לא סצנה מסרט || חלק ד׳

תומר ז״ל.
קשה לי להבין שאני צריכה להוסיף לך את הראשי תבות האלה. זה קשה לעיקול.
עברנו הרבה ביחד. ואני יעבור עוד בלעדיך.
בלי תומר שלי.
כול המשפחה שלך תהיה עכשיו בלעדיך, בלי המבוגר הלא אחראי שתמיד גרם לאנשים להתעצבן. והיה מרוצה מזה.״
חייכתי חיוך מריר ״איך העולם שלנו יכול עכשיו להתקיים בלי תומר שמואלי ?
או אם כול אחד אחר ?
חבל שאין על השאלה הזו תשובה.
האם אני ישכח אותך ? יש לי הרגשה מאוד גדולה שלא. אתה נכנסת לי ללב מהחודש הראשון שהכרנו.
אני יתחתן, וזה לא יהיה איתך, אבל אני לא ישכח אותך.
אני לא יהיה מאושרת אם אני לא יצטרך לשנות את השם שלי ל:״שני שמואלי- אשתו של הממזר המעצבן״.
׳תמיד רציתי שיקראו לי ככה׳ חשבתי בליבי..
״לא לשמוע אותך קורא לבן שלנו טום – לבן שתמיד רציתי – יהיה לי מוזר.
שונה ממה שציפיתי ורציתי שיראו חיי.
אתה יודע שאני שונאת פרדות, תמיד שנאתי ותמיד אני ישנא את הדבר הזה שנקרא פרדות.
זה מפריד חיים של אנשים, זה מפריד את דרך החיים שלנו, האנשים.
אבל אני שונאת במיוחד את הסוג הזה,
שאני ואתה עכשיו עוברים..
פרדות לתמיד.
פרדות לעולם.
פרדות שלעולם לא יחזרו, לא משנה מה.
דרכנו נפרדות, דרכנו לא יחזרו למסלולם יותר, ביחד.
נשבעתי שאקרא לבני טום,
השם שכול כך אהבת.
וזה כדי שאני תמיד אזכור אותך.
כאילו שזה מה שיזכיר לי.
אתה תמיד היית מושלם בשבילי.
הייתה מה שאני צריכה הייתה מה שאני רוצה וגם מה שהייתי צריכה.
הייתי הטוב בשבילי.״
״ אני כול כך אוהבת וכול כך אהבתי אותך, תומר.״ רק השם שלו עושה לי צמרמורת. ״ ואני יזכור, אני לא ישכח, אותך.
אתה תמיד לצידי.
אתה תמיד מעליי, שם למעלה, בשמיים.
אני אוהבת אותך כול כך תומר !
ואתה עכשיו יודע אתזה !
אתה עכשיו יודע הכול.
גם מה שלא הייתי רוצה שתדע..
אני מקווה שאתה סולח לי ורואה גם את החרטה שלי.
אני אוהבת אותך תומר,
קשה לי בלעדיך. שני״

תומר אהובי ז״ל.
אתה אוהב את ההספד שלי ?
אתה מאמין למילים שחיברתי ?
אתה מאמין לי ?
אתה מאמין שאני אוהבת אותך ?
אתה מאמין שאני כול כך מצטערת שעשיתי אתזה.
כול כך מצטערת שלא סיפרתי לך ………