להיוולד מחדש-פרק 6 💌

⚡דין⚡
"…אז זהו, סגרנו עסקה ממש טובה, אני יוצא עם רווח יחסית גדול, זה גם פרסום, זה המון דברים…" אלכס מלמל לי כמה דברים על העבודה שלו כשישבנו במשרד שלי, ובאמת שבזמן אחר הייתי מקשיב, אפילו מייעץ ומפרגן…אבל לא, באמת לא הצלחתי להקשיב לו, חשבתי רק על הנשיקה המחורבנת מאתמול, שמשגעת לי את הראש ואני אפילו לא מבין למה "דין, אתה איתי?" הוא שאל אותי כשהוא הבחין שאני לא מרוכז בו "כן בטח אחי" שיקרתי והרמתי אליו את מבטי… אבל הוא לא האמין "מה יש? דבר" הוא שאל ולא יכולתי לספר לו כלום, הרגשתי כמו מטומטם אמיתי פשוט והתחלתי ללכת במשרד שלי בעצבים, אבל הוא התעקש בלי סוף, כמו שרק הוא יודע "אני אספר לך" עניתי והתיישבתי בכיסא "אבל דיר באלק, אני מזהיר אותך, בלי שום הערה לא במקום!" איימתי עליו והתקרבתי אליו "אתמול, אני והילדה ההיא מהמסיבה…" התחלתי לומר בהססנות והוא זירז אותי "נו מה היה?" הוא שאל בסקרנות "התנשקנו" עניתי,תפסתי את הראש שלי ונשענתי אחרונית כשלאחר כמה שניות ואלכס התחיל לצחוק "ממתי אתה עושה מנשיקות כזה סיפור?" הוא לא הבין אותי "מהרגע שאני זוכר נשיקות יום אחרי שהן קרו" עניתי לו ונראה כאילו הוא מתחיל לקלוט משהו שאני לא "אחי זו בעיה, אל תגיד לי שאתה מפתח רגש בלב בוטן שלך" הוא לעד ואני לא יכולתי לחשוב על זה בכלל "סתום את הפה" ביטלתי את דבריו "ממש לא, זה כנראה סתם כי היא הייתה אתגר… זה הכל" ניסיתי לשכנע אותו ובעיקר לשכנע את עצמי "מה אתה מתכנן לעשות איתה אז?" אלכס שאל אותי ושילב ידיים..באותו רגע הבנתי שבאמת חייב לעשות משהו כדי להשכיח את המחשבות המוזרות האלו "אני אצא לסיבוב בחוץ, אני אחשוב יותר טוב" עניתי ושמתי על עצמי את ג'קט החליפה תוך כדי שאני מתקשר למזכירה שלי "אם מישהו מחפש אותי אני לא פה" הוריתי לה "אבל מר אגרונוב, יש לך פגישה עוד שעתי.." היא התחילה לומר "לא מעניין אותי, תמצאי פתרון אם את רוצה להשאר בתפקיד" עניתי בקשיחות שהן כל כך נרתעות ממנה אך מצד שני מגרה אותן.
ירדתי לרחוב הראשי והייתי בטלפון בפייסבוק, ראיתי מלא פוסטים של "יום אב שמח", הקדשות וסיפורים על האבא הכי טוב שיש.. ובי לא עלה אפילו מעט רגש, אף פעם לא היה לי איזשהו רגש מעבר לעסקים עם אבא שלי, זה מה שהוא העביר לי כל החיים-איך להיות הכי מוצלח בהכל, איך להיות מפוקס, איך להאמין שכמו בטבע רק החזק שורד, איך לא לאפשר לבחורות לבלבל אותי ואיך לא לתת לאחרים לעקוף אותי…וכמובן חוק מספר אחד-אין דבר כזה חברים. אלו היו ונשארו ההטפות שלו במשך שנים ה"אל תהיה אפס, אל תרשה שינצחו אותך" שהוא היה אומר לי כל הילדות זה ה"תעשה מה שטוב לך ילד יקר שלי" שאבות רגילים אומרים לילדים שלהם. בתור ילד זה כאב לי והפריע לי המוו, ועדין יש לי מין עקיצה קטנה בנוגע לזה.. אבל התבגרתי, אני מתעסק בעצמי כרגע וטוב לי ככה, יכולים להגיד לי שאני שחצן,ורודף שמלות, וקר אבל זה מי שאני בגלל העצות שלו.
תוך כדי הליכה, בלי לשים לב, הגעתי יחסית קרוב לבית של לוסיה…כנראה שחשבתי הרבה אם הגעתי עד לשם, הסתובבתי כדי לחזור בחזרה, אבל אז נעצרתי במקום…רציתי להיכנס,להסתתר, רק לראות מה היא עושה, להחזיר לעצמי לרגע את תחושת השליטה שאבדה לי בזמן הנשיקה איתה… וכמובן זה מה שעשיתי, נכנסתי והסתתרתי, ראיתי אותה מול הנהר עם גיטרה בוהה באוויר, מלאת מחשבות כשפתאום הידיד הזה שלה התקרב לשבת לידה ואני האזנתי להם.

