להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק ספיישל עם פירפיר וחדשה… חלק א' !!

נקודת מבט תגל:
התעוררתי בבוקר מוקדם כמו תמיד, הערתי את שיר ונכנסנו למקלחת.
שטפנו פנים וצחצחנו שיניים, שיר יצאה להתלבש בחדר ואני נשארת להתלבש במקלחת.
לבשתי טייץ שחור גבוה עם חולצה קצרה ורודה. שיר לבשה חולצה אדומה עם טייץ שחור שיש עליו פסים אדומים.
"עכשיו זה בוקר טוב?" שיר שאלה והנהנתי בראשי.
"בוקר טוב מפלצת" אמרתי וחיבקתי אותה. מכירים את ההרגשה שהראש שלכם לא במקום? זה מה שהרגשתי… אולי היום אני אראה את האח שאף פעם לא היה לי… אריאל.
השפרצתי על צווארי בושם ויצאתי בעקבותייה של שיר. עומרי ואדם חילקו לנו לחמנייה עם חביתה.
"בתיאבון אהובתי" עומרי אמר לי בשקט ונתן לי את החביתה.
"הלך לי כל התיאבון" מלמלתי בשקט לשיר שצחקה.
"בוקר טוב למכוערת וליפה" אושר אמר וחיבק אותי.
"אני מכוערת?" שאלתי בהלם ובעצבים מזוייפים.
"לאא, את היפה, שיר המכוערת" אושר אמר בהתגוננות.
"תראו אותו התאהב בתגל הפך לסמרטוט" שיר אמרה וצחקה מהאופן שאושר מנסה להתחנף.
"אני לא סמרטוט… תגלוש את רוצה לאכול עוד? להביא לך משהו?" אושר הוסיף והתעלם מהצחוק של שיר ובן.
"אתה יכול להיכחד?" שאלתי בצחקוק.
"זהו נעלבתי" אוושר אמר ושילב ידיים, איזה חמוד הואא!! כאילו הוא דואג לי ברמות.. מזכיר לי את המכות שליאב ואריאל היו נותנים למי שהיה מעציב אותי… וואי הגעגועים הורגים אותי!
עלינו על האוטובוס, אני, שיר, בן ואושר ישבנו בספסל האחורי.
"אני מזכיר בלי מכות. שמעתם אושר ובן?" עומרי שאל ברמקול.
"כן אדוני השוטר" בן צעק לעומרי והתחיל לצחוק.

נקודת מבט של תבל.
קמתי בבוקר, איזה קמתי? עוד לא הלכתי לישון.
למה לא הלכתי לישון?
מאתמול אני משחזרת בראש את הכמעט נשיקה שלי עם אריאל.
הרגשתי לידו בטוחה, הדרך שהוא הסתכל עליי בעיניים המדהימות שלו פשוט המיסה אותי.
גררתי את עצמי מחוץ למיטה.
התקדמתי למלתחות שכמו בכל בוקר ריקות מאנשים.
צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
"הוא לא בשבילך תבל, תתעוררי" אמרתי לעצמי במראה.
הוא כל כך יפה, התווי פנים הבולטים שלו והגומה הזאת בצד שמאל, והשרירים שלו. תבל סתמי אסור לך להתאהב בו.
נאנחתי והתחלתי להתלבש.
לבשתי סקיני גינס ארוך בצבע אפור, חולצה ארוכה לבנה עם וי וצעיף אפור. נעלתי את המגפיים ופיזרתי את השיער.
יצאתי מהמלתחות והתקדמתי בקצב מהיר אל החדר.
כשהגעתי, אסיף כבר ישבה על המיטה, מאורגנת ומסודרת.
"בוקר טוב תותי" היא חייכה.
"בוקר טוב אסי" חייכתי גם אני.
יצאנו אל המועדונית
הלל וכולם כבר היו שם עם המזוודות. כולם חיכו לתדריך של הלל.
"טוב אז ככה, בעוד כעשר דקות אנחנו נצא לתל אביב, לאצטדיון. אני לא רוצה לשמוע על בעיות במשך שני הלילות שנשהה שם. אריאל וליאב, אני לא רוצה לשמוע על יחסים עם בנות באמצע הלילה או ריבים עם ילדים אחרים מהארץ. אני ברור?" הלל פנה לליאב ואריאל. הם הסתכלו אחד על השני וצחקו.
האוטובוס הגיע וכולנו עלינו עליו.
"אסיף שמרי לי מקום לידך" אמרתי תוך כדי שאני מכניסה את המזוודה לתא המטען.
"האמת ש..ליאב ביקש שאני אשב לידו.." היא אמרה והתחילה להסמיק.
"אסי? את רוצה לספר לי משהו?" שאלתי בחשדנות.
"לא, תבל תרגעי" היא מיהרה להסר את החשדות שלי.
צחקתי ועליתי לאוטובוס.
המקום היחיד שהיה פנוי היה ליד אריאל.
נאנחתי והלכתי לשבת לידו.
בהתחלה הוא היה מבולבל ולא הבין מה אני עושה פה.
"אין מקום אחר באוטובוס" אמרתי והתיישבתי.
האוטובוס התחיל לנסוע. אריאל עדיין לא הוציא מילה מהפה.
הוא הסתכל אל מחוץ לחלון.
אחרי איזה חצי שעה של שתיקה מצד שנינו התחיל להיות לי קר, כאילו קר ברמות של ממש. אני רגישה לקור.
אריאל שם לב שאני רועדת מקור. הוא הוריד את הגקט שלו והניח אותו עליי.
היה לגקט את הריח של הבושם שלו. אהבתי את הריח הזה.
"יותר טוב?" הוא שאל בחצי חיוך.
הנהנתי בחיוך והוא משך אותי לחיבוק מחמם.
הרגשתי שאני מתחילה להירדם.
עצמתי עיניים והנחתי את הראש שלי על הכתף של אריאל.

