לאן שהגורל יחליט פרק 7+הודעה ממש חושבה

קודם כל היו ימים שלא העליתי פרק, אני חושב שהיה לי מין מחסום, האצבעות כאילו ללא רצו לרשום, ומה שרשמתי היה נראה לא טוב…
בקיצור, המחסום "נשבר" והכל בסדר.
אבל החלטתי שאני לא מעלה פרק כל יום, אני יעלה פרק כל יומיים שלושה.
מקווה שאתם לא מתבאסים.
-פרק 7-
זוכרים שסיפרתי לכם על הסכנה, ועל מה זה שאני מאמין רק באהבה ממבט ראשון, היום
הסכנה והאהבה השתלבו, היום הבנתי מהי באמת סכנה.

-ספיר-
הבנתי שאני חייבת להיכנס, כי אנחנו צריכים להתפצל בלי שאף אחד יראה אותנו ביחד, אבל השומר הזה לא נותן להיכנס, ולדניאל אין טלפון.
התחלתי להילחץ.
החומה שהקיפה את הבית הייתה גבוהה מדי, כדי שאני יוכל לטפס עליה.
היה לי רעיון לא ידעתי אם הוא יכול לעבוד, חששתי שזה ייכשל.

-דניאל-
"נו איפה היא?" מלמלתי לעצמי, והבטתי על השעון הרכוס סביב ידי.
אלי התקרב בלחץ.
"למה היא לא פה?" שאל אלי במבט לחוץ ומאשים.
"אני לא יודע" עניתי בהאנחה, והבטתי לצדדים.
"אתה בטוח שדיברת איתה בכלל?" שאל בקול מאשים.
"אל תאשים אותי" הרמתי את הקול,"אני לא יודע למה היא לא פה" התעצבנתי.
"אז שימשיכו להטריד אותך" מלמל אלי בכעס.
שתקתי.לא רציתי להמשיך לריב.

"היי" אמרה ספיר בחיוך לחוץ.
הגיעה משום מקום.
"היי" נהם אלי בעצבים,"איפה היית?" שאל בכעס, ופרק את ידיו לצדדים.
"אתה יכול להירגע?" שאלתי, והנחתי את ידי על כתפו.
"זה בסדר" הפנתה את מבטה אלי, בשביל להרגיע את האווירה,"התעכבתי" כיוונה את מבטה לאלי.
"ולמה התעכבת?" שאל בכעס, והזיז את ראשו.
"השומר לא נתן לי להיכנס" השיבה בעצבים.
"אז איך נכנסת?" שאל אלי בקול רגוע יותר.
-פלשבק-
"אני מתחננת" אמרה במבט מתחנן,"אתה יכול לעשות את זה?בשבילי" הדגישה בשבילי.
"שאני יבין" הדגיש רונן,"את רוצה שאני יזרוק אבן לראש של השומר, ואז שאני יברח, את תטפסי מעל הדלת, תיכנסי למסיבה תהני, והשומר ירוץ אחרי" אמר בקול רומז לשיגעון.
"רונן" הדגשתי,"אני מתחננת זה חשוב לי" לחשב במבט מיואש.
"אם אמא תדע שבשביל זה קראת לי, אני לא בטוח ש'תחיי" אמר בציניות.
"איזה אח אתה" נהמה בעצבים,"אני מבקשת ממך עזרה אתה לא יכול?" שאלה בכעס.
חייך רונן חיוך ערמומיץ
"אני אתן לך, חמישים שקל" אמרה בהאנחה.
"מאה" אמר בקול פוקד, והצביעה עליה(על ספיר).
"אוקי, מאה" נאנחה, ועצמה את עיניה.
"נו תביאי" הרים את קולו ונוף אם היד לכיוונו.
"אני יביא לך בבית, אין לי פה" אמרה בקול לחוץ, והבטתי לצדדים.
הסתכל אלי במבט חושד.
"נשבעת נו!" צעקתי בכעס.
"הסתיר רונן את פני אם ה'זקט, הרים אבן קטנה מהרצפה, בזמן שאני מתקדמת לעבר הדלת מהצד השני של הכביש, זרק רונן את האבן שפגע בראשו של השומר.
"אח" צעק השומר, ונגע בראשו עם אצבעותיו, הביט בהם, וראה שראשו לא מדמם ולא קרה, כלום מלבד כאב.
הביט לצדדים וראה מישהו עמוד ומנופף,וצועק"ואו, אני פה."
"ואו תיזהר משוגע" נהם השומר בכעס.
לקח רונן אבן נוספת המונחת על הרצפה, וזרק עליו.
האבן פספסה את השומר.
השומר התעצבן, והחל לרדוף אחריו, רונן התחיל לרוץ במהירות, היה אפשר לראות שהוא מבוהל.
עליתי במהירות על השולחן של השומר, נאחזתי בידיות החומות שעל הדלת, וקפצה לצד השני, עקמה ספיר מעט את הרגל.
-סוף פלשבק-
"עדיף שלא תדע" אמרה בחיוך מסקרן.
"עיקר שהגעת" חייכתי.
התקרבתי לנשק את שפתיה, והיא הזיזה את ראשו, ולחשה"אני עדיין לא מדברת איתך."
נאנחתי.
התאפק אלי שלא לצחוק.

