להתאהב באויב-עונה 2-פרקים 4+5

-פרק 4-
"פיטר?! מה אתה עושה פה?!"
שאלה אנה בכעס. "אנה.. אני צריך לדבר איתך. זה חשוב." אמר פיטר. אנה הביטה בו ועיניה התמלאו דמעות. "מה אתה רוצה ממני?! כבר עזבת! הלכת! השארת אותי לבד! עכשיו אתה מצפה שאני אשב כאן ואקשיב לך?" שאלה אותו בכעס.
"אנה! אני אומר לך שזה חשוב. את מוכנה להקשיב לי רגע?!" שאל אותה, מרים טיפה את קולו.
אנה נסוגה לאחור. ממתי הוא מרים עליה את קולו?
חשש עלה על פניה. "אוקיי. בוא נדבר" אמרה. לא יכולה להביט בעיניו. פיטר הנהן באיטיות.
המטפלת הביטה בשתים. "אני אשמור על איזבל. לכו דברו בחדר" אמרה וחייכה חיוך מבין.
אנה הנהנה והלכה בצעדים מהירים אל עבר חדרם של פיטר ואנה, שהפך לחדרה של אנה, לבדה.
פיטר נכנס אחריה וסגר את הדלת, מביט בה במבט כאוב. "אני מצטער" לחש והתקרב אליה בצעדים חוששים.
"שמעתי את זה כבר. למה באת לפה?" שאלה, שומרת על קרירות ומרחק.
פיטר נאנח. "את ואיזבל בסכנה. אני לא יכול להסביר הכול עכשיו. אנחנו צריכים לברוח לאנגליה. יש ספינה שהסכימה להשיט אותנו, הכול כבר מוכן. מחר בחמש בבוקר תהיו מוכנות, אני אבוא לאסוף אתכן" אמר במהירות. עיניה של אנה נפתחו. "על מה אתה מדבר?!" שאלה בכעס.
"אני מבטיח שאני אסביר, רק לא עכשיו, לא היום. תבטחי בי אנה." התקרב אליה.
"אוקיי. אני סומכת עלייך." אמרה בשקט. פיטר התקרב לעברה, תופס בפניה ומרים את ראשה שהיה מושפל כלפי הריצפה.
הוא התקרב עם ראשו אל ראשה, השפתים שלו במרחק נגיעה משפתיה.
אנה נסוגה לאחור. "לא" אמרה בשקט. "אני אבוא איתך, אבל אנחנו יותר לא זוג אוהבים. אני רוצה אותך רק בתור האבא של הילדה שלי. לא יותר מזה." אמרה בשקט, ופעם ראשונה עיניה הביטו בעיניו.
פיטר נסוג לאחור. "אני.. אני לא מבין אותך אנה!" צעק בייאוש. אנה צעדה לאחור. היא פחדה ממנו, מהצעקות שלו. מהכעס.
פיטר הביט באנה החוששת, המפוחדת מעט. "את מפחדת ממני" קבע עובדה.
"אני לא" מלמלה אנה והביטה בפניו, בפניו של זה שכל כך אהבה, ואמרה לו שהיא לא רוצה אותו יותר.
האם עשתה את הטעות הגדולה ביותר של חיה? איבדה את זה שכל כך אהבה?

-פרק 5-
-5 וחצי בבוקר, בספינה-
"אמא! אמא!" איזבל הקטנה משכה בחולצתה של אנה.
"כן איזי?" שאלה אנה ברוגע. איזבל חיבקה את אנה בידיה הקטנות.
"אני אוהבת אותך ככה!" אמרה וסימנה בידיה.
"אני אוהבת אותך ככה" אמרה אנה וסימנה גם היא. פיטר הביט בשתי הבנות שכה אהב. אחת אבדה לו, השניה ביתו.
איזבל הביטה באביה וחייכה אליו חיוך תמים.
"גם אותך אני אוהבת ככה" אמרה בצחקוק וקפצה על פיטר בחיבוק.
"אני אוהב אותך ילדה קטנה שלי" אמר פיטר ונשק ללחיה של איזבל, שחייכה חיוך קורן ומאושר.
-באנגליה-
הם הסתובבו ברחובות, פיטר מכוון את הבנות והן מיואשות, שואלות כל כמה וכמה דקות "נו! מתי מגיעים?"
לאחר חצי שעה של הסתובבות סתמית ברחובות אנגליה הקרים, הגיעו השלושה אל בית קטן שקירותיו מבחוץ צבועים לבן.
"הגענו?" שאלה אנה בשקט. פיטר הנהן וחייך קצת.
"תודה לאל" מלמלה. פיטר הביט באנה שהחלה להתקדם אל עבר הבית עם מזוודתה.
איזבל הקטנה נתנה לו את ידה והם התקדמו לאט לאט אל עבר הבית.
"ברוכות הבאות בנות, הבית החדש שלכן"