לא, רק לא זה – פרק 3

הגענו לקפיטריה, שם ישבה ילדה עם שיער בלונדיני חלק, נמוכה וחמודה למראה, לידה ישב ילד מתולתל וגבוה, עם עיינים ירוקות גדולות, וליד שניהם ישבה ילדה בעלת תלתלים חומים ועיינים חומות, ומלאה מעט.
-"היי" אמר מייקל, "תכירו זאת קייט" אמר והצביע עליי.
-"היי" אמרתי וחייכתי.
-"היי" אמרו כולם בבת אחת.
-"זאת נינה" הוא אמר והצביע על הילדה בעלת השיער הבלונדיני. "זאת הולי" הצביע על הילדה המתולתלת, "וזה עם השיער האפרו, זה כריס".
-"היי!" אמר כריס וזרק על מייקל חתיכת חסה.
צחקקתי והתיישבתי לצידם. התחלנו לדבר, הם נראים לי נחמדים. 'קייט, לא, אל תיקשרי אליהם יותר מדי כי בסוף נעזוב' חשבתי לעצמי.
-"סליחה על האיחור" נשמע קול מאחורי. אלה היו בן ובת המשלבים ידיים.
-"בן, שרלוט, תכירו זאת קייט היא חדשה פה". אמר מייקל.
-"ברוכה הבאה" חייך בן, ילד בלונדיני עם עיינים חומות וגדולות.
"היי אני שרלוט" היא אמרה והושיטה את ידה ללחיצה. שרלוט היא ילדה בגובה בינוני עם עיינים ירוקות ושיער שטני מתולתל שמגיע עד כתפיה.
-"היי" חייכתי ולחצתי את ידה.
-"אז.. מאיפה את באה אלינו?" שאל כריס.
-"אני מכל מקום בעצם, כל חצי שנה בערך אני ואמא שלי צריכות להתקפל, לעזוב הכל ולברוח למקום אחר בגלל אחותי הגדולה".
-"וואו זה בטח קשה, אבל למה?"
-"אני מעדיפה לא לדבר על זה" השבתי מהר והשפלתי את מבטי. נשמע הצלצול לשיעור.
-"מה השיעור הבא שלך?" שאל מייקל.
-"אממ… שיעור… נגינה".
-"גם לי יש אותו עכשיו, במה את מנגנת?"
-"בגיטרות בעיקר ועכשיו אני לומדת תופים".
-"את ממש פריקית את יודעת?" התערבה הולי.
-"ואת ממש נחמדה את יודעת?" השבתי ופניתי לכניסה.
-"חכי!" מייקל צעק לעברי ורץ לכיווני. "תתעלמי ממנה, היא פשוט לא אוהבת אנשים חדשים".
-"ואני לא אוהבת ששופטים אותי בלי להכיר אותי" עניתי באדישות. הוא צחקק. "מה כל כך מצחיק?"
-"את. את שונה".
-"תודה" השבתי כשחיוך קטן נפרש על פניי.
נכנסנו לשיעור. הכיתה הייתה כמעט מלאה.
-"תישארי כאן תכף יבוא מר.ג'יימס ויגיד לך איפה לשבת". הוא אמר ופנה לשבת במקומו.
עמדתי וחיכיתי למורה כשפתאום נכנס לכיתה מישהו עם שיער שחור, שחור כמו הלילה, חלק בתספורת אימו, עיינים כחולות יפות, סייד בצד ימין של השפה, וגבוה מהרגיל. בהיתי בו, לא הצלחתי להסיר ממנו את העיינים. בלי ששמתי לב המורה נכנס לכיתה. מר.ג'יימס הוא מורה נמוך בעל כרס ושיער שיבה מדובלל מסורק לצד.
-"שלום תלמידים, הגיע אלינו היום תלמידה חדשה, בואו נראה לה מה אנחנו יודעים, ננסי בדיוק עזבה אותנו לניו-אורלינס אז את יכולה לשבת ליד מייסון". הוא אמר והצביע על כיסא פנוי לצידו של הנער שבו בהיתי שניות קודם לכן. הרגשתי איך הלחיים שלי מאדימות ומסמיקות.
-"את מנגנת בגיטרות נכון?" שאל המורה.
-"כן, וגם קצת בתופים".
-"טוב, מייסון מנגן אצלינו בגיטרת בס, את תוכלי לקחת פיקוד על החשמלית".
הנהנתי ופניתי לקיר לקחת את הגיטרה. חיברתי אותה למגבר והתחלתי לפרוט. היא לא הייתה מכוונת בכלל והמייתרים היו חלודים מדי.
