לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 32

פרק 32
נק' המבט של נדיר
"מה את עושה פה?"שאלתי את פז והבטתי בה בגבות מורמות. שני ואני היינו חברים מילדות, כי האמא החורגת שלי ואמא שלה היו חברים טובים
"אני הזמנתי אותו" שני צצה מאחורי פז ונדחפה לשיחה
"אתם מכירים?״ פז שאלה ושילבה את ידיה על החזה שלה. נשכתי את שפתי התחתונות. מה אני הולך לעשות עכשיו ?
"כן.״ שני אמרה וחייכה אליי. ״אמא שלי והאמא החורגת שלו היו חברות ממש טובות״ שני אמרה בחיוך.

-מנק׳ המבט של פז-
לא להאמין, אם אני אגלה שהם עשו בכוונה, אני רוצחת את שניהם.
״ואתם מכירים ?״ שני פנתה אליי ושאלה בחיוך מסתורי.
״שני. זה החדש..״ אמרתי מניחה יד על עורפי בפדחנות.
״אה״ היא אמרה בבהירות, כאשר החיוך המסתורי היה עדיין מרוח על פנייה. מה יש לה ?! נשכתי את שפתי התחתונה. מיד עלה לי החום בלחיים.
״את מסמיקה !״ שני קבעה עובדה. הרמתי את ראשי במהירות מביטה בה בעצבים.
״מה ?״ היא מלמלה והרימה את שני ידיה כחפה מפשע.
״אז אתה נסיך החלומות של פזי !״ היא מלמלה בברור מאליו, מניחה יד על סנטרה. הצלחת נפלה לי בפתאומיות. הייתי המומה. היא הולכת לשלם על זה ביוקר. ושאני אומרת ? אז אני מתכוונת. שמעתי קול צחקוק מכיוון הדלת, הבטתי וראיתי את נדיר. איך שחכתי מימנו?!
״מה ?״ היא שאלה בתמימות.
״כלום !״ מלמלתי בסיפוק, ובחיוך של חכי חכי והלכתי לכיוון המטבח. לקחתי משם יאה ומטאטא ויצאתי לכיוון הכניסה, שעדיין נדיר עומד במפתן הדלת והוא ושני מתלחששים. גילגלתי את עיניי והתכופפתי מפנה את החתיכות וזורקת בתוך השקית הקטנה שהייתה לידי. לאחר כמה שניות, שסיימתי להקות את החתיכות, קמתי מהרצפה, לוקחת איתי את השקית והולכת לכיוון המטבח. פתחתי את הדלת החומה של האשפה, והנחתי שם את השקית הכתומה. נאנחתי קלות, ועמדתי על קצות אצבעותי. בחרתי כמה מזלגות וסכינים, והלכתי לכיוון השולחן, מניחה ליד כל צלחת מזלג וסכין כסוף.
״וואי שמע, פזי חולה לך על התחת״ שמעתי את שני אומרת לנדיר. המזלגות נפלו לי מהשוק. פי נפתח מהלם והנחתי את שני ידיי על פני מפחדת להראות את הסומק. דיי היא הולכת למות.
״וואי, את חייבת לבדוק אצל רופא אם נשבר לך שריר. כל הזמן נופל לך דברים״ שני סובבה את ראשה לכיווני, ושולחת לי קריצה קטנה. פשוט חסר לה טאקט !
״מה את אומרת ?״ אמרתי, מסיטה את מבטי לכיוונה ומחייכת חיוך ציני. היא כלכך הולכת לשלם על זה. מכיוון המדרגות נשמע צליל של עקבים. זרקתי את מבטח לכיוון המדרכות וראיתי את ההורים של שני.
״היי,״ שמעתי את נדיר ממלמל. הסטתי את מבטי לכיוונו וראיתי את טום ושלי בתוך זרועותיו.
״טולי !״ מלמלתי וחייכתי לכיוונם, הולכת אליהם והם רצים לכיווני.
״פזי !״ הם מלמלו בחיוך, מושיטים את ידיהם ומושכים אותי לחיבוק. אחח איך התגעגעתי אליהם.
״מה שלומך, פזי ?״ אמה של שני פנתה אליי. סובבתי את ראשי אלייה וזרקתי חיוך קטנטן.
״הכל אחלה. מה שלומך ?״ שאלתי בנחמדות. מה שהצחיק את השאר. אני לא הכי נחמדה. אוקיי, מודה, אני בכלל לא נחמדה.
״סבבות,״ היא הרימה את ידה, ותוך כדי לומר את המילה עשתה מגרשיים בשני אצבעותייה הראשונות, מחקה אותי מהפעם שעברה. צחוק קל נפלט מפי, ואיתי שני.
