להשתיק את העבר פרק 9

-נקודת מבא איב-
בוקר..
אמא נכנסה לחדרי והעירה אותי.
"אמא אני ממש עייפה אפשר להישאר היום בבית"
"לא היום חמודה, קדימה קומי ותתארגני" אמרה ויצאה מהחדר שלי.
לבשתי ג'ינס לבן גבוה עם קרעים וחולצת בית ספר שחורה, נעלתי נעלי נייק שחורות וגבוהות, בושם סידרתי קצת את השיער לקחתי תיק ויצאתי לכיוון התחנה.
בתחנה ראיתי את סופי וקייט,טום לא היה שם מישומה,כשהתקדמתי חשבתי על זה שבאמת הזנחתי אותן ולא סיפרתי להן מה עבר עלי,מאז שדניאל הגיע אני בקושי מדברת איתן, אני ממש לא רוצה שבן יפריד ביני לבין החברות הכי טובות שיש לי.
"שלום לך" אמרה לי סופי וחיבקה אותי,קייט הצטרפה לחיבוק.
"שלום" עניתי להן.
" היי הלו קצת שמחת חיים לא תזיק לך" אמרה לי קייט מצחקקת קצת מהבעת הפנים שלי.
"כן אני יודעת סליחה" אמרתי ונאנחתי
"יפה שלנו מה קרה, לאן נעלמת"שאלה אותי סופי
"אני..
לא הספקתי להגיד לההם מה קרה והאוטובוס הגיע.
"שיהיה לך ברור שבהפסקה את מספרת לי ולסופי מה קרה ולמה נעלמת לנו כן" אמרה לי קייט עם מבא "מאיים".
"כן בסדר" עניתי לה
הגענו לבית ספר והלכנו ללוקרים לפתע דניאל צץ.
"איב אני יכול לדבר איתך שנייה" שאל אותי
"טוב לי ולקייט יש משהו לעשות" אמרה סופי ומשכה את קייט מהיד.
המשכתי להוציא ספרים מהלוקר בלי להתייחס לדניאל.
"אני יכול לדבר איתך רגע" חזר על אותה שאלה,אבל לא עניתי לו.
דניאל סגר את דלת הלוקר במהירות וסובב אותי אליו.
"את מוכנה פאקינג להקשיב לי" שאל..אמר עצבני
"תעזוב לי את היד" אמרתי בשקט מנסה לשחק את עצמי הכי רגועה אבל מבפנים אני מתה לבכות.
"אני לא עוזב לך את היד עד שלא תקשיבי לי" אמר עצבני ולא מתייחס בכלל לבקשה שלי
"אז מה למדת מאח שלך לעשות הכל בכוח" אמרתי לו את זה אני לא מאמינה זה היה רע מאוד רע אכזרי אפילו אני בטוחה שפגעתי בו אבל זאת בעיה שלו הוא לא רצה לעזוב לי את היד.
-נקודת מבט דניאל-
"אז מה למדת מאח שלך לעשות הכל בכוח" איך שהיא אמרה את זה היד שלי השתחררה משלה והלב שלי התכווץ כל כך שהוא כמעט ונעלם,לא הצלחתי לנשום רק עכשיו הבנתי מה עשיתי.
"אני..אני מצטער" אמרתי לבסוף אחרי שתיקה של דקות אחדות.
"זה בסדר" היא ענתה
"אז את יכולה לבוא לדבר" שאלתי מקווה מאוד שהיא תסכים
"בסדר בוא"
הלכנו למקום עם ספסלים וישבנו שם,למזלנו לא היה שם אף אחד אז היינו לבד רק שנינו.
"אז מה רצית להגיד לי" שאלה אותי זה היה נראה שהיא לא ממש רוצה להיות איתי פה אבל שמתי את זה בצד אני מרוכז ואני יגיד לה את זה אני יגיד לה שאני אוהב אותה.
"אני…אני…"
"אתה מה" דחקה בי להגיד לה את זה
"אני אוהב אתך" ווהו אמרתי את זה פשוט אמרתי את זה,אמרתי את הרגשות שלי חשפתי את כל הקלפים.
איב הסתכלה עלי בהלם לא הצלחתי לפענח את המבט שלה,אז פשוט המשכתי לדבר.
"התאהבתי בך מהרגע שראיתי אותך בפעם הראשונה בכיתה,מהרגע שבו אני וליאור ראינו אותך רוקדת אני פשוט אוהב אותך. וכשאמרת לי מה אח שלי עשה לך אני פיצצתי אותו במכות כי ידעתי שאת לא תרצי חבר אחרי דבר כזה ובטח שלא אח שלי מי שעשה לך את זה.
אבל מה אני יכול לעשות זה הרגשות שלי אני לא שולט בהם"

