לא משנה מה-פרק 5

עוד יום עבר.
קייל וסמנתה נפגשו שוב על הדשא בקמפוס.
״עדיין לא סיפרת לי מה אתה רוצה לעשות בחיים..״היא אמרה.
״..אני? נהג מרוצים. אבל..״הוא החל לומר.
״אבל ?״היא שאלה..״מה מונע ממך ללכת ולהגשים את החלום?״
״המשפחה שלי.״הוא הסביר..״הוריי מצפים ממני ללכת לדרכם ולסיים תואר במשפטים.״
״..תעשה,מה שהלב שלך אומר לך לעשות.לך בעקבות החלום..״היא עודדה אותו,״אדם צריך לעשות מה שהוא אוהב.לא מה שכופים עליו לעשות.״
״..את מדהימה.את יודעת את זה?״הוא אמר,מביט בה בעיניים בורקות.
סמנתה חייכה אליו,כשהחיוך הזה הפך במהירות לבכי.
״…היי,היי..מה קרה?..זה משהו שאמרתי?״הוא נבהל.
״לא.״היא ענתה,מוחה דמעות.
״מה קרה?״הוא שאל,מוחה לה את הדמעות.
״..נזכרתי באימא שלי..״היא סיפרה,״דיברנו על משפחה ו..״
״מה קרה לה?״הוא שוב שאל.
״היא נפטרה מסרטן. לפני 6 שנים..״היא סיפרה לו,בעיניים דומעות.
קייל הביט בה בעיניים עצובות,מזדהה עם הכאב שלה.
״בואי אליי..״הוא אמר,לוקח אותה בזרועותיו.מחבק אותה חזק אל ליבו.
החיבוק בניהם היה קרוב וחזק כל כך עד כי היא יכלה לחוש בליבו הולם חזק,בקצב מכאיב,כשחזהו,קרוב כל כך לחזה שלה.קייל אחז בה,מלטף את ראשה,מרגיע אותה בזרועותיו. כשהיא מרימה את ראשה ו..הם מביטים זה בזו,ללא מילים.
שתיקה מביכה.
היה שם רגע שכמעט..כמעט..הם,כמעט..
״תודה,״הפרה סמנתה את השתיקה לפתע.
״..על לא דבר..הוא הביט בה בעיניים מרצדות.
לאחר שנרגעה,הם הוסיפו לשבת מתחת לעץ,מדברים.