לא כל מה שקורה באילת נשאר באילת – פרק 10

~סורי שלקח לי מאה שנה לעלות את הפרק היו לי מלא מבחנים~

יצאתי מהר מהכיתה, גם בלי שהייתי של יכולתי לדעת שהיא עצבנית רצח עכשיו, כל הדרך שאני מחפשת את חדר 264 מתתי מצחוק..
פרק 10:
בבית ספר הזה יש 3 בניינים ואצטדיון, עברתי את במשך איזה רבע שעה את כל הבניינים ורק באחרון מצאתי את חדר 264 שלידו כתוב 'כיתה יא'5' דפקתי על הדלת ושמעתי את המורה קוראת "כן"
פתחתי את הדלת ואמרתי "שלום את המחנכת של כיתה י'2?"
היא ענתה ושאלה "כן מי את?"
עניתי לה תוך כדי שנכנסתי יותר אל הכיתה "אני שיר כהן התלמידה החדשה והמורה להיסטוריה התעצבנה עלי ואמרה לי לבוא אליך"
היא נשארה רגועה ואמרה "אוקיי אני ידבר איתה אחר כך בינתיים תשבי שם"
והיא הצביעה על שולחן ריק באמצע הכיתה, הלכתי התיישבתי במקום הזה וכשהלכתי אל המקום הרגשתי עיניים של נערים נעוצות לי בישבן, המורה המשיכה ללמד ובינתיים הסתכלתי סביבי וראיתי מישהו שהיה נראה לי מוכר, ניסית להיזכר מי זה ואז קלטתי, זה נתנאל הוא שיחק עם מצית ולידו ישבה איזה פרחה עם מלא איפור, קוקו גבוה בהגזמה וצמוד ברמות, את חולצת הבית ספר היא קשרה 4 ס"מ מעלה לפופיק ולבשה שורט דפוק אותי שכול הישבן שלה אבל ממש כולו בחוץ והיא כולה נמרחה עליו, נשקה אותו בצוואר וכאלו, אני מבינה שמה שהיה בניינו זה היה רק לאילת אבל זה עדיין הרגיש לי יותר מזה, אני כן אוהבת אותו, לא הפסקתי לחשוב עליו גם כשהטיול נגמר אבל כנראה אסור להתאהב בערסים, או להתאהב בכללי, אהבה זה חרא, רק נפגעים ממנה.
הבנתי שאני כבר המון זמן בוהה בהם, נתנאל לא שם לב לזה אבל הזונה שהייתה לידו אמרה בקול צפצף צעקני "טוב כפרה מה את מסכלת אין לך חיים משלך?"
אמרתי לה "כפרה תקראי לזה ששכבת איתו בשבוע, או יותר נכון אלו, כמה זה היה? 18 בחורים?"
זה הרגע שכל הכיתה הסתכלה עלינו חוץ מנתנאל ששם את הראש על השולחן, עצם עיניים וניסה לישון, המורה לא התייחסה והמשיכה לכתוב על הלוח, הפרחה צעקה עם הקול הצרחני שלה "מה יש ימכוערת את מקנאה שאף אחד לא רוצה לגעת בך אם מקל?"
נתנאל הרים את הראש שלו בעצבים ואמר לה "סעמק לירון סתמי כבר חוררת לי ת'ראש!"
הרגשתי את הדמעות מבצבצות לי בעיניים מהמחשבה שנתנאל מזיין את לירון אחרי שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי וביקשתי מגילי (המחנכת) "סליחה גילי אני יכולה ללכת לשירותים?"
היא ענתה "עוד 10 דקות נגמר השיעור" לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהכיתה, ברגע שיצאתי מאור (חבר של נתנאל, אחד מאלו שהיא פגשה באילת) שלח לי הודעה ' זאת באמת היית את? את עברת לגור בראשון?'
שלחתי לו בחזרה 'כן איך אתה יודע?'
אחרי 2 שניות הוא שלך לי עוד הודעה 'אני בכיתה יא'5 הכיתה שירדת בה עכשיו על לירון, גם נתנאל פה, הוא ימות לשמוע שאת פה'
שלחתי לו בחזרה 'אל תגיד לו שאני פה, אני לא רוצה להפריע לו וללירון שלו' וירדה לי דמעה.