נקודת מבט של אריאל.
היא נרדמה. היא כל כך יפה.
היא לא יוצאת לי מהראש במשך יותר משנתיים אבל מאתמול, מהכמעט נשיקה שלנו, הבנתי שאני אוהב אותה. לא צריך שום בחורה בעולם, תנו לי להיות איתה וזהו, אני מאושר.
הוצאתי את הבלוק ציור שלי מהתיק, את העיפרון והתחלתי לצייר אותה. הרבה זמן רציתי לצייר אותה.

נקודת מבט של אסיף.
"נו ליאב שקט כולם ישנים" אמרתי לליאב תוך כדי שאני צוחקת.
"יאללה ישנים, אפשר לישון כל היום. להיות עם ליאב בטיטו באוטובוס זו זכות" הוא אמר בגאווה.
"תנחת חיים שלי" צחקתי.
"איזה מבאסת את, למה את ככה מייבשת אותי?" הוא שאל ברצינות.
"כדי לא לפתח לעצמי ציפיות" מלמלתי לעצמי.
"מה?" הוא שאל.
"ליאב מה אתה רוצה? לסמן וי על עוד בחורה? זה הקטע שלך? אני לא כמו כולן בפנימייה, אני אחרת, ביישנית וחסרת ביטחון אוקי?" שאלתי.
"את הרבה יותר טובה מכל אחת בפנימייה אסיף" הוא אמר והסיט את השיער שלי למאחורי האוזן.
"טוב די" העפתי את היד שלו בתנועה מהירה.
הוא הבין את הרמז והסתובב לכיוון החלון בעצבים.

נקודת מבט תגל:
"בעוד מספר דקות אנחנו נגיע לתל אביב, לאיצטדיון. בנות אתן חולקות חדר עם בנות מפנימיות אחרות.. בלי ריבים על בנים! בנים בלי להביא בנות בלילה לחדר ברור?" אדם אמר בכרזה.
"כן אדם" כולנו אמרנו ביחד ואחרי שנייה צחקנו.
ירדתי מהאוטובוס עם שיר, אושר ובן.
"תגל קרה משהו?" בן שאל כשראה שאני מחפשת מישהו.
"כן.. הכל בסדר" אמרתי בעצב. הסתובבתי וראיתי אותו עומד ומעשן שם.