🌞לוסיה🌞
הסתכלתי על הנהר עם הגיטרה ביד ולא הפסקתי לצוף במחשבות, אמנם חשבתי המון על הנשיקה עם דין, אבל נזכרתי שהיום זהו יום האב…מין אובססיה מוזרה לתאריכים.
יום האב חשבתי לעצמי מול הנחל, זה שאף פעם לא היה לי, זה שאף פעם לא הכיר בי..עלו לי תמונות של אב ובן מחזיקים ידיים ואוכלים גלידה, על אבא שנותן עצות לילד שלו איך להצליח, איך להאמיו במה שהוא אוהב, איך לעשות מה שהוא אוהב.. אבא שפשוט אוהב את הילד שלו. כל ההבזקים האלו העלו בי כעס, שנאה וטינה שגרמו לי לחשוב כמו תמיד שמשהו בי לא בסדר.. הרי לא לחינם נטשו אותי "מה יש?" מאור שאל והוציא אותי מהמחשבות העמוקות האלו "כלום" עניתי בתמימות והשפלתי מבט על הגיטרה שביידי "כלום כלום, או כלום יום האב ורע לי?" הוא שאל וצחקתי מאיך שהוא מכיר אותי כל כך טוב "האפשרות השנייה" השבתי לו והוא צחק מהדרך המוזרה שלי לא לענות בישירות לשאלות שלו
אחרי דקה שלמה של שקט, כששנינו מביטים עמוק לנחל הוא פותח את האוצרות שלו "זה לא הזמן לעשות שינוי, רק תרגע קח הכל בקלות אתה עדיין צעיר יש עוד הרבה שאתה צריך לדעת, תמצא מישהי, תתמסד, אם תרצה תתחתן, תראה אותי-אני זקן אבל מאושר" מאור תרגם לי מילים משיר ששנינו מכירים על אבא ובן "קאט סטיבנס(זמר) אה?" גיחכתי "אהבה בין הורה לבנו זה אחת האהבות הכי גדולות וחסרות תנאים שיש, זה אהבה שלמענה שווה לחיות וזה האהבה שמעולם לא תהיה לי ומעולם לא הייתה לי.. וזה מה שכואב לי אתה מבין" הבטתי לו בעיניים ואני יכולה להישבע שראיתי לו גרגיר של דמעה "טוב נשיר?" הוא ניסה להעביר במהירות את נושא השיחה, ואני חייכתי, אני מכירה אותו טוב מדיי בשביל לדעת שהוא לא מוכן לחשוף את עצמו ברמה כל כך רצינית, את הרגשות היפים שלו "נשיר" עניתי והוא לקח את הגיטרה על מנת לנגן ושרנו את השיר Father and son של Cat Stevens.

"יש משהו שלא כל כך הבנתי" מאור אמר לי כשסיימנו לשיר "מה?" שאלתי בזמן שהכנסתי את הגיטרה לקייס שלה "מה קרה לבגדים ולנעליים שלך?" הוא שאל והצביע על הבגדים התלויים שלי "אמ.." התחלתי לגמגם ולא ידעתי מה לומר "הייתי ליד הנחל ומעדתי פתאום" ניסיתי למצוא תירוץ לא אמין במיוחד "טוב" הוא צחק "זה השקר הכי לא אמין שיש, אבל אני לא אלחץ עלייך לספר לי…כשתרצי את יודעת איפה אני גר" הוא צחק והלך לאוהל שלו. הרגשתי ממש רע שלא היה לי את האומץ לספר לו את האמת, שלא יכולתי לספר לו שאני והדביל שרצה להרוס לנו את הבית התנשקנו, שלא יכולתי לספר לו ש…הייתי רוצה שזה יקרה שוב.

