לא כל מה שקורה באילת נשאר באילת – פרק 17 ♥חזרתי ובגדול לאתר♥

מקדימה ישבו ליאור עומר ועומרי ומאחורה ישבו עידן, מאור ונתנאל אני ישבתי על נתנאל, רז ישבה באי נוחות על עידן כי היא לא מכירה אותו כל כך ורוני ועינב ישבו בשני כיסאות נפתחים שיש בבגג'.
ליאור המשיך לנסוע לכיוון החוף ים ואז נתנאל………..
פרק 17:
התחיל לשחק לי בכף יד, זה נעים אבל מה נסגר עם הילד?! אני לא מצליחה להבין אותו, בבית ספר הוא התנהג אלי חרא ופתאום הוא משחק לי ביד ועושה לי נעימי?!?!
אני התייאשתי כבר מלהבין אותו, פלטתי אנחת ייאוש והשענתי את ראשי על כתפו, מה שהוא עושה לי זה לא נורמאלי, כמה שאני אוהבת את האידיוט הזה.
הוא חיבק אותי ולחש לי באוזן "נסיכה שלי אני מצטער על היום, סליחה " שמעתי נכון? נתנאל בכבודו ובעצמו אמר לי סליחה?
עשיתי חצי סיבבו אחורה והסתכלתי עליו במבט מופתע "אני מדמיינת או שאמרת עכשיו סליחה?"
הוא חייך חיוך חושף שיניים, אוחח על החיוך המושלם הזה אני מכורה עליו, הוא קירב את פניו לפני אמר "מדמיינת" ונישק בעדינות את שפתי, איך הוא מצליח לשנות לי בכזאת מהירות את המצב רוח רק אלוהים יודע ואז כרגיל מישהו היה חייב להרוס את הרגע ועומר התחיל לצעוק "ומי חזר? נתנאל ושיר חזרו! יאלה מאור תוציא את ה50 שקל, אמרתי או לא אמרתי שהם יחזרו?!"
התנתקתי מנתנאל, נתתי מכה לעומר וצעקתי עליו "יא דביבון מעוך מה את מתערב על זה?"
עומר אמר "תראי נשמה זה היה צפוי רצח שתחזרו, נתנאל חפר עלייך כל שנייה" לקח ממאור את ה50 שקל ואמר "תענוג לעשות איתך עסקים"
מאור "יאלה יאלה סתום י'דבע"
נתנאל "באמת סתום לפני שאני יעקור לך ת'לשון"
ליאור צעק בשמחה "הגענו" כולנו ירדנו מהג'יפ של ליאור
רז אמרה לי "שיר בואי שנייה" אני, רז, רוני ועינב הלכנו רגע הצידה בזמן שהבנים מסדרים את הכיסאות, השולחן והאוכל על החוף ושאלתי אותן "כן? הכול בסדר?"
רוני אמרה בשמחה "הכל מעולה"
ניסיתי לקדם את העניינים ואמרתי "אז…"
עינב "מזאת אומרת את ונתנאל חזרתם? ואיך הספקת להכיר אותם אם רק השבוע הגעת לבית הספר שלנו?"
חחחח עכשיו הבנתי על מה כל העניין וסיפרתי להן "הכרתי אותם בחופש הגדול באילת ואני ונתנאל סוג של היינו ביחד באילת וזהו בעיקרון"
"אהה" כולן אמרו ביחד וחזרנו אל הבנים
אכלנו, נכנסנו לים, צחקנו, דיברתו, הבנות הכירו את הבנים קצת יותר לעומק והבינו שהם נחמדים, היה נראה שמתחיל משהו בין רז לעידן ואני ונתנאל סידרנו בינינו את הדברים. קיצר נהנתי היום.
חזרתי הביתה ב19:00 עייפה מהים, איך שנכנסתי הביתה הלכתי להתקלח, כשיצאתי לבשתי את הפיג'מה הקצרה שלי של הלו-קיטי, הכנתי שיעורי בית, סידרתי את התיק למחר והלכתי לישון.
http://www.youtube.com/watch?v=HrWnfx8uRPw
קמתי מחויכת, זה תמיד עושה לי אנרגיות טובות לקום בבוקר עם שירים.
הגברתי את המערכת רמקולים להכי חזק בסט שירים הזה,
http://www.youtube.com/watch?v=qGKrc3A6HHM&list=RD02e3wPBbm9RE4
צחצחתי שיניים והתחלתי לרקוד בחדר ולשיר תוך כדי שאני בחורת בגדים, שמה קרם גוף בריח פירות יער ומשרקת את שערי הבלונדיני החלק.
לבשתי ג'ינס סקיני ארוך קרעים בהיר, גופיה רופפת בצבע ורוד זוהר עם גב פתוח, יש לבית ספר הזה חולצה אחידה אבל לפי מה שהבנתי וראיתי אף אחד לא שם על זה והמורים והמנהלת אומרים שזה לא חובה זו זכות אז מבחינתי שאת הזכות הזאת ישאירו אצלם, שמתי נעלי אווינס בצע ורוד כמו החולצה, את שערי אספתי לקוקו גבוה, שמתי עגילי חישוק מוזהבים, שרשרת מגן-דוד מזהב, בושם christina aguilera royal desire, מסקרה וקצת צללית לבנה נוצצת.
