להשתיק את העבר פרק 28

היינו בשיעור ספרות,השיעור האחרון.
רז הניח את ראשו על השולחן ועצם עיניים ואני לבינתיים השתעממתי למוות.
היום התחיל די גרוע,בשיעור ריקוד רז לא הסתכל עלי והוא לא דיבר איתי כל היום שזה די נדיר.
הוא חסר לי,הוא לידי אבל הוא לא מדבר איתי וזה קשה!
׳למה אנחנו לא מדברים?׳ כתבתי על חתיכת נייר מהמחברת והעברתי לרז.
׳כי את לא מקשיבה לי׳ רשם והחזיר לי את הפתק.
׳אוראל? זאת הבעיה? מה אכפת לך שאני יוצאת איתו?׳
׳אכפת לי כי אני לא רוצה שתיפגעי׳
׳אני לא אפגע׳
׳איך את יודעת?׳
׳אני לא׳
׳אז..?׳
׳רז נו אז אני אפגע למי אכפת תן לי להנות עד שזה יקרה׳
׳תעשי מה שבאלך׳
׳אתה כועס עלי?׳
׳כן׳
׳חבל׳ רשמתי לבסוף והוא לא החזיר תשובה.

״אוחחח אני משתגעת״ אמרתי כשנכנסתי לחדר.
״מה קרה בובית?״ שאלה סופי.
״רז הזה מחפרן אותי״
״מה הוא עשה הפעם״ אמרה בגיחוך.
״הוא לא מדבר איתי״
״למה?״ שאלה קייט שיצאה מהמקלחת.
״כי אני יוצאת עם אוראל והוא חושב שאני אפגע״ אמרתי וצנחתי על הספה מותשת מהיום הזה לגמרי.
״אני יכולה להבין אותו״ אמרה קייט.
״מה יכולה להבין מה״
״תראי מהצד את ורז נראים כמו זוג ולפעמיים נראים סתם אחים,אני לוקחת את זה למקום של אחים כי זוג אתם לא,לפי מה שהבנתי לרז הייתה אחות ונראלי שאת קצת דומה לה ואולי בגלל זה הוא דואג לך ככה,את מבינה? אחותו מתה והוא בטח אוכל את עצמו על שלא יכל לעזור לה ולהגן עליה ואת,את ורז התחברתם שהוא מרגיש שאת אחותו ויש לו צורך להגן עלייך אז תסתמי את הפה ותגידי תודה שיש מי שישמור עלייך ולכי תדברי איתו תסבירי לו מה את מרגישה או לא יודעת מה אבל תשלימו הרבים שלכם חסרים לי״ קייט סיימה לנאום וקפצתי עליה בחיבוק.
״תודה אחותי עזרת לי מאוד״ אמרתי ויצאתי מהחדר לכיוון חדרו של רז.

דפקתי על דלת חדרו של רז אבל לא היה מענה.
פתחתי בזהירות את הדלת וראיתי אותו שוכב על המיטה ראשו קבור בכרית והיה נשמע שהוא בוכה.
התקרבתי אליו בזהירות והתיישבתי לידו הוא הסתובב והסתכל עלי,העיניים שלו היו אדומות ורטובות וכך גם הלחיים שלו,הוא היה נראה כל כך פגיע פתאום וכל מה שרציתי היה לחבק אותו וזה מה שעשיתי,פשוט שכבנו על המיטה שלו והתחבקנו כשהוא בוכה ואני מרגיעה אותו.
״מה קרה רזי?״ שאלתי אחרי שתיקה ארוכה,הוא משך באפו והביא לי תמונה.
תמונה של ילדה,ילדה מאושרת שמחייכת חיוך ענק.
״זאת לירז?״ שאלתי וחייכתי לתמונה.
״כן״ אמר ודמעה זלגה מעיניו.
״היא מהממת״ אמרתי וחיזקתי את החיבוק.
״היום״ הוא מלמל
״מה היום?״ שאלתי לא מבינה.
״היום היא נפטרה״ אמר וקבר את ראשו בצוואר שלי,ליטפתי את גבו ונתתי לו להירגע.
״הייתם אחים טובים?״ שאלתי כשהוא נירגע קצת.
״את יודעת איך זה אחים אף פעם לא מראים אהבה אבל חולים אחד על השני״ אמר וחיוך קטן הופיע על פניו.
״כשהיא נפטרה אני נשברתי,היא הייתה המלאך שלי,השפיות שלי בעולם הדפוק הזה והיא הלכה ככה פתאום משאירה אותי לבד להתמודד עם החיים ולא חיים שרציתי ואז את הגעת״ ליבי נעצר ועייני נפתחו,
״את החזרת לי את האור,חשבתי שאני הוזה,המלאך שלי חזר אלי ואת לא יודעת כמה אני אוהב את המלאך הזה,אני משוגע עליו,אני בסך הכל רוצה לדאוג לו שלא יעלם גם הוא ואני שוב אשאר לבד״ אמר כשדמעות זולגות מעיניו בלי סוף.
עצמתי את עייני בחוזקה מסרבת לשחרר את הדמעות שמאיימות לצאת.
״אני לא אשאיר אותך לבד,אף פעם״ הבטחתי ושחררתי את הדמעות נסחפת לבכי ביחד איתו.