להשתיק את העבר פרק 7
"אני ילמד אותך" אמרתי מיד אם יש לי הזדמנות להיות איתה למה לא
"יופי אני ישמח" אמרה בחיוך
"גם אני יכול ללמד אותך" קפץ ליאור. נוו באמת ליאור אני רוצה להיות איתה לבד אתה חייב להידחף?!?!
"מצוין יהיו לי שני מורים" אמרה בצחוק קטן
"אפשר לקבוע היום אם את רוצה" שאלתי מתפלל שהיא תגיד כן
"לי זה בסדר" וואו יש יש יש יש יש יש אולי זה יקרה ביננו זה יכול לעבוד
"את האמת שהיום אני לא יכול,אבל דניאל יכול ללמד אותך לבד" אמר ליאור עם פרצוף מתנצל.
לא יש יותר מאושר ממני רק אני והיא בלי ליאור רוקדים זה יהיה כיף
"טוב אני חייב לזווז ביי" אמר ליאור והלך
קבענו שאיב תבוא אלי בחמש ונתאמן,נתי לה את הכתובת שלי והחלפנו מספרי פאלפונים.
הלכתי לבית שלי ואיב נשארה בבית ספר לעוד חזרות על הריקוד שלה.
נכנסתי לבית ואמרתי שלום לרון אחי.
"היי" אמרתי כשהנחתי את התיק בכניסה לבית
"היי אחי מה קורה" שאל כשהוא מתקדם אלי
"סבבה איפה אמא" שאלתי כשהתקדמתי ולמטבח
"בעבודה יש לך אוכל" אמר והתיישב על אחד מהכיסאות הגבוהים לידי.
,מה אתה כזה שמח" הוא שאל אותי
"אני שמח מאיפה הבאת את זה" אני לא אומר לו את זה אין מצב הוא ירד עלי
"מאיפה הבאתי את זה,מהחיות שמרוח לך על הפנים יאללה דבר אני מכיר אותך" אמר כשהוא טופח לי על הגב
"סתם היום אני וליאור הלכנו לרקוד ופגשנו שם מישהי מהכיתה שלנו והיא תבוא אלי היום" אמרתי, אוחח אני כזה דוק למה אמרתי לו את זה
"טוב תהנה" אמר והלך לחדר שלו
אחרי שסיימתי לאכול עליתי לחדר שלי התקלחתי ולבשתי בגדים נוחים לריקוד וחשבתי קצת על תנועות ללמד אותה.
-נקודת מבט איב-
דניאל הלך,התאמנתי עוד קצת על הריקוד והלכתי לבית.
אכלתי צהריים ונכנסתי להתרלח,כשיצאתי מהמקלחת לבשתי בגדים נוחים לריקוד ונכנסתי לפייסבוק.
דיברתי עם סופי ואמרתי לה שאני הולכת לדניאל ונוא מלמד אותי סוג של ריקוד,והיא אמרה שהיא שמחה בשבילי..
איו לי מושג למה
שמתי נעליי ספורט גבוהות ועשיתי קוקו גבוה לקחתי את האייפון מפתחות והלכתי לבית של דניאל.
דפקתי בדלת ודניאל פתח לי נתתי לו חיבוק ונשיקה בלחי והתקדמנו למדרגות, לפתע ראיתי את רון יורד במדרגות,נעצרתי והסתכלתי עליו הוא הביט בי ומבט מופתע על פניו.
"היי רון זאת איב שאמרתי לך שהיא מהבית ספר שלי" דניאל אמר לו לא יודע שאנחנו מכירים.
"מה אתה עושה כאן" התפרצתי עליו,אין מצב באתי לדניאל מה הוא עושה כאו?!?!
"אני גר כאן"ענה
"אתם מכירים" דניאל שאל עם מבט חושד על פניו
חחח מכירים הייתי שמחה לא להכיר אותו
"אתה גר כאן"רגע אתה ודניאל אחים" שאלתי מקווה מאוד שהתשובה היא לא
"כן" ענה
דמעות החלו לרדת מעיני רצתי ליוון הדלת ויצאתי מהבית,שמעתי את דניאל צועק לי לעצור אבל לא עצרתי המשכתי לרוץ,כבר לא היה לי כוח רצתי המון,הגעתי למין פארק ופשוט עצרתי ישבתי על אחד הספסלים מחבקת את רגלי וממשיכה לבכות…
תגובות (1)
תמשיכיי