להתאהב באויב-עונה 2- פרק 3 {הפרק מוקדש לברק 3>}

"ושני טוסטים" האנשים שישבו מלפניה סגרו את התפריטים ושמו בידה של אנה.
"מיד" חייכה אנה. היא אמרה לטבח את ההזמנות שלהם, והורידה את הסינר ממותניה.
"עבודה טובה אנה" חייך אליה פול . אנה התיישבה על כיסא שהיה לצד שולחן ריק ונאנחה.
"אני מתגעגעת אליו" אמרה והרגישה את הדמעות עולות.
"אם הוא אמר שהוא יחזור הוא יחזור, אני מכיר את פיטר" חייך םול והתיישב על הכיסא שהיה לצידה.
"הוא לא, אני מרגישה את זה" אמרה אנה והדמעות זלגו על לחיה.
"האופטמיות נוזלת ממך" חייך פול. אנה חייכה חיוך קטן והפליקה לו בידו.
"ששש" חייכה מבעד לדמעות. פול צחק וקם מכסאו. "קדימה, לעבודה" הוא שלח לעברה יד, ואנה תפסה בידו וקמה מהכסא.
-כעבור שעה וחצי-
אנה נופפה עם ידה לשלום לפול, ויצאה מבית הקפה האהוב עליה.
היא התחילה הולכת אל עבר ביתה. "אולי אעשה לי כרטיס רכבת" מלמלה לעצמה בעודה בועטת באבן אשר הייתה מונחת על האדמה.
"אולי" חזרה שוב והביטה בשמיים השחורים והנטולי עננים.
"אף פעם לא חשבתי שאתגעגע למחנה בעתלית. אבל אני מתגעגעת" אמרה בשקט. היא המשיכה ללכת, מזמזמת לעצמה שירים שאמה נהגה לשיר לה שהייתה קטנה.
-כעבור עשר דקות-
אנה עמדה מול דלת הבית. היא הוציאה מכיסה מפתח והכניסה לחור המנעול.
היא סובבה את המפתח ופתחה את הדלת, ולעיניה נגלה הדבר שכל כך חיכתה לו.
זה שכל כך אהבה ועזב אותה,
"פיטר?!"