נקודת מבט של תבל.
"כמה זמן ישנתי?" שאלתי את אריאל כשקמתי.
"משהו כמו חצי שעה" הוא אמר והתעסק בדף שלו.
"מה זה הדף הזה?" שאלתי וניסיתי לקחת כדי לראות אבל הוא משך את הדף.
"טוב לא צריך" אמרתי בעצבים.
הוא נאנח והושיט לי את הדף.
זה היה ציור, דיוקן שלי.
"זה אתה ציירת?" שאלתי המומה.
"אהבת?" הוא שאל בחשש.
"מאוד. איזה מוכשר אתה!!" אמרתי בהתלהבות.
"קחי, זה בשבילך" הוא אמר.
"תודה" אמרתי מהר ונישקתי אותו בלחי.
"אממ.. סליחה" הסמקתי מבושה.
אם רק היה אפשר לשחזר את הרגע של אתמול..
לא ,תבל שקט!
ירדנו מהאוטובוס, החזרתי לאריאל את הגקט שלו למרות שהיה לי קפוא.
"מטורפת, תשימי את זה עלייך!" הוא דחף לי את הגקט לידיים.
"אבל אתה עם קצר" אמרתי.
"אבל קר לך" הוא אמר.
"גם לך" אמרתי.
הפעם הוא לא ענה. הוא פשוט לקח את הגקט ושם אותו עליי.
התיישבתי על איזה אבן ואריאל עמד מולי ועישן סיגריה.
"תפסיק עם זה" אמרתי והצבעתי על הסיגריה.
"לא יכול, מכור" הוא אמר והוציא את העשן מהפה.
"לא ידעתי שאתה מעש-" התחלתי להגיד.
"חיים שלי!!!!" איזה אחת קפצה עליו בחיבוק ענקי.
"יפה שלי, מה את עושה פה?" הוא שאל את אותה ילדה בשוק ולא הרפה מהחיבוק.
הרגשתי את כל העצבים שלי עולים למוח וכבר הרצתי את התמונה שאני הולכת למשוך לאותה ילדה בשיער! שתעזוב אותו עכשיו.
"אריאל?" שאלתי.
"אה?" הוא ענה ביובש, עדיין עסוק בילדה הזאת.
"לא משנה" אמרתי והסתובבתי.
אני כבר רואה שהולכת להיות לי אויבת פה במחנה הזה.
אני רוצה הביתה, עכשיו!

נקודת מבט של אריאל.
אני לא מאמין שהיא פה, לא ראיתי אותה שנתיים שלמות. היא נעשה יותר יפה ממה שהייתה.
כל כך התגעגעתי אליה.
לא הייתי מוכן להרפות מהחיבוק.
באותו רגע אפילו לא שמתי לב לתבל. שלא תבינו לא נכון, אני ותגל היינו החברים הכי טובים פה בפנימייה, ואז פתאום ביום בהיר אחד היא עזבה.

נקודת מבט תגל:
"חיים שלי!!!" צעקתי וקפצתי על אריאל בחיבוק.. לרגע שכחתי מכולם, התגעגעתי אליו כל כך.
"יפה שלי, מה את עושה פה?" הוא שאל ולא הרפה מהחיבוק.
הילדה שישבה קמה והלכה… טוב לא חשוב.
הרגשתי את העיינים של אושר ועומרי עליי, אבל כרגע כלום לא חשוב אני עם אריאל.
הלכתי לקחת את המזוודה שלי מהאוטובוס ואריאל החזיק לי אותה… חס וחלילה שאני ארים משהו או אסחוב..
"אז.. גם ליאב ואסיפי פה?" שאלתי את אריאל, זה היה כמו להרגיש שהעולם נעצר. אסיפי… כמה זמן עבר מאז שקראתי ככה לאסיף.
"כן התגעגענו אלייך, את יודעת מזה לקום בבוקר כשאת לא נמצאת? היינו עצובים" אריאל אמר.
"אני לא טובה בפרידות… אני קמה ועוזבת" אמרתי והתיישבתי על אחד הספסלים.
"אז עכשיו אין לך לאן לברוח את פה איתנו… את לא יכולה לברוח" אריאל אמר וחיבק אותי שוב. חיבוק מהבית, כמה שזה חסר לי.
"כל הילדים להגיע למרכז האיצטדיון אנחנו רוצים להכיר לכם את השופטים" שמעתי בכרזה.
"בטח זה יהיה זוג זקנים" אריאל אמר אבל לא כל כך התרכזתי.
"את מחפשת את ליאב ואסיף?" אריאל שאל, הנהנתי בראשי.
"הם בטח הזוג הכי חמוד שיש ביקום" אמרתי בהתרגשות.
"איזה זוג ואיזה נעליים… בקושי נשיקה בלחי יש" אריאל אמר בגיחוך, צחקתי.
"תמיד הם היו כאלה" מלמלתי.

