להיוולד מחדש-פרק 5 💌

🌞לוסיה🌞
"אתה בטוח שאתה רוצה להיכנס? לי אין אחריות לצעקות של מאור עלייך" הזהרתי את דין והוא מבחינתו שידר ביטחון ואומץ כאילו שום דבר בעולם לא מפחיד אותו "נכנסים או מה?" הוא שאל אותי ושנינו התקדמנו לבפנים "מאור.." שאלתי בחשש כשנכנסנו ולא ראיתי אותו בשום מקום… עד שהבחנתי בפתק שהיה מונח על השולחן "אני יוצא לסדר כמה דברים, אני אחזור בסביבות הלילה אל תדאגי לי♡" מאור כתב לי ולמען האמת, זה טיפה הרגיע אותי, לא הייתי רוצה נוכחת במפגש ביו שניהם "טוב ראית? התרשמת? יאלה, אתה זוכר את היציאה" מיהרתי להוציא אותו מהבית שלי.. למרות שהוא עזר לי היום, אני עדיין לא יכולה לשכוח מה הוא עשה לי, ואיזה מין טיפוס בלתי נסבל הוא, והנוכחות שלו בבית שלי קצת מאיימת עליי, כי אני יודעת שהוא מסתכל על זה כבית חרושת לייצור משקאות "ככה את מגרשת אותי? לא יפה" הוא המשיך והתקדם אליי קרוב קרוב, אפילו קרוב מידיי, כל כך קרוב שלא יכולתי להוריד ממנו את העיניים והוא לא הוריד את שלו וגם העלה את החיוך המעצבן והשחצני הזה שלו "אני רוצה לראות איפה את מתקלחת" הוא התחיל לומר כשהוא מעביר את שיערי סביב האוזן שלי והגוף שלי מתמלא צמרמורות "..איפה את ישנה.." הוא המשיך להביט עמוק לעיניי ולא הצלחתי להוציא הגה מהפה "..עם מה את ישנה" הוא הוסיף והוריד את מבטו הסוקר על גופי והמבט שלו היה יותר חרמני מתמיד,דבר שבאופן מוזר גרם ללב שלי לפעול בצורה יוצאת דופן, כלכך חזק שאפילו הוא יכל להרגיש..משהו שבחיים לא חוויתי, כאילו הוא הפנט אותי…עד שבשנייה אחת התפקסתי, נזכרתי איפה אני נמצאת ועם מי והתרחקתי ממנו במהירות "טוב תקשיב, יש לך בעיות רציניות בחיים ואובבסיה די חמורה לבחורות מכל זן שהוא" עניתי לו על מנת להתגונן ולצאת מהבושה שחוויתי קודם והוא צחק,שוב, נהנה מהרגע הזה, כל כך היה בטוי שהוא הצליח להרתיע אותי "את מתכוונת להראות לי איפה קורה כל דבר או שאני אלך לבד?" הוא ניסה לאיים עליי מה שהעלה לי חיוך משעשע "אמרו לך כבר שאתה עלוקה?" שאלתי בציניות והתקדמתי איתו לעבר האוהל שלי "הנה, כאן אני ישנה, טוב לך?" אמרתי לו כשנכנסו לבפנים, לא ציפיתי לאיזה תשובה רחמנית מצידו, ידעתי שאותו לא מעניין מי או מה עומד מולו "זה לא נראה נוח בכלל" הוא אמר כשהוא התיישב בפנים "לא נוח בשביל לישון או בשביל משהו אחר?" שאלתי בעוקצנות והוא צחק "רוצה שנבדוק?" הוא הציע ואחז את המותן שלי "תתרחק" אמרתי לו והוצאתי אותו מהאוהל "אני מציעה שתלך, הבגדים היקרים שלך לא יחזקו כאן מעמד" לעגתי לו "אל תדאגי, אני משום מה חושב שאני אסתדדר מבחינה כלכלית" הוא ענה ביהירות הבלתי נסבלת שלו.