״יאללה שנתחיל לאכול ?״ נדיר הציעה, כולם הנהנו והתיישבנו במקומותינו והתחלנו לאכול. כול הארוחה הרגשתי שמישהו מסתכל עליי. הרמתי את ראשי מהצלחת, והמבט הראשון שראיתי הוא של נדיר. ניתקתי על עיניו הירוקות שלא מזיזות את המבט לכיווני. הארוחה נגמרה והוריה של שני יצאו מהבית. רק נדיר טום ושלי נשארו. קפצתי על הכורסה השחורה מבד, שהיה בסלון, ופתחתי את הטלוויזיה על אמ.טי. התאומים היו בחדרה של שני, שני הייתה במטבח במטבח ונדיר בספה השנייה.
״פנו מקום !״ שמעתי צעקה קלה מכיוון המדרגות. זרקתי את מבטי בעייפות, וראיתי את שני. מאחוריה היו התאומים. גיחכתי קלילות שראיתי אותה רצה לכיוון הספה שלצידי.
״נראלי הדבר היחידי שלא פספסת מה׳ זה טמטום !״ התבדחתי, ושמעתי את נדיר מגחך.
״חרא !״ היא צחחקה וזרקה אליי פופקורן .
״אחותך !״ הנחתי את ידי על הקערה, לוקחת כמות של פופקורן וזורקת עליה חזרה.
״מזל שאין לו אחות,״ אמרה גאה ומכניסה לתך פיה כמות פופקורן.
״אז את !״ אמרתי בחיוך מתגרה, מוציאה לה לשון.
״אתןגומרות את הפופקורן ואפילו לא התחיל הסרט !״ טום טען בעצבים. אחח מתה על הקטן הזה.
״סרט מצויר, אפשר להסתדר בלי פופקורן״ מלמלתי כעובדה, זורקת את ידי לכיוון שערו ופורעת אותו.
״לא נכון !״ הוא מלמל בהחלטיות.
״כן נכון,״ הוצאתי לו לשון והוא לי.
"תהיו בשקט כבר יא תינוקות, הסרט מתחיל" נדיר אמר והסתכל על המסך בציפייה. ראינו את הסרט שרק אחד הסרטים שאני הכי אוהבת. הסרט נגמר, תוך שעתיים שלמות. רציתי לישון אבל לא היה לי כוח לישון. כן, זה מוזר. הפנתי את המבט לטום ושלי וראיתי שהם נרדמו. הסטתי את מבטי לכיוון השעון, וראיתי שהשעה כבר אחת עשרה בלילה
"כדאי שאני אקח אותם הביתה" נדיר מלמל, קם מהספה בעייפות, ותופס בין ידיו את טום.
"אני יעזור לך "אמרתי בחצי חיוך. הרמתי על שני ידיי את שלי, שומרת על שיווי משקל מפחדת שהיא תיפול. השלחתי את ידי בזהירות לכיוון הידית, הורדתי אותה וביקשתי משנ לסגור. הלכנו לכיוון האוטו, פותחת את השלת האחורית ומכניסה ומיישבת אותם בתוך הכיסאות, חוגרת אותם. סגרתי את הדלת, אני ונדיר התיישבנו בכיסאות הקדמיות, כאשר אני יושבת במושב הנהג והוא לידי. חברתי את עצמי בחגורה השחורה, והתחלתי לנסוע לכיוון ביתו של נדיר. כאשר הגענו, יצאתי מהמכונית פותחת את הדלתות ותופסת את שלי בין ידי. נדיר פתח את דלת הכניסה, ועלינו במדרגות בזהירות. פתחתי את הדלת הלבנה של חדרם של התאומים, והשכבתי את שלי במיטתה הוורודה, כיסיתי אותה בשמיכה, והתכופפתי, מנשקת את מצחה. לאחר מכן, נשקתי את מצחו של טום, ואני ונדיר יצאנו מהחדר.
״טוב, אני הולכת״ מלמלתי בעייפות, כאשר פיהוק קל נפלט מפי.
״ביי,״ נדיר מלמל בחיוך קטנטן.
״ביי,״ חייכתי גם אני, ופתחתי את דלת הכניסה, מבקשת מהדיר לסגור ויוצאת לכיוון המכונית. התחלתי לנסוע לכיוון הפנימייה, כאשר אני מפעילה את הרדיו ונאנחת קלות לשירים הזולים שנשמעים. הגעתי לפנימייה, יוצאת מהמכונית האדומה שלי, סוגרת את הדלת ורצה לבפנים. סגרתי את הדלת בלחש, מפחדת להשמיע צליל קטנטן שיקפיץ את כל הבית. התחלתי לרוץ לכיוון חדרי בלחש, פותחת את הדלת ונועלת אחריי. נאנחתי בהקלה, פונה לכיוון הארון הסגלגל החלש, ומוציאה פיג׳מה. שלפתי את מכנסיי, לובשת את שורט הפיג׳מה, מורידה מימני את החולצה ולובשת את החולצה של הפיג׳מה. נשכבתי במיטתי, מכסה את עצמי בשמיכה שציבעה הוא שמנת.
"לילה טוב" מילמלתי לעצמי ועצמתי את עיניי.