה במהירות, "אני צריכה טובה אור,אני מתחננת" אמרתי חנוקה מדמעות, החיוך ממקודם נעלם כאילו לא היה,והדמעות החליפו אותו במהירות.
"מה יש יפה שלי?"שאל, "אתה זוכר שסיפרתי לך שאני בהריון מטהר?"שאלתי או הזכרתי,
"כן ו? קרה משהו לילד?" שאל בלחץ, "לא לא הכול בסדר, אני פגשתי אותו פה באמריקה אור"
"אני אמרתי לו שהילד שלך." שתיקה נשמעה מעבר לקו, "למה?"שאל, "לא יכולתי,העדפתי לשקר לו,לא יודעת לא יודעת בבקשה אל תשפוט אותי אור,אני יודעת אני הרסתי חברות של שנים ואני יבין אם אתה תספ-" , "אם הוא ישאל אני יגיד שזה נכון" אמר, "באמת..?"שאלתי לא בטוחה האם שמעתי נכון, "כן,אבל ברגע שאני יראה שהשקר הזה לא עושה לך טוב אני מספר לו את האמת".

חזרתי לבית שליווה אותי במשך חודשיים שלמים ומחר הפרק הזה של אמריקה נסגר אצלי.
הרגשתי את הגעגועים לטהר תוקפים אותי שוב, ומבלי לחשוב חייגתי במהירות לפלאפון שלו.
צלצול נשמע ואחרי כמה שניות הועברתי לתא קולי, ניסיתי במשך 30 שיחות עד שהוא סגר את הפלאפון, התחושה לספר לו את האמת גברה עלי, "אני צריכה לדבר איתך" שלחתי לו במהירות.
"אני לא מכיר אותך מצטער" ההודעה נשלחה ממנו והרגשתי איך הלב שלי נשבר.

"הטיסה לישראל תצא בעוד 5 דק כל הנוסעים מתבקשים להגיע ליציאה C" נשמעה הכרזה,והנה הטיסה שלי יוצאת, מביטה מבט לאחור נושמת את האוויר האחרון שלי פה,ומפנה את גבי.
נכנסתי הביתה, השעה הייתה 3 בלילה,הטלוויזיה הייתה דלוקה וראיתי את עדן בסלון ישנה.
הבית היה נראה כל כך נקי ומסודר לא האמנתי שאלירן באמת ישמור עליו ככה,הנחתי את המזוודות בצד הסלון ועליתי לחדר השינה שלי.
נכנסת למקלחת לשטוף את גופי מכל התקופה האחרונה,כל כך כעסתי על עצמי ששיקרתי לו ובכלל ניסיתי לחפש את הסיבה האמתית לכך,למה.. למה עשיתי את זה.