לא אשכח אותה – חלק א
זה קרה בשישי בערב, נתקעתי בבית. ללא חברים, ללא משפחה, אפילו הכלב שלי לא היה איתי באותו חדר. יום שישי שאני אהיה לבדי? מי חשב על דבר כזה? מה קרה לי?
לפתע נשמע צלצול בטלפון. זה היה חברי הטוב שכרגע חוגג במסיבה. איזה כיף לי. זה בדיוק מה שאני צריך לשמוע, עוד שמחה לאיד מאנשים אחרים. אבל בכל זאת, לא נעים לא לענות. אז עניתי.
הוא סיפר לי כמה כיף לו במסיבה, ואני רק התמרמרתי לו.
אבל מה, אולי יש בו תועלת , בכל זאת הוא נתן לי שני מספרי טלפון. נתקשר וננסה; מה כבר יכול לקרות?
לרוע מזלי אף אחת מהן לא ענתה. רק לי זה יכול לקרות. אבל לא הייתי מוכן לוותר. לא עוד. אני משיג לי מישהי שתהיה איתי בשישי הבא.
ניסיתי עוד פעם את מזלי, וסוף סוף היא ענתה.
קראו לה מאיה, היה לה קול מתוק שגרם לי להרגיש טוב עם עצמי. כל מילה שיצאה לה מהפה נשמעה כמו שיר עבורי. זהו זה, הייתי מוכן.
"אפשר לשאול אותך משהו?" שאלתי בחשש
"כמובן" היא ענתה, נשמעה בעלת ביטחון עצמי מופרז
"אני רוצה שניפגש, פנים אל פנים, מתי את יכולה?"
לבסוף קבענו.
שישי הבא, יש לי דייט.
לקחתי אותה למסעדה, איזה פדיחה, המלצר הושיב אותנו באמצע המסעדה כשבפרוש ביקשתי בצד. טוב לא נורא, טעות אחת כבר נעשתה.
הגיע הזמן להזמין. המלצר הגיע ומשום מה הם החליפו מבטים משונים אחד עם השני, אבל לא רציתי להראות כמו חבר קנאי אז לא הוצאתי מילה. הזמנתי צלעות טלה, מודרני לא? חשוב שהיא תראה שאני בחור קלאסי. שאני אהיה אבא טוב לילדיי, שאני אהיה הבעל המושלם; טוב אולי הגזמתי טיפה.
האוכל הגיע. היא הזמינה סלט.
"רק שלא תפסתי אנורקסית" אמרתי בלחש
"סליחה?" היא ענתה
שיט. היא שמעה אותי.
"סתם, אמרתי שאני מקווה שאין עליי אקזיט"
אוי. לא יכול להיות יותר גרוע מזה. ברחתי לשירותים.
בלית ברירה חזרתי אל השולחן, מזיע כמו חזיר. טוב נו אולי קצת יותר. היא לא תשים לב, נכון?
אחרי שסיימנו לאכול ביקשתי חשבון, הגיע. 300 ש"ח?! על מה??? וואו, כמה סלט עולה בימינו..
נתקלתי בעיה, אמא שלי הלוותה לי רק מאתיים. מה אני עושה עכשיו? בחיים לא אבקש ממנה. לעולם לא. פשוט לא.
"הכל בסדר?" היא שאלה
"כן…..יש לך במקרה 100 ש"ח?" נכנעתי
אבוי לי, אני חלש מדי. יצאתי קמצן על הדייט הראשון.
תגובות (2)
חחחחח גדול!
עם י לקרוא את שלה!
מחכה להמשך:)
באמת גדול :) ממש אהבתי.