לא יודעת…

אף אחד לא הכין אותי מראש שכך זה יראה.
לא סיפרו לי במה זה כרוך וכמה התשלום יהיה.
לא ביקשו ממני לשלם מראש ועל כן, כל תוצאה הביאה תשלום אחר, שונה.
לא גילו לי את סוף המעשייה, פשוט סיפרו אותה בלי להסביר את משמעותה המשעשעת והמכאיבה גם יחד.
זה משהו שלא מכינים מראש לגביו, מצב נתון שנזרק לליבי, מוחי וגופי כאחד
ממעמקי מחסני ליבי המקורים, לא העליתי על דעתי מעולם שמצב נתון שכזה יופיע.
זה היה נראה בסרטים ונקרא בספרים, אבל לא בחיים. לא בחיים שלי. לא בחיים שאני ביקשתי לעצמי.
ועכשיו, הנה המצב הזה, לא משתנה וחוזר על עצמו אינספור פעמים ושוב מוצאת את עצמי מנסה לנתח ולהסביר את סוף המעשייה הרשומה על שמי.
להבין מה קרה כאן בעצם, כשלמעשה בחרתי בעצמי בדרך סבוכה זו. קחי אחריות.
אולי לכך נועדתי? להיות סבוכה בין שולי הקורים המטווים את חיי?
שמא הגנה מבצרית גבוהה עד אין רואים את סוף וגובהה, עושה עבודתה נאמנה ומגנה.
הישארי במבוך ואגן עלייך תמיד.
בכל פעם שההגנה קצת יורדת, מיד אכעס ואשדרג אותה מחדש.
לאהוב אותך במודעות קיימת ונושמת שכך בחרתי.
לשבור לבנה אחת מחומות ההגנה ולתת לך הצצה קטנה אל נפשי.
הידיעה שנצח אינו קיים ועדיין לתת לך את אותה הצצה אפשרית ומודעת.
עב שחור, כבד, מלווה אותי בכל המסע הזה מולך ומזכיר לי שזה לא לעולמי עד, שהרי אצלך אין מושג כזה בחיים. זה לא נברא לך. עלייך דילגו כשהבטיחו נצח עם שותף לחיים.
ובכל זאת הצצת פנימה. אפשרתי.
הבלבול הידוע והמוכר מכרסם את מוחי. לעשות טעות ולהמשיך לתת לה להיות שם, רק לשאול שאלות מבלי לענות.
מתאבלת עלינו יקירי,
מתאבלת על מה שהיה ועל מה שיכל היה להיות.
בבחירה מודעת שלך, לקחת סכין וחתכת את החבל שקשר בניינו. להתראות. ואוהב.
הכדור השלם שבניינו שנינו, חיציו אתה חציו אני, כבר לא מנופח והאוויר מתוכו התרוקן.
שחקן תחרותי מיוזע שכמותך, לקחת אליפות אחר אליפות, לא לתת לכדור לחמוק מכפות ידייך ועינך, אף אחד לא יחטוף אותו כשהוא בשמירה אצלך.
המדליה בדרך, הגביע מחכה שתניף אותו אל על.
דע, זה מחשק חייך, משחק שלך, הבחירה שלך, האהבה שלך, תחרות שלך מול העולם.
וכשתנצח, הרם אותי בידייך והנף אותי באוויר, חבק, נשק, עטוף ודבר אליי דרך עינך ומילות ליבך יחרדו אל ליבי מבלי לומר אותן, רק מבט. עיניים מדברות.
ואשבור כל מבצר וחומה, זה שלך עכשיו. קח זאת!
גיבור על יפה שלי,
זו לא מלחמה, אין פה אנשים טובים, רעים או מתים. מאבק על אליפות חייך, להראות לעולם מי אתה באמת ועד כמה לא תוותר על רצונותיך, שאיפותיך, על הטוב הזה שמגיע לך לאהוב ושיאהבו אותך. מאבק על חופש בחירה מודעות ואם ישנן מהמורות הנח להן להיות ולמד איך ליפול.
הנח לי לעודד אותך מקרוב וללוות כל משחק בחייך, הנח לי לתת כתף, משענת, יד ולב.
תמצא בליבך את הפשרה הזו ולא להיות עיקש ולחתום משחק בהפסד.
קח פסק זמן מהסיבות הנכונות לך ולך בלבד.
אנשים יקרים לליבך בקהל המעודדים, צועקים, שרים לך שירי עידוד שתעשה את הדבר הנכון על הפרקט.
לעמוד מול ציפיות גבוהות של אותם אנשים, דבר לא פשוט כלל ודורש ממך המון כוח לעשות כרצונם. כרצונך..

לא הכינו אותי לכך, לא גילו לי ששם אעמוד ואתבונן ובכה ואשמח כאחד. זו הייתה בחירה מודעת שלי בלבד, כדי להכניס את ליבי אל משחק חייך.
אכזבה.
חומות נסגרות, מבצרים מתבצרים, עוטפת עצמי חזרה ומחבקת את הענן השחור, מתכנסת לתוכו ומנחמת את ליבי ומחממת את גופי.
מרימה עיניים למרומים, יש עם מי לדבר שישמע אותי כשאני נושאת תפילה שאולי במשחק הבא.. ינצח ויקבל אותי כפרס של חיו.
ואז אדע .. נצח מה הוא.