להיות מאוהבת זה דבר רע? פרק 35
'היי חתיך שלי, מתי אתה רוצה לבוא?' שלחתי הודעה לאוראל אחרי שרבתי קצת עם תומר על הנהיגה.
~~חצי שעה לפני~~
ירדתי למטה ואמרתי לתומר: "מתי אתה מתחיל ללמד אותי?"
"לא יודע, אולי פשוט נשלח אותך לאיזה מורה וזהו…"
"לא רוצה מורה!"
"אז תשאלי את אבא קודם" הוא אמר כמעט בצעקה. "אוהוווו ינודניק!"
'היי חתיך שלי, מתי אתה רוצה לבוא?' שלחתי הודעה לאוראל, הוא ענה: 'חייב?' חוצפן!!!
'כן!!!' רשמתי.
'חחחח טוב יפה שלי אני בא' והתארגנתי.
שמעתי דפיקה בדלת אחרי עשר דקות ופתחתי את הדלת ואוראל לא היה שם.
זה היה…
**נק' מבט אוראל**
בלילה יצאתי לאיזה מועדון עם כמה חברים, הייתי חייב!
בדרך כשחזרתי הייתי קצת מסטול, אבל עדיין היה לי שיקול דעת, למרות שלא ראיתי טוב.
בדרך חזרה הלכתי ברגל ושני אנשים בני עשרים ומשהו כנראה, עצרו אותי וניסו לחטוף או להרוג אותי.
החטפתי להם אגרוף ורצתי לכיוון הבית. אחרי כמה שניות שרצתי הרגשתי כאב חד מפלח לי את הכתף.
ונפלתי על הרצפה.
האייפון שלי גם נפל אבל המשכתי לרוץ בלעדיו. הגעתי הביתה ואחים שלי ישר לקחחו אותי לבית חולים, כי ההורים עדיין לא חזרו, הם יחזרו רק בעוד שבועיים כנראה…
התעוררתי כשאני בבית חולים ועומר וגיא היו שם, מעניין איפה מעיין.
"או סוף סוף התעוררת!" עומר אמר.
"עומר שתוק מתפוצץ לי הראש!" אמרתי.
"תרגע אני עוד מעט מפוצץ אותך!"
"מה יש לך?! הוא רק התעורר!" גיא אמר לעומר; מיד אחרי שהוא אמר את זה עומר יצא.
"תתעלם ממנו, אני לא יודע מה יש לו"
"טוב…"
"הרופא אמר לתת לך את זה.." גיא אמר לי ונתן לי כדור, שתיתי אותו ורציתי להתקשר למעיין היא בטח בכלל לא יודעת… למרות שנראה לי שהיא יכולה להרוג אותי כשהיא תשמע את זה.
"איפה האייפון שלי?" שאלתי אותו.
"לא יודע, לא נראה לי שהוא היה עלייך…"
"שיט! תגיד אתה יכול להתקשר לחברה שינתקו אותו?"
"טוב, אבל למה?"
"אין זמן להסביר, מהר תעשה את זה!" אמרתי בלחץ והוא הלך לצד והתקשר לחברת הטלפון.
**נק' מבט מעיין**
"מי אתה?!" שאלתי בקור והוא טיפה נבהל לרגע.
"אני באתי לפה בשבילך…" הוא אמר.
"תזהר ממני אתה לא מכיר אותי, ובטח שאתה לא יודע מה יקרה שאני אגיד לאחים שלי שאתה פה!" אמרתי לו והוא לא נרתע אפילו לשנייה.
תצעקי להם מצידי מפה, רק אל תשכחי שאת תישאי אחר כך בתוצאות" הוא אמר ונבהלתי.
"למה מה תעשה לי אחר כך?" אמרתי ומיד שמתי לב שיש לו אקדח.
"את זה רק הזמן יאמר" אמר בהתגרות, ובשנייה שהוא סיים חטפתי לו את האקדח והחטפתי לו בעיטה בביצים. 'בת זונה' הוא מלמל כשהוא התקפל מכאבים.
"ערן!!! בוא מהר!!" צעקתי לו.
"מעיין קחי את הרגליים שלך ותברחי! מהר!" הוא אמר את זה ודפקתי את הספרינט של החיים.
הגעתי לחצר אחורית של אחד הבתים הרחוקים שהיו שם ושלפתי את האייפון מהכיס.