הוא התקדם לכיוון הנחל ובהה באזור "וכאן את מתקלחת אני מניח" הוא המשיך ללעוג לי ובאיזשהוא שלב יכולתי כבר לצחוק מההומור הצפוי שלו "אתה ממש נהנה מזה אה?" השבתי לו מחויכת והתקדמתי לצידו "חס וחלילה, זה ממש נראה מפתה להיכנס לשם" הוא המשיך בלעג העוקצני שלו ולי עלה רעיון איך להשתיק אותו כמובן "אז אל תתפתה,פשוט תכנס" אמרתי ודחפתי אותו בבת אחת אל תוך הנחל "מה את עושה חתיכת פסיכית" הוא צרח עליי תוך שהוא מנקה את המים מתוך עיניו "אמרת שזה מפתה לא?" המשכתי לצחוק על הסיטואציה הזו והוא לא התייחס לצחוק, הוא היה עסוק בלפתוח את כפתורי החולצה שלו…אוי העה היה פשוט… יפהפה, החיוך שלי התחיל לאט לאט לרדת כשהגוף שלו נחשף, והשיניים שלי אוטומטית נגסו את השפה התחתונה שלי-לזה אני קוראת פיתוי! לא חשבתי אפילו איך נראת באותו רגע, בטח כמו ילד קטן שרואה סוכרייה "אני לא היחיד שלא עומד בפיתוי כנראה" הוא צחק כשהוא הבחין בי מביטה בו בתאווה "אוי תתסתום" עניתי עצבנית ולחוצה, ניסיתי לצאת מהמצב המביך שנקלעתי אליו "תביא יד, אני אעזור לך לצאת" אמרתי והושטתי לו יד, הוא שחה אליי מחייך כיוון שהוא קלט את הניסיון הגרוע שלי לצאת מהסיטואציה. הוא אחז לי ביד, כבר הייתי בטוחה שאני מוציאה אותו משם… רק שלא הייתי מספיק חכמה כדי להבין שהוא ינקום, וזה מה שהוא עשה משך אותי למים "מטומטם" צרחתי עליו והעפתי עליו כמות מים "מה חשבת שאת יכולה מולי?" הוא לעג לי בזמן שגם אני שפשפתי את עיניי והוצאתי את המים שבלעתי בטעות "משהו בך לא בסדר, באמת אני אומרת לך, תלך להיבדק" עניתי כעוסה והוא צחק, כל כך יפה, עומד לו שם עם הגוף החטוב הזה והחיוך המעצבן שלו… בצעד די לא בטוח הורדתי גם אני את החולצה שלי כדי לא למות מהחום ונשארתי עם החזייה השחורה שלי, וגם הוא, כמוני, פשוט עמד שם ובהה בי "אתה יכול להפסיק להסתכל" הגבתי לנוכח המבט הממוקד שלו "יכול כן, רוצה לא" הוא השיב תול שהוא בוחן לי את הגוף והתחיל להתקרב אליי "אתה בלתי נסבל" התחלתי לכעוס עליו שוב, אני אפילו לא יודעת למה כעסתי, אולי מתסכול שהייתי רוצה שיקרה דבר מסוים אבל זה לא יכול לקרות "תאמיני לי שאת יותר, אני לא מבין איך הידיד הזה שלך יכול לסבול אותך כל כך הרבה זמן..את יותר גרועה מאישה אמיתית" הוא ניסה לפגוע בי ואני צחקתי מגיחוך "מה מצחיק אותך?" הוא התעצבן "מצחיק אותי שאתה מדבר אליי ככה מתסכול" השבתי לו, השלכתי עליו "תסכול על מה בידיוק? אל תמכרי לי פסיכולוגיה זולה" הוא זעם יותר, וכל הזעם הזה מתרחש שאנחנו במרחק כל כך קצר "תסכול על זה שאני לא שמה עלייך, שאתה רגיל לקבל מכל הבנות שאתה מתחיל איתן את ה'כן' הזה, וממני אתה מקבל פשוט לא, תסכול שאני לא רואה אותך בכלל, ותסכול שבחיים אני גם לא אראה אותך-לא משנה מה תעשה" הגבתי לו והתחלתי להתקדם לקדמת הנחל על מנת לצאת משם, כדי שהמצב לא יהפוך לגרוע יותר, אבל הוא תפס לי ביד ומשך אותי אליו כל כך באגרסיביות "אני לא מתוסכל, כי אני יודע שאת בסך הכל משחקת משחק של ילדה קטנה וקשה להשגה כדי להרגיש מיוחדת, אבל את מתה להיות איתי" הוא אמר בביטחון המופרז שלו ובהה לי תוך דיבור בשפתיים, משהו בדברים שהוא אמר ובדרך שבה הוא הסתכל עליי מצד אחד עצבנו אותי, אבל מצד שני היה לזה סוג של הצדקה, לא ידעתי איך להגיב לדברים האלו, איך לו לאפשר לו "לנצח" אז פשוט הצמדתי את השפתיים שלי אליו לנשיקה ממש קטנה ויכולתי לראות את ההפתעה בעיניים שלו "רואה, נשיקתי אותך ולא קרה לי כלום, הרגשתי כמו לנשק פסל" אמרתי על מנת להשתיק אותו, אבל כשכבר רציתי לצאת שוב מהמים, הוא תפס אותי שוב בחוזק ונישק אותי בחזרה, נשיקה אחרת, ארוכה יותר, פראית יותר, נשיקה עם ניסיון של שנים, נשיקה שפשוט לא עמדתי בה… לא רציתי שהיא תגמר בחיים ונשיקה שגרמה לי להרגיש רע..כי זה לא מתאים לי.
הוא פשוט בלע אותי באותו הרגע וזו הייתה נשיקה סוערת, כמו בסרטים, באותם סרטי אהבה שאני לא מאמינה בהם בכלל, הלשון שלו עטפה את הלשון שלי, יד אחת שלו אחזה לי במותן והשנייה תפסה את הראש שלי יחד עם כמה חתיכות שיער שנתפסו ביד הגדולה והיפה שלו.
הגיע השלב שבו התנתקנו, לא ידעתי איך להגיב בכלל, אז פשוט שחיתי לשפת הנהר ויצאתי משם במהירות והוא יצא אחריי.
לא אמרנו כלום כשהיינו בחוץ, הוא התלבש בחזרה ואני תליתי את הבגדים שלי לייבוש והתכוונתי כבר ללכת למקלחת שלי, אפילו בלי לגרש אותו מרוב שהתביישתי לדבר, ראיתי שהוא מתחיל להתקדם ליציאה ונפלה לי אבן מהלב… עד שהוא נעצר והסתובב אליי "ידעתי שאת מתה עליי, לא סתם הכנסת ת'לשון שלך" הוא ענה בחוצפה והיה מרוצה מעצמו.. ושוב הוא ניצח אותי בקרב אבוד מראש .