☇דין☇
אחרי ששמעתי את המילים של לוסיה על מה שהיא חווה בחיים שלה, אחרי ששמעתי אותה שרה כל כך יפה עם רגש, אחרי שהיא התביישה לספר לחבר שלה מה קרה לה איתי…החלטתי פשוט ללכת משם, מפגש איתי זה הדבר האחרון שהיא צריכה ולמען האמת הדבר האחרון שאני צריך, כי כמו שאני מכיר אותה יפתח בינינו ריב שהיא תהיה חייבת לנצח בו, שנינו נכעס ואז תהיה נקמה גדולה ולי אין טיפת כוח לזה.
——————————————–

קמתי לבוקר חדש, בוקר טוב יותר, בוקר שאני עומד לסגור עסקה, בוקר שאין בו יום אב, יום אם או כל יום רגשני ונדוש אחר, יום אחרי מסיבה טובה עם האנגאובר רציני ובחורה שבידיוק נכנסה להתלבש בחזרה בשירותים שלי וללכת הביתה, אחת כזו ממש יפה כדי להשכיח טוב טוב את הצרות שלי.
קמתי לבוקר כל כך מרוצה ועם אנרגיה מספיק בשביל לסבול את לוסיה אפילו, אכלתי את ארוחת הבוקר שלי ויצאתי אל הרכב שלי כשאני מניח את ג'קט החליפה במושב לידי, חוגר חגורה, פותח את הגג ומפעיל שיר טוב כדי לפתוח את הבוקר בצורה הכי טובה שיש… הרוח בפנים, זה בידיוק מה שאני צריך ביום כזה טוב. דרך המראות אפשר היה לראות את הבחורות שהיו מתות לסיבוב איתי, את הנשים הנשואות שנועצות בי מבט והבעלים הכועסים והחסרי ביטחון שלהן, זה כל מה שצריך כדי להיות מאושר, לפעמים אני חושב שאני כל כך מאושר בחיים למרות שיש בי איזה תחושת ריקנות קלה כזו שמלווה אותי במשך כל שעות היום, אבל לא נורא…שום דבר שארוחה טובה לא יכולה לסדר.
"שלום מר אגרונוב" דיוויד דרולו לחץ לי את היד כשנכנס אליי למשרד, אחד מבעלי העסקים הכי מצליחים בקליפורניה, היה ישראלי ומרוב הצלחה הוא הגיע לחול.
כבר כמעט חודש אנחנו מתכתבים במייל על עסקה טובה שתקדם את שנינו בעסקים שלנו וכל הפרטים כבר סגורים, נותר רק לחתום והיום הוא בא כדי לעשות זאת "וויסקי?" הצעתי לו והוא הנהן. לאחר שמזגו לנו שתי כוסות הגענו לעניין החתימות "שתדע לך שאני מאוד מרוצה ממך" הוא פרגן לי "אתה מאוד כריזמטי, יודע מה אתה רוצה ואחראי, אני יודע שזה יהיה צעד חכם העסקה הזו" הוא המשיך לזרוק לעברי מחמאות שניפחו לי את האגו "תודה רבה דיוויד" השבתי לו "אז תראה הכל כסגור..רק דבר אחד לא אמרתי לך" הוא אמר וכבר התחלתי לחשוש, ככה זה העבודה הזו כל "אבל" או "רק" מלחיצים "בעוד חמישה ימים יש אירוע גדול שאני ארגנתי כחלק מהאירועים הרגילים שלי, אבל האירוע הספציפית הזה הוא תרגיל יחסי ציבור בשביל השיתוף שלנו, שכרתי לך מלון ויש לי שלושה כרטיסים עבורך" הוא סיים וכמובן שזה שימח אותי "רק בקשה אחרונה" הוא הוסיף לפני שהוא קם מהכיסא שוב פעם ה"רק" הזה… "יש לך שלושה כרטיסים, אחד לך, השני תן למי שאתה רוצה…בשלישי אני מבקש שתשתמש בשביל להביא איזה בחורה יפה שתעמוד לצידך כל האירוע..אני לא חושב שזה יהווה בעיה עבור בחור נאה כמוך" הוא ביקש וזה למען האמת קצת הכביד עליי, אני לא יכול להעביר שלושה ימים עם בחורה אחת..זה ישעמם אותי "איו בעיה" עניתי בחיוך מזויף ולחצתי לו היד, הבנתי שאיו לי ממש ברירה, ושאם לפחות אני מביא מישהי לשם אז שאני גם אהנה מזה קצת, לא עלתה לי מישהי אחרת חוץ….. חוץ מלוסיה.