-נוי-
אני מבינה, שה'תוכנית לא עבדה" חייכה לין חיוך מזלזל.הוסיפה"בכלל הייתה לך תוכנית" אמרה בקול מתגרה.
"בסדר מה שתגידי, אני יודעת מה אני עושה" מלמלתי בשקר, וערבבתי את הקולה בעזרת קש.
"בקיצור הוא לא "סופר" אותך" אמרה בקול מתגרה, ולגמה שלוק מכוס המים.
קירבתי את ראשו אליה ונהמתי בכעס"את יודעת מה, רק בגלל מה שאמרת עכשיו, אני והוא נהפוך להיות יותר מסתם חברים, הוא יחשוב שזה האהבה הכי גדולה שלו."
הייתי חייבת להוכיח לה, שאני יכולה להשיג אותו.
"סבבה" התאפקה לין לא לצחוק.
חייכה לין חיוך מזלזל.

-ספיר-שמתי ז'קט שרק בנים לובשים, כדי שלא יחשדו, והתחלתי ללכת ל'שיחים שמול הבית של דניאל, הבטתי פעמים רבות אחורה כדי לראות שאף אחד לא עוקב אחרי, הגעתי ל"עמדה שהייתי צריכה, הוצאתי את המשקפת וחיכיתי.

-דניאל-
עמדנו לצאת(אני ואלי).
"חכה" לחשתי, ומשכתי בכתפיו של אלי.
"מה?" שאל והביט בי.
"תתנהג רגיל" לחשתי.
הנהן אם הראשן, כסימן להסכמה.
יצאנו התחלנו ללכת, שתינו הרגשנו ששוב עוקבים אחרינו, ובכל זאת המשכנו לדבר, כדי שהבנאדם שעוקב אחרינו לא ירגיש שאנחנו יודעים שהוא בעקבותנו, היה אפשר לראות על פניו של אלי פחד גדול, וגם לשמוע את זה בקולו, כאילו הוא מתקשה לדבר.
לאחר חמש דקות נשמע צלצול טלפון.
הוצאתי אותו מהכיס, וסימנתי לאלי אם ידי להמשיך להתקדם, כאילו לא קרה כלום.
השיחה התנהלה כך:
ספיר:הוא מתחבא מאחורי הקיר, כמה מטרים מאחוריך, אני לא מצליחה לראות את הפנים שלו, רק את ה'ז'קט, ונעלי אדידס שחורות.
הייתה נשמעת בטוחה.
דניאל:זה לא ממש עוזר לי, אבל את בטוחה?
שאלתי כדי לוודא.
ספיר:בטוחה
אמרה וניתקה.
"מה היא אמרה?" שאל אלי בלחץ, בזמן שאנחנו מתקדמים.
"הוא מאחורינו" לחשתי, וצמרמורת ביקרה את גופי.
התחלתי להזיע, ואגרפתי את ידי, ונהמתי"רוץ."
רצתי ואלי התחיל לרוץ אחריי, הבנאדם קלט שאנחנו רצים לכיוונו, הוא התחיל לברוח, הצלחתי רק לראות את גבר, אגרפתי את ידי השנייה, והגברתי את המהירות.
.רצנו בסמטה חשוכה, הוא פנה ימינה, וגם אנחנו, הצלחתי ל'"הדביק" את הקצב, כמעט והצלחתי לגעת בו, אלי היה מאחורי, אני מנסה לדחוף אותו שיפול בזמן הריצה, הצלחתי לדחוף אותו, הוא נפל נפילה חזקה, עכשיו היה אפשר לראות את פניו ברור.
זו הייתה בחורה, השיער שלה היה חלק ויפה כל כך, הייתה בלונדינית, העיניים שלה היו בצבע כחול, יפות ממש כמו הים.
זאת הייתה הסכנה הכי גדולה שלי, האהבה ממבט ראשון.
האהבה הכי גדולה שיש.