התקשרתי לאוראל, 'בבקש תענה!' חשבתי. אבל אין תגובה. אז התקשרתי לגיא.
"הלו?"
"אויי אלוהים אדירים, תודה לאל!" אמרתי מתנשפת מהריצה ומהבהלה.
"מעיין מה קרה?!" הוא שאל בדאגה אבל הוא היה עצבני.
"גיא, מישהו בא הביתה, אל תחזרו מאיפה שאתם לא נמצאים!"
"אוקיי, איפה את? אני בא לאסוף אותך"
"אני איפה שהוא פה… אני לא יודעת… אני יודעת איך לחזור מפה לקניון הקרוב, אז תבוא לאסוף אותי משם"
"אוקיי, אני כבר יוצא ביי"
"ביי" אמרתי בלחש כשמעתי מישהו מתקרב, אחרי שהוא הלך רצתי לקניון ונכנסתי מהר למכונית של גיא.
איך שנכנסתי חיבקתי אותו והוא נסע מהר לבית חולים.
"גיאיו, למה לבית חולים?"
"אה… אוראל.. די ירו בו…"
"מה?!?! למה לא אמרתם לי?!"
"פחדנו שתרצחי אותנו, אהה ואל תדברי עם עומר"
"למה?"
"לא יודע מה עובר עליו… אבלאיך שאנחנו מגיעים את מספרת לי הכל! מובן?!" הוא שאל את הסוף בקשיחות.
"מובן מובן…" אמרתי בזלזול.
"את רוצה שאני אוריד אותך פה נכון?"הוא שאל ואני צחקתי.
"בסדר! מובן גיא המפקד!" אמרתי וגיא גיחך.
הגענו לבית חולים והלכתי מהר לחדר של אוראל עם גיא.
"זה פה?" שאלתי והצבעתי על דלת אחת.
"כן" הוא אמר, וישר פתחתי את הדלת וצעקתי באושר: "אוראליי!!!" ובסוף זה היה חדר של כמה זקנים.
"גיא!!!" אמרתי בעצבים והתחלתי להרביץ לו. "חוצפן אחד!!"
"חחח טוב בואי בלונדה זה החדר" הוא עמד לפני וכשעברתי דרכתי לו על הרגל.
"אךך! מה יש?"
"כלום" אמרתי באלגנטיות והמשכתי עד שראיתי את אוראל בחדר בלי אף אחד אחר חוץ ממנו.
"אוראליי!!" צעקתי *שוב וחיבקתי אותו.
"חח מה את עושה פה?" אוראל שאל וסיפרתי לו ולגיא מה קרה בבית.
"אויי לא, זה לא טוב.." גיא אמר והלך לצד לדבר בטלפון.
"אהה, ואם באלך לברוח מפה אני יכולה לספר לך איך" אמרתי והוא צחק.
"איך זה קרה לך בכלל?" שאלתי כדרך אגב, הוא לא ענה.
"תענה!" אמרתי לו. "מעיין את לא תצעקי עליי!"
"טוב, במטותא ממך, אנה הגד נא לי, איפה היית" אמרתי בשפה 'גבוהה' והוא צחק ואמר:
"אבל אל תכעסי עליי…" הוא אמר והנהנתי. "אוקיי, הלכתי למועדון עם חברים ובדרך חזרה מישהו ירה בי ולקח לי את האייפון" הוא אמר במהירות ומבטי הפך לכועס ומאוכזב.
"הבטחת שלא תכעסי…" הוא אמר מפוחד. "לא כועסת, מאוכזבת" אמרתי והלכתי לחצר.
**נק' מבט ערן**
"כחי את הרגליים שלך ותברחי!" צעקתי למעיין בזמן שיש כמה פושעים בחדר שלי. אנא עארף מאיפה הם נכנסו?!
"את החומר" אחד מהם אמר בקשיחות.
"יבן זונה אכלת אותה, החומר לא פה" אמרתי בהתגרות, למרות שזה נכון, היהלומים לא פה.
"טוב" הוא אמר וקרא למישהו מלמטה: "תמצאו אותה!"
"לא!!!" צעקתי, אך לשווא, החיילים שם, כבר רצו החוצה לחפש את מעיין, אבל כמו שאני מכיר אותה, היא אלופה שלא מוותרת, אז הם לעולם לא ימצאו אותה!
תגובות (0)