נקודת מבט אושר:
היא רצה וקפצה עליו, הוא מחבק אותה לא משחרר אותה.
הם באו ביחד לכיוון שלנו… אבל לא הוא רק לקח את המזוודה שלה. המבט שלה לא יכל להשתחרר ממנו. לקחתי את התיק שלי בעצבים והלכתי לצד.
פתחתי את הקופסאת סיגריות ליתר ביטחון שלי… פעם עישנתי הפסקתי.. טוב אז עכשיו חזרתי.
התיישבתי על ספסל אחד מול תגל וההוא. עישנתי סיגריה ועוד אחת ועוד אחת.
"אתה יודע שלעשן זה מזיק לבריאות" איזה אחד אמר לי.
"לראות את האישה שלך ליד מישהו אחר זה מה שיהרוג אותנו לא הסיגריות" אמרתי והוצאתי עוד אחת.
"אפשר?" הוא שאל, הנהנתי בראשי ונתתי לו אחת.
"לא אמרת שזה מזיק?" שאלתי בהתגרות.
"האקסית שלי הגיעה… האהבה של חיי" הוא אמר והסתכל על איזה אחת. נחמדה, תגל הכי יפה לדעתי.
"מה השם?" הוא שאל.
"אושר אמסלם, אתה?" שאלתי.
"גייסון, אני אחד השופטים פה, זאת אמבר היא גם שופטת פה" הוא.. גייסון אמר והוציא את העשן.
"יאללה עפתי" הוא אמר והלך.
"זה מזיק לך" בן התיישב לידי.
"יותר מזיק שהיא מחבקת מישהו אחר שזה לא אני" אמרתי בעצבים ועישנתי עוד אחת.
"אתה לא היחיד שאוכל את הלב סתכל את עומרי, עוד שנייה הוא אוכל אותה ואותו" בן אמר ולקח סיגריה אחת.
"זה מזיק לא?!" אמרתי.
"נו אז ניתן לך למות לבד מהסיגריות? לא נמות איתך.. אני חבר מתחשב" בן אמר ונשף את העשן.
"יאללה בוא" אמרתי לאחר ששמעתי את ההודעה בכרזה.
"לכל מקום הוא הולך איתה העלוקה הזה?!" שאלתי בעצבים את בן שצחק.
"אחי אתה מוציא אדים ואתה אדום" בן אמר וצחק
"אני מאחל לך ששיר תהיה ככה קרובה לאיזה אחד שאתה לא מכיר נראה אותך צוחק" אמרתי בעצבים ונעמדתי קרוב לתגל. היא אפילו לא שמה לב אליי!!!
"אם שיר תהייה קרובה ככה למישהו אני אומר עליו קדיש" בן אמר ברצינות ותפס בידה של שיר.
"על מי אומרים קדיש?" שיר שאלה בחיוך והצבעתי על ההוא שמחבק את תגל.
"אהה הבנתי" שיר אמרה וחייכה חיוך מנחם, שלא ניחם אותי בכלל!!!

נקודת מבט גייסון:
יאלה קום" שמעתי את אבא שלי אומר לי ובועט אותי מהמיטה.
"אבא ללא ספק אתה אלוף בלהעיר אנשים" אמרתי בציניות והלכתי לשטוף פנים.
חזרתי לחדר לבשתי ג'ינס קרעים כהה,חולצה כחולה מכופתרת,ונעלי ספורט אלגנט..בכל זאת יום ראשון צריך להיות רישמי לא?
סידרתי את המוהיק שלי שיעמוד יפה,שרשרת של מגן דוד,בושם,לקחתי את התיק וירדתי למטה.
"בוקר טוב מאמו" אמרתי נושק לאמא שלי על הראש ומתיישב לאכול את ארוחת הבוקר.
"בוקר טוב גייסצוק" אמרה..
"באמת אמא ג'ייסצוק? זה הכי טוב שלך?" שאלתי בגיחוך.
"תשתוק" אמרה נותנת לי מכה עם המגבת והולכת חזרה למטבח.
"יאלה אני עף" אמרתי וקמתי מהשולחן.
"תהנה בן שלי" אמרה אמא מחבקת אותי.
"ותתקן את הטעות שלך" לחשה לי באוזן.
"מה מאיפה את יודעת? "שאלתי בחשד
"אבא" אמרה מהר ורצה למטבח חזר.
"בית של רכלנים" צעקתי
"גם אני אוהב אותך" אמר אבא וחיבק אותי.
"ביי" אמרתי ובאתי לצאת.
"ג'ייסון שכחת אותי" קייט צעקה ורצה עלי,אופס.
"אוי קטנטונת" אמרתי והרמתי אותה.
"אני אתגעגע" אמרתי וחיבקתי אותה.
"גם אני תהנה,ותשלים עם אמבר" אמרה,עצוב שאפילו אחותי הקטנה מודעת לכך שרבנו.
נכנסתי למכונית התנעתי ונסעתי.
אחרי חצי שעה הגעתי,נכנסתי לבפנים..הם מפוצץ בפנימיות האלה.
הביאו לי מפתח לחדר ושמתי את התיק,ועכשיו ללכת לחפש את אמבר.
"טוב זה יהיה קשה" מלמלתי כשנכנסתי לאולם וראיתי את כמות האנשים.

