להזכר? פרק 24 :)

אני ממש מתלבטת אם להמשיך את הסיפור, זה לוקח לי לכתוב מלא זמן, ואז יש בקושי קוראים ועוד יותר פחות תגובות, וזה קצת מייאש שאני משקיעה ואז בקושי קוראים…

"אם באמת הייתי חשובה לך לא היית עושה לי את זה" אני אומרת, ועיניי דומעות ללא הפסקה
"את הדבר שהכי חשוב לי בעולם, אני שונא את עצמי על זה" הוא אומר,
"גם אני שונאת אותך" אני אומרת והולכת, כמה שיותר רחוק ממנו, כמה שיותר רחוק מהזכרונות איתו,
אני שומעת מאחורי בעיטה בקיר, וצעקה כואבת,
אבל לי זה כבר לא אכפת,
אני רוצה להתנתק מהכל, אבל הלב נשבר ולא נותן לי מנוחה
אני רצה, לא יודעת אפילו לאן,
פשוט רצה, רצה ובוכה,
הוא שבר אותי, הוא פגע בי, הוא הכריח אותי לעשות משהו שלא רציתי לעשות

הגעתי לתחנת אוטובוס, וישר החלטתי שאני רוצה ללכת לים
האוטובוס הגיע, ואני עליתי עליו,
באחת התחנות התיישב לידי מישהו, הוא היה נראה די טוב,
הדמעות פרצו מעיניי, הוא הזכיר לי את קייל,
"את בסדר?" שאל, לא מבין מה התחלתי לבכות פתאום
"לא" אני אומרת בקושי, קשה לי ככה, בכל המצב הזה
הוא התקרב, בא לחבק אותי, כדי שאני יירגע,
אבל אני התרחקתי ממנו
"אני מצטערת, אל תקח את זה אישי, אבל אני לא מסוגלת לגעת באיזשהו בן כרגע" אני אומרת והוא לא מבין מה עובר עלי
"לפני שנה עברתי תאונה או משהו כזה, הייתי צמח חצי שנה" אני אומרת, לא מבינה למה אני מספרת לו את זה בכלל, אבל הוא פשוט הנהן והקשיב "כשהתעוררתי לא זכרתי כלום, איך קוראים לי, מי המשפחה שלי, מה אני, איפה אני נמצאת" אני אומרת, והוא נראה מופתע "נכנס איזה נער, מסתבר שהוא היה החבר שלי, בהתחלה ביקשתי ממנו שיתן לי זמן, כי אני לא מכירה אותו בכלל, אבל אחרי שבוע חזרנו" אני אומרת, ונושמת עמוק
"נו" הוא אומר, מדרבן אותי להמשיך
"היינו זוג מאושר, היה לנו כיף ביחד, וא…ואזזז… הוא סיפר לי היום משהו, הוא הכריח אותי לעשות משהו שאני לא רציתי…" אני אומרת, נושמת נשימות עמוקות כדי להרגע "הוא לא סיפר לי את זה כי הוא לא רצה לאבד אותיי, אז חבל… כי הוא איבד עכשו" אני אומרת בעגמומיות
הוא חיבק אותי, הפעם לא התרחקתי, לא היה לי כוח להתרחק,
"לאן את הולכת עכשו?" הוא שאל והתרחק ממני
"לים, אני רוצה להרגע קצת" אני אומרת
"גם אני! אז אם את צריכה משהו רק תגידי" הוא אומר, ואז הוא אומר לי שהגענו ושצריך לרדת