לקחתי את התיק שלי מפינת החדר, סגרתי את המוזיקה, הלכתי לכיוון דלת הכניסה של הבית כדי ללכת לבית ספר וכשהייתי כבר ליד הדלת לידור בא אלי תוך כדי שלבש את החולצת וי השחורה שלו מ-american eagle ואומר לי "חכי שנייה"
לא הבנתי למה הוא רוצה ולמה הוא בבית עכשיו, כאילו אני שמחה שהוא בבית והכל אבל היום זה יום רביעי והוא אמור לחזור מהצבא רק היום חמישי בערב אז שאלתי אותו "מה אתה עושה בבית?"
הוא ענה לי "מה יש לא טוב?"
מהר עניתי "מעולה אבל הצבא…" הוא לא נתן לי לסיים, עצר אותי ואמר "תירגעי המפקד פלוגה שלי הוא שיחרר את הפלוגה מוקדם ואני חוזר לצבא רק יום שני"
המפקד פלוגה הזה הוא איש הכי מלחיץ שראיתי בחיים שלי, מפתיע אותי שהוא נהיה נחמד ונתן להם יומיים בונוס של חופשה אז שאלתי את לידור "מה קרה שהוא נהיה נחמד?"
לידור צחק ואמר "עלק נחמד הוא היה אמור לשחררו אותנו לשלושה ימים"
אני "ולמה לו לעזאזל לעשות את זה?"
לידור "כי הוא חייב לשחרר לימי חופש לפני המלחמה בסוריה"
מה מלחמה?! מה סוריה?! מה לעזאזל הולך פה?! הוא לא הולך לשום מלחמה! חס וחלילה מלחמה, אני "על מה אתה מדבר?! איזה מלחמה בראש שלך?!"
לידור "הפלוגה שלי, פלוגה מאזור הצפון ופלוגה מאזור אילת יוצאים להתקיף את סוריה ביות שלישי ב3 לפנות בוקר" הוא אמר כאילו זה כלום
ישר קפצתי עליו וחיבקתי אותו חזק חזק, מסכן הילד עוד שנייה חנקתי אותו אבל לא אכפת לי הוא לא יוצא לשום מלחמה אני שמעתי המון סיפורי מלחמה על גיבורים שנפתרו ונפצעו בצבא ואין מצב שחס וחלילה טפו טפו טפו אני יאבד אותו.
בזה שהו שלב לידור אמר "אחמ אחמ אני נחנק פה"
אמרתי "סליחה" והתנתקתי ממנו
על פניו התפרס חיוך גדול, הוא שם את ידו סביב צברי ואמר "ועכשיו אני ואני הולכים ליום כיף"
הרמתי את ראשי אליו וזה לא שאני גמדה זה הוא ענקי ושאלתי "אבל מה עם בית ספר?"
הוא אמר "יש לך כבר אישור מהבית ספר על זה" הוא לקח את המפתחות של המכונית המושלמת שלו BMV ספורט בצבע שחור מט ושאל "אז היינו פה?"
יאלה יום כיף!!!! זרקתי את התיק שלי לאיפה שהו אפילו לא הסתכלתי אמרתי ללידור "היינו פה" יצאתי מהבית והתחלתי לדלג עד למעלית וכשיצאתי מהמעלית דילגתי גם בלובי של הבניין ואז הסתכלתי אחורה וראיתי את לידור צוחק אלי שאלתי אותו "מצחיק לך?" ותוך כדי הלכתי לכיוונו
והוא הלך וכיווני וכיוון היציאה ואמר "מאוד"
אמרתי לו "תבוא תמיד" וכשהוא כבר היה לידי שיניתי כיוון והלכנו ליציאה של הבניין ובדיוק כשיצאנו קפצתי לו על הגב שיעשה לי שק-קמח וככה הלכנו כשאני על הגב שלי עד למכונית.
נכנסנו למכונית ושאלתי אותו "לאן נוסעים?"
הוא הביא לי מטפחת שחורה ואמר "הפתעה, עכשיו קשרי את העיניים כדי שזה יישאר הפתעה"
קשרתי את העיניים בעזרת המטפחת ולידור התחיל לנסוע, אחרי 2 דקות כבר נהיה לי משעמם אז בגלל שאני עם כיסוי עיניים הוצאתי כמו עילגת את האוזניות ביטס מתא הכפפות, חיברתי אותם לאייפון ומפה זה לא בעיה, אני גם ככה כמעט לא מסתכלת על האייפון כשאני מתעסקת איתו כל עוד אני לא בפייסבוק או באינסטגרם אז שמתי את האוזניות ביטס על האוזניים, שמתי מוזיקה ונרדמתי.

התעוררתי מניעור שהרגשתי ומלידור אומר "יאלה י'דובה קומי" הרגשתי שמשהו מונע ממני לפתוח עיניים ואז נזכרתי במטפחת וגם שמתי לב שאני כבר בלי אוזניות
שאלתי את לידור "אני יכולה כבר להוריד את זה?"
לידור "לא, עוד לא"
אני "אז מתי?" לידור לא ענה לי והתחלתי למשש את האוויר כמו סתומה ולהגיד "לידור? לחדור אתה חיי?"
"אני פה" פתאום שמעתי את לידור מאחורי, הקפיץ לי ת'לב המשוגע
שמעתי את הדלת נפתחת ולידור עזר לי לצאת מהמכונית וללכת ניסיתי לנחש איפה אנחנו, היה באוויר ריח של צמחים ודשא ירוק, בזכות זה שאני עם כפכפים יכולתי להרגיש שאני דורכת על אדמה וניסיתי לשמוע קולות או צלילים אך שמעתי רק ציפורים.
לידור אמר לי "את יכולה להוריד את הכיסוי"
הורדתי את המטפחת ולא האמנתי למראה עיניים, כל היופי הקסום הזה פשוט מדהים!