-"המורה, סליחה אבל הגיטרה לא מכוונת וצריך להחליף מיתרים".
-"אם במקום לבהות בי היית מסתכלת מסביב היית רואה שיש מיתרים בדיוק פה" הוא אמר בשעשוע וניגש לאחת המגירות.
-"אם היית חושב קצת יותר ומפעיל את המוח שלך קצת יותר בתקווה שיש לך אחד כזה, היית מבין שאני חדשה פה ושלא כל העולם סובב סביבך, ודרך אגב הראש הוא בשביל שכל לא בשביל שיער" עניתי נהנת מהמשחק.
-"אוקיי, ניצחת אני מייסון" חייך והושיט את ידו ללחיצה.
-"קייט" חייכתי ולחצתי את ידו. היא הייתה גדולה בעלת צורה מרובעת.
השיעור עבר בהצלחה. אני ומייסון ניגנו כמה שירים מהלהקות שמסתבר שאהובות על שנינו, ואני חייבת להודות שהוא מנגן טוב. טוב מאוד. היה צלצול להפסקה והחזרתי את הגיטרה למקומה על הקיר. כשהסתובבתי מייסון כבר לא היה בכיתה.
-"אז… איך היה השיעור הראשון שלך בנגינה?" שאל מייקל בחיוך.
-"היה כיף מאוד, מזמן לא נהניתי ככה" השבתי, והמשכתי לחפש את מייסון בעייני, הוא סיקרן אותי מאוד. אני ומייקל יצאנו מהכיתה. הולי, נינה, כריס, בן ושרלוט חיכו לנו ליד הלוקרים שלהם. הם התחילו ואני אבדתי במחשבותיי, חשבתי עליו, על מייסון. 'לא טיפשה! אל תתאהבי! שלא תעזי להתאהב!' חשבתי לעצמי. פתאום הוא עבר מולי כששתי חבריו לצידו. הוא זרק לעברי חיוך ואני השבתי.
-"מזה היה?" שאלה נינה כשחיוך משועשע על פניה.
-"מזה היה מה?" השבתי שלא מבינה במה מדובר.
-"את יודעת טוב מאוד על מה אני מדברת" היא המשיכה עם אותו החיוך.
-"סתם חיוך"
-" לא, לא, לא, זה לא היה סתם חיוך, הוא לא מחייך לאף בת, אפילו לא למעודדות שניסו להשיג אותו, אז… מזה היה?"
-"סתם חיוך! שוב דבר מעבר!" עניתי וכבר התחלתי להתעצבן.
-"אוקיי אוקיי מה שתגידי" היא הרימה את ידיה בכניעה והמשיכה לחייך.
-"זה לא מה שאת חושבת, אין לה סיכוי הוא בקטע של בנות איכותיות" התערבה פתאום הולי.
-"אוי, כמה חבל הולי, דווקא חשבתי להמליץ לו עלייך כי אני והוא ביחסים די טובים אבל אם את אומרת שהוא בקטע של בנות איכותיות אז אני לא יבזבז את הזמן שלי ושלו".
-"תק-" הצלצול קטע אותה.
שאר היום עבר מהר, ולא יכולתי לחכות עד שאני יחזור הביתה ולהתאמץ בתווים שמר.ג'יימס נתן לי ולמייסון לחזור ואולי אם נעשה אותו טוב נקבל סולו ביחד.היו בי רגשות מעורבים. מצד אחד רציתי להכיר אותו יותר, הוא סקרן אותי, אבל מצד שני ידעתי שזה מסוכן מדי. סוף-סוף האוטובוס עצר ליד הבית שלי, ורצתי הביתה.
זרקתי את התיק בכניסה לבית ורצתי לכיוון המדרגות המובילות לחדרי.
-"קייט! ארוחת צהריים!" אמא שלי צעקה לי מהמטבח.
-"אבל אמא אני לא רעבה, ואני חייבת לעשות משהו ו-"
-"אמא!" נשמעה צעקה מכיוון המסדרון וצעדי עקבים התקדמו במהירות לכיוון המטבח. "אמא! תקשיבי! הכרתי חברות חדשות, ונחשי מה, הכרתי גיטריסט!"
-"לא! טיילור לא שוב! מתי תלמדי כבר?!" אמרתי ביאוש.
-"סתמי פריקית!" היא צעקה עליי.
הסתובבתי ללכת ביאוש לכיוון המדרגות המובילות לחדרי.
-"באמת? איזה יופי, איך קוראים לו?" שאלה אמא.
-"קוראים לו מייסון…"