לב של אביר

בממלכה רחוקה,לפני שנים רבות מאוד..חי נער.
הוא היה דיי שחצן,אך,גם אמיץ לב,ורודף צדק. המון אומץ זרם בדמו.מגיל צעיר,הוא נלחם באבירים,מהצד השני מגן על אדמתו,על ארצו.מעולם,לא ידע אהבה מה היא.מעולם לא ידע מה הוא כאב.
פרט לאהבת אימו,שגידלה אותו בצער רב,לבדה לאחר שאביו נרצח.סורין היה בחור חרוץ,עובד אדמה עני,כאביו.הוא ידע להלחם בחץ וקשת.ובחרב.יום אחד,עלה בדעתו,להצטרף אל שורות המחץ של המלך.
להגן על הממלכה.
יום אחד,בכיכר העיר..אדם זקן,הותקף ע"י אביר שחצן..
"עזוב אותו לנפשו!"נשמע קולו של סורין.
"התרחק ממני נער!"קרא האביר..
"מה תעשה לנער עני כמוני? תכלא אותי בצינוק?"הוא שאל..
"אשסף את גרונך.."הוא קרא,"אייך זה?"
"אני מעדיף להלחם!"קרא,שולף חרב..
דו קרב,נערך לאור יום בין הנער לאביר.לאחר שגבר עליו,עזר הנער לאיש הזקן,ואסף את פירותיו,שנפלו על הארץ.
"תודה נערי..אלוהים יברך אותך."אמר הזקן.
שנים מספר..לאחר מיכן,כשהיה הנער לגבר צעיר,לאחר שחגג את יום הולדתו ה21,הצטרף אל שורות האבירים.יום שמש בחוץ,יומו הראשון של סורין כאביר,לאחר שעבר אימוני קרב מפרכים,ולמד את כל דרכי הארמון,נימוסין ואסטרגיות.כל האבירים היו לקראת מפגש עם הנסיכה.
סורין עמד ליד חברו הטוב,נואל..הנסיכה התיישבה בכסאה..בחדר הנשפים של הארמון,שם התכנסו כולם.
סורין הביט בה,במין מבט מוזר כשנכנסה לחדר..היא גרמה לו להרגיש,משהו,שלא חש מעולם..
",אתה בסדר,ידידי?"שאל אותו חברו.
"יש לי הרגשה מוזרה בפנים.."הוא אמר מתנשם,ליבו השתולל בקרבו..
"היא..יפייפיה."אמר נרגש כל כך.הוא לא העלה על דעתו כי הוא עומד..להתאהב.
"שכח מיזה ידידי…"אמר נואל,"אין לך סיכוי איתה. היא בת של מלך.בכלל,היא מאורסת לנסיך מארץ אחרת."
"אני,חייב לדבר איתה."הוא אמר.
",שלא תעז,"אמר לו חברו.."הארוס השחצן שלה יעקור את ליבך אם תתקרב אלייה.אתה תמות."
"עדיף לי למות..מאשר לא לאהוב כלל."הוא אמר.
מספר ימים לאחר מיכן..התקיים משתה.האביר הצעיר,שוחח עם חבריו לנשק..על שהבחין בנסיכה,נכנסת אל החדר.רגלה נתקלה במשהו והיא כמעט נפלה..ברגע האחרון,סורין מנעה את נפילתה.
"הו,תודה.."היא אמרה..
"הוד מעלתך.."קד קידה בפנייה.
"אינך צריך לקרוא לי כך.."חייכה אליו,"זה מביך אותי."
"אינני יודע את שמך."הוא אמר.
"אריאנה.."ענתה,כשהוא נושק על ידה,באצילות נפש"..מה שמך?"
"סורין.."הוא אמר שוב,מביט בה.
"לך עימי,סורין.."בקשה ממנו להתלוות איתה,כמעין שומר ראש.
שכן,זה כבוד גדול,להיות שומר ראשה של בת המלך.הוא ליווה אותה,אל מאהבה,הנסיך השחצן.
כשמאוחר יותר היה עסוק בלהשגיח עלייה,מביט בזוג במלכותי,שרקדו זה עם זו.כשהוא,זה שרצה להיות קרוב אלייה,ולרקוד איתה…לא,אסור לו.אסור לו להתקרב אליה יותר מידי.אות קלון יהייה על ראשו,הוא יסולק מהממלכה.ואז,לא יראה אותה,לעולם.