לא אשכח אותה – חלק ב
"קדימה אנחנו מאחרים!! קום!!!" אפשר לחשוב כאילו בכל שאר הימים לא איחרנו. אבל בכל זאת קמתי, אין לי חשק לישון על הספה היום.
התארגנתי מהר, צחצחתי שיניים, לבשתי חליפה יפה לעבודה, עוד בוקר שגרתי.
ירדתי למטה להתניע את המכונית. איזה כיף לראות את המשפחה שלי על הבוקר; לבושים יפה עם חיוך על הפנים; זה עושה לי את כל היום.
הורדתי את תובל בבית ספר ונסעתי לעבודה. אותה עבודה, אותו בוס, ואותם "חברים" לעבודה כבר מעל ל6 שנים. זה מה שקורה כשאתה מביא ילד בגיל 19.
התיישבתי על יד המחשב , ארגנתי את השולחן ונרדמתי תוך שניות. בדיוק הבוס שלי החליט להופיע, כבר חודשיים שהוא לא בדק מה איתי. "מה אתה עושה??? קום מיד!"
"מצטער, באמת מצטער, אני לא מספיק לישון בלילה." אמרתי וחזרתי לעבודה. הוא תקע בי את המבט הקשוח שלו אך התעלמתי באלגנטיות.
איך התדרדרתי עד לפה, אני שואל את עצמי כל יום אותה שאלה. כל חודש, שתי משכורות מינימום. אנחנו כבר לא מצליחים להחזיק את הבית. ולאחרונה גם קיבלתי צו עיקול על הבית. איך אני אספר את זה למאיה? אולי אני פשוט אברח לקובה וזהו. כן זהו זה, קובה.
הרגשתי שאני ממשיך להיחלש ולהירדם. אז קיבלתי החלטה אמיצה ועזבתי את העבודה באמצע היום. נסעתי הביתה תשוש ומת מעייפות וכבר תכננתי לעצמי את האמבטיה המושלמת עם המים החמים ובועות הקצף…אוחח כמה שפנטזתי על זה..
סוף סוף הגעתי ליעד.
נכנסתי הביתה ולפתע נתקלתי במאיה.
"מה אתה עושה פה?" שאלה כאילו נעדרתי כמה שנים
שיט, עוד לא הספקתי לארוז את המזוודות לקובה.
"מה…את עושה פה?" שאלתי, מנסה להפנות אליה את האשמה.
"החלטתי שאנחנו עושים יום כיף, זהו נמאס לי מהשגרה. בא לך להצטרף אליי?" היא שאלה
לא לא לא, לא עכשיו, לא היום, ולא אף פעם. מה היא חיה בסרט? מאיפה התקציב?? וואי, ידעתי! היא ברומן עם מיליונר! זה היה ברור שזה יקרה.
"תעשי טובה, שחררי" צעקתי לה ורצתי לאמבטיה. אז אני אשן היום בספה, מה כבר יקרה…
תגובות (0)