נקודת מבט של אמבר:
"אמבר קומי כבר כמה פעמים אפשר לצעוק לך" אמרה אמי ופתחה את התריס,אחלה בוקר.
"קמה" אמרתי בעצבים והקמתי,יותר נכון גררתי את עצמי מהמיטה.
נכנסתי למקלחת שטפתי פנים וחזרתי לחדר להתלבש..לבשתי צמודה בצבע כחול כהה,ונעל עקב שחורה.
מרחתי מייקאפ,אייליינר מסקרה סומק ואודם אדום,כן השקעתי.
השארתי את השיער פזור עם שביל באמצע.הלכתי לקחת את התיק ועברתי דרך המראה שלא יכולתי שלא לעצר מולה ולבחון את עצמי,היה אפשר כבר לראות דרך השמלה בטן מבצבצת עיוור מי שלא ישים לב לזה..
לקחתי את התיק וירדתי למבטח,ההורים כבר יצאנו לעבודה שוב אני לבד.
אכלתי את ארוחת הבוקר ויצאתי מהבית לעבר המכונית האדומה שלי.
שמתי את התיק בתא המטען ובתיישבתי..
כל הדרך הייתי במחשבות עם עצמי..ישלי תחושה לא טובה בקשר לזה כאילו משהו יקרה.
'משהו דחוף אני נוהגת?' עניתי לעדי שהתקשרה.
'דבר ראשון תהני' אמרה
'תודה סיס' אמרתי
'דבר שני רק בבקשה אל תהרגי אותי' אמרה חוששת
'נו מה' האצתי בה.
'בטעות פלטתי לירין שאת בהריון מג'ייסון' אמרה,שיטט!
'דפוקה איך?' שאלתי בעצבים.
'אתמול דיברנו ובטעות יצא לי' אמרה
'שיט' צעקתי בעצבים,ולא שמתיח לב לקביש הייתי שניה מתאונה.
"בן זונה תסתכל לאין אתה נוסע" צעקתי על הנהג והמשכתי בנסיעה שלי.
השיחה עם עדי נותקה בטעות,שיט מה אני עושה,אם הוא יספר לג'ייסון אני ימות רק זה מה שחסר לי עכשיו,לא מספיק התינוק הזה בה בזמן הכי לא טוב..אז עכשיו גם ג'ייסון יגלה?לא אני לא יתן לזה לקרות!
אחרי חצי שעה סוף סוף הגעתי,החנתי את האוטו לקחתי את התיק והתקדמתי לבפנים.
מאות ילדים מסתובבים בחוץ,ומתרוצצים מפה לשם.
הלכתי לפקידה לקחתי את המפתח מהחדר שלי,אני לבד בכל זאת שופטת.
"אמבר אני שמח שהגעת" אמר לי המארגן.
"שמחה להיות פה" אמרתי,אני ממש לא שמחה!
"טוב עוד חצי שעה מתחילים,אני מציעה שתכנסי לאולם תיראי את המקום שלך והכל" אמר בחיוך,הנהנתי והוא הלך.
עשיתי סיבוב ואז נכנסתי לאולם הזה,עליתי על הבמה וסרקתי בעיני את השטח.
שיט זה לא קורה לי!
"אמ" מלמל בחיוך
"'ג'ייסון" אמרתי חוששת,ראיתי אותו בוחן אותי ונתקע על הבטן,המבט שלו הפך להמום,שיט!
אלוהים אני מקווה שאתה נהנה מהחרא שאתה מכניס לי לחיים!