הגעתי כבר לשירותים מחיתי את הדמעה, הרמתי את הראש לתקרה, נפנפתי עם הידיים על העיניים כדי שלא ירדו לי עוד דמעות ואמרתי לעצמי "אין לי מה לבכות הייתי רק סטוץ בשבילו, הוא חרא ואני לא בוכה מחראות"
מאור שלח לי 'זה לא כמו שזה נראה' לא החזרתי לו הודעה, לא רציתי. יצאתי מהשירותים והלכתי לשבת בדשא עד שהשיעור הזה יסתיים ואני הלך לשיעור ספורט שהוא השיעור בשני להיום. התיישבתי על דשא וראיתי שלידור שלך לי הודעה 'את זוכרת את לירן? (זה אחד החברים שלו מהבסיס) אז אני הולך אליו היום ואת באה איתי' וואי לא ראיתי את לירן איזה חצי שנה כמעט, הוא החבר הכי נחמד של לידור וגם יש לו אחות קטנה זוהר, חולה על הקטנה הזאת, הוא אמר שיש לו גם אח קצת יותר גדול ממני אבל אף פעם לא ראיתי אותו.
השיעור נגמר, הלכתי לשירותים החלפתי בגדים לטייץ עור שחור, גופייה רופפת בצבע אפרסק ונעלי ספוט שחורות של סופרה. הלכתי לאצטדיון ולידו ראיתי מחששה שבה יושבים נתנאל, מאור, עידן, עומר, 2 בנים שאני לא מכירה מעשנים ולידם היו 4 פרחות. הלכתי ליד המחששה כי כדי להגיע לאצטדיון צריך או לעבור ליד המחששה או ללכת בבוץ ולא רציתי ללכלך את הנעליים שלי, נתנאל התעלם ממני בשיעור ואפילו לא שם לב שאני שם אז אני יעשה לו את אותו הדבר, עברתי ליד המחששה עם גב זקוף, רגל אחרי רגל ומזיזה את התחת כמו שרק אני יודעת ;) המבטים של כל הבנים במחששה עברו אלי, נתנאל שרק לי ואפילו לא זיהה אותי!!! מאור קרא לי ואמר "שיר בואי רגע"
עידן אמר לו "פששיי, כבר הספקתה להכיר את הכוסית החדשה?!"
התעלמתי ומהאמרה של עידן, הסתובבתי אליהם ושאלתי "מה מאור?"
מאור אמר "מזה מה לא תגידי שלום אחרי חודש וחצי?"
את האמת כן התגעגעתי אליהם, הם עשו לי את הטיול, חייכתי חיוך קטן והתקדמתי בחזרה אליהם, מקרוב הם זיהו אותי, חיבקתי את מאור עומר אמר לי "ייהה אחותי מתי הגעת?" וחיבק אותי, ככה עשה גם עידן, נתנאל מיד הוריד את לירון שישבה אליו,
אמרתי לנתנאל אם מבהט מאוכזב "שמחה שאתה נהנה, להתראות"
והלכתי מהר לאצטדיון שהיה 20 מטרים בלבד משם, כל השיעור נתנאל בהה בי מהמחששה ולפעמיים מבטנו נפגשו אבל מייד הזזתי את מבטי, נועה (הילדה שהובילה אותה למזכירות) שאלה אותי "שיר בסדר? את נראת מוטרדת"
שאלתי אותה "תגידי מה את יודעת על נתנאל מכיתה יא'5?"
היא שמה את היד על הכתף שלי נשענה עליה ואמרה "הוא הערס החתיך ומקובל בתיכון, סטוצנר שעשה את כל הבנות בבית ספר, מעשן ועבריין, המלצה שלי אל תתקרבי אליו או לחברים שלו"
אוקיי ממש כדי לי להתרחק ממנו, אני לא רוצה להיפגע וממנו נראה לי הדבר היחידי שיצא זה שאני יפגע.. :(