להציל את עמית -פרק 5 (16+)

נ.מ עמית
אני קמה מצלצול מעצבן מהטלפון שלי. אני מתהפכת במיטה ורואה את השעה: 3:23.
מי מתקשר בשעה הזאת?
אני בקושי מרימה את היד לטלפון ועונה.
״אלו?״ אני אומרת בקול עמוק. מה אני אעשה שאני עייפה.
״מיתי! הי מיתי!״ הקול המרוגש של נדב עובד דרך הטלפון. הוא מקפיץ אותי לישיבה מיד.
״נדבי! נדב אהוב שלי איך אתה?!״ אני מחייכת מאוזן לאוזן מקולו.
״מיתי…משעמם לי פה בילעדייך ובלי תום..״ הוא מתעתש. נדב תמיד חולה באיזשהו מחלה.
זה בגלל הגוף החלש שלו..בגללי.
״נדבי! אני כל כך מצטערת שזה ככה! אני מפתיחה שאבוא לבקר עוד מעט ונצא לאכול גלידה ביחד בסדר?״ אני מזילה דמעה. טוב מאוד שלילה ואף אחד לא רואה אותי בוכה.
אסור לי לבכות.
״נדב מתגעגע למיתי…״ הוא לוחש ואני שומעת את הקולות של המטפלת מאחוריו.
״נדבי..לך לישון..מאוחר. מיתי אני אתקשר בבוקר טוב?״
״מפתיחה?״ הוא שואל
״מפתיחה.״ אני מנתקת לו והולכת לישון.

-אני מפהקת ומתמתחת. אני קמה מהמיטה ומסתכלת על השעון.
7:10
אוי לא.
ישלי חצי שעה להתארגן לאחרות בוקר.
אני מהר רצה לארון ומוציאה בגדים ורצה לשירותים.
כשאני מנסה לפתוח את הדלת היא נעולה.
אני דופקת חזק על הדלת.
״אני חייבת דחוף את המקלחת!!!״ אני ממשיכה לדפוק אבל אף אלד לא עונה. לא לוקח לי המון זמן להבין מי בפנים.
״יונתן! אני חייבת להתקלח בבקשה תצא!״ אני ממשיכה לדפוק.
אני שומעת את המים נעצרים.
״למה שאני אפסיק להתקלח בגללך?״ הוא שואל דרך הדלת.
אני מודה שיש לו קול עמוק וסקסי בבוקר.
״כי אני חייבת להתקלח,עכשיו.״ אני נשענת על הדלת.
״גם אני חייב,אז מה?״
״בבקשה אני חייבת להתקלח דחוף..״ אני נוזפת בו. הוא אף פעם לא שמע על נימוס?
״אני רק נותן לך להיכנס אם את נותנת לי סיבה מספיק טובה.״
״יונתן.״ אני יוצאת מדעתי ממנו.
״מיתי״ הוא אומר בקול גבוה ומעצבן
״ישלי מחזור טוב? אתה לא רוצה שיהיו לך כתמים על השטיח נכון?״ אני ממציא תירוץ.
הוא מדי פותח את הדלת.
הוא עם מגבת עטופה רק בחלק התחתון ושעיר מבולגן אחרי המקלחת.
״רוצה להצטרף אלי?״ הוא קורץ לי. אני דוחפת אותו.
״אתה דוחה אותי.״
״מה חדש?״ הוא מוציא לי לשון ואני מוצאת את עצמי מחייכת. חיוך אמיתי. החיוך הראשון בזמן שהייתי פה. הוא אפילו לא מבין עד כמה הוא מיוחד.
״טוב,אז צא.״ אני דוחפת אותו החוצה.
לפני שהוא יוצא הוא מסתובב
״רק דבר אחד..מי זה נדב?״ אוי ואי. הוא לא יוכל לדעת את זה. איל הוא יודע?!
כשהוא מבין שאני לא מבינה איך הוא יודע הוא מסביר
״הקירות כאן מאוד דכים עמית.״ הוא מוריד את החיוך ומסתכל עלי ברצינות.
כשהוא רואה שאני לא עונה הוא ממשיך
״אם זה החבר החדש שלך זה בסדר,את יכולה להגיד לי.״ הוא אפילו אל מבין עד כמה הוא טועה.
״כן..אממ סתם חבר״ אני מחייכת ומסתובבת.
״אני רואה שעדיין לא סיפרת לאבא שלך על זה שאת לא חברה של שלמי יותר.״ הוא לא עוזב אותי הוחפר הזה.
״אני אגיד לו.״
״הזמן רץ,ישלך עד סוף היום.״ הוא מסיים והולך.
מי מרגישה הקלה רבה ונכנסת להתקלח.
אף אחד לא יכול לגלות על נדב.