לא יודעת מי אני פרק 7 חלק א

רוברט
פרק 7:

ים,כמה רגוע הוא לפעמים,ובפעמים אחרות כל כך סוער ולא יציב,אך תמיד,תמיד הוא יפה ותמיד נמשכתי אליו.
תמיד נמשכתי אל החושך והאפלה של הים הסוער.אך האם עדיף לי ללכת אל הלא נודע שמציע לי הים או להישאר במקומי הבטוח בבית שלי,עם הארוסה שלי.

"הכל בסר,רוב?" שאלה ואלרי,על בפניה הבעה מודאגת.
"כן,ראשי מלא במחשבות" עניתי לה,קוותי שלא תשים לב לזה,אך היא מכירה אותי שנים רבות,ואיני יכול להסתיר ממנה דבר.
"זאת ים?" שאלה.
"מה?" לא הבנתי את שאלתה."מה כוונתך,יקירתי?"
"אתה חושב על הנערה,על ים?" היא מביטה בי בדאגה ומהנהנת בראשה,"גם אני חשבתי עליה היום,אני ממש רוצה לעזור לה לגלות מיהי,אני רוצה לדעת מדוע איבדה את הזיכרון,מה גרם לזה.ואני מבטיחה לך שהיא תמצא את עצמה,בסופו של דבר….אין לך מה לדאוג"
אני יודעה זה לא בסדר,אבל אני לא ממש רוצה שהנערה האבודה שלי תיזכר מי היא,אני לא רוצה שתיזכר שיש לה משפחה,אני יודע שזה לא בסדר לרצות דבר כזה,אבל אם היא תדע מי היא,היא תצטרך לעזוב.ואני לא רוצה שהיא תעזוב,אני לא רוצה שתלך ותשאיר אותי מאחור,אני לא רוצה שחיי יחזרו להיות ים רגועה ושקט כמו שהיו לפני שחדרה אליהם ברוח סערה ושינתה את הכל.
"את צודקת,אין מה לדאוג"

השמש כבר שקע מזמן,והילדים כבר מזמן במיטות.אך משום מה לא באה עלי שנתי.
המשך יבוא…