-נקודת מבט רון-
דניאל חזר לבית והיה לו פרצוף תחת לא שאלתי אותו מה קרה כי בטח הוא לא מדבר איתי אז פשוט ישבתי בספה וראיתי טלוויזיה,דניאל התיישב לידי והתחיל לדבר אלי.
"הכל בגללך אני שונא אותך" אמר
"מה קרה" שאלתי למרות שידעתי שזה קשור לאיב
"מה קרה זה מה שאתה שואל אני יגיד לך מה קרה,אמרתי לאיב שאני אוהב אותה ואתה יודע מה היא אמרה לי,היא אמרה שהיא עדיין לא התגברה עלייך והיא לא רוצה להיכנס למערכת יחסים עכשיו" דניאל אמר את הכל ופשוט קם והלך לחדר שלו.
כל העיניין קצת מזכיר לי את מה שקרה כשהוא הרביץ לי אני לא ידעתי למה הוא הסביר אני אמרתי את שלי ופשוט עליתי לחדרי.
לפתע גל של מחשבות תקף אותי..
היא עוד לא התגברה עלי, מה זאת אומרת יכול להיות שהיא עדיין אוהבת אותי, לא אין סיכוי אני הרסתי לה את החיים אין מצב שהיא תרגיש אלי עוד משהו.
אבל בכל זאת הייתי חייב לבדוק אז התקשרתי אליה.
"הלו" שמעתי את הקול שלה הקול הכי יפה בעולם
"היי זה אני רון"
"ביי" היא אמרה מיד
"רגע חכי לפני שאת מנתקת"
"נו יש לך דקה דבר מהר" אמרה וחייכתי
"אני ממש מצטער את יכולה לבוא אלי וניפגש אני חושב שאנחנו צריכים לדבר
"אני לא..לא חושבת"
"אולי בבית קפה"
"אממ אני חושבת שזה בסדר"
"טוב אז עוד חצי שעה ניפגש בבית הקפה @#%$*^^%"
"אוקי ביי" אמרה וניתקה
שמתי ג'ינס ולבשתי סתם חולצה,בושם ולקחתי כסף וטלפון ויצאתי לבית קפה.
נכנסתי לבית קפה וחיפשתי אותה בעיניים ואז בסוף בית הקפה ממש בפינה ראיתי אותה את הקצוות הורודים בשיער שלה את הגוף שלה ונזכרתי למה אני כל כך אוהב אותה,למרות שזה רק בונוס לאופי המדהים שלה.
ישבתי על כיסא מולה והזמני קפה,ראיתי שהיא כבר הזמינה אז לא היה טעם לשאול אם היא רוצה לשתות משהו.
"על מה רצית לדבר" שאלה אותי במבט קר
שנאתי את עצמי כל כך על כך שהכאבתי לה אבל מה אני יעשה הייתי חייב לעשות את זה.
"רציתי להגיד לך שאני מאוד מצטער על כל מה שקרה אז, אני לא רציתי לעשות את זה הילדים האלה הכריחו אותי לעשות את זה"
"זהו סיימת" שאלה עם אותו מבט,מבט קר.
"לא,יש עוד משהו"
"נו אז יאללה תגיד מהר מתחיל להיות פה לא נעים"
וואו זה כאב לא ידעתי שהיא נהייתה כל כך רעה.
"אני אוהב אותך,תמיד אהבתי אותך נזכרתי בזה עוד יותר כשרק פגשתי אותך בקניון וצעקת עלי,כשראיתי אותך בבית שלי נזכרתי למה כל כך אהבתי אותך מאז המקרה שקרה לא נגעתי באף אחת לא הייתי מסוגל. הרגשתי שאת ואני זה עדיין לא נגמר יש לנו עוד הרבה זמן להיות ביחד,אז מה את אומרת" סיימתי לדבר בחיוך

-נקודת מבט איב-
:"מה אני אומרת אתה באמת שואל"
יצאתי מהמקום בהליכה מהירה,ידעתי שלא הייתי צריכה לבוא לפה,יופי עכשיו אני יודעת שהוא מרגיש אלי משהו ןמה אני יעשה אני עדיין אוהבת אותו כי אני יודעת שאיימו עליו בבית ספר לעשות את זה. אבל זאת עדיין לא סיבה.
לפתע יד גדולה וחמה תפסה לי בכתף וסובבה אותי,זה היה רון כמה צפוי מי זה כבר יכול להיות.
הסתכלנו אחד לשני בעיניים הרגשנו את זה,שנינו רצינו בנשיקה ברגע זה,הוא התקרב אלי עוד קצת ועוד קצת,וכשהיינו ממש 2 סנטימטרים מנשיקה,היד שלי עלתה ללחי שלו וסטרה לו בחוזק רב.
"בסדר זה מגיע" הוא אמר. לא האמנתי שהוא אמר את זה,כל בחור אחר היה עושה משהו אחר,וברגע הזה הבנתי שהוא לא בחור אחר שהוא שונה שהוא אמיתי שהוא יחד שהוא דואג שהוא באמת א-ו-ה-ב א-ו-ת-י !
בלי לחשוב בכלל תפסתי לו בצווארון של החולצה ומשכתי אותי אלי לנשיקה.