להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 13

נקודת מבט תגל:
נסעתי עם אושר במונית, עליתי לקומה השנייה כשאושר מחזיק בידי. דלת הכניסה נפתחה ונכנסתי למשרד הראשי, הקור עטף את גופי בשניות הראשונות ולאחר מכן כבר התרגלתי לקור.
"שלום באתי לבלש…" התחלתי לומר בנימוס.
"ניסן. כן אני יודעת הוא ביקש לראות אותך בדחיפות" היא ענתה והצביעה על המשרד שלו.
"תודה" אמרתי והלכתי לכיוון המשרד.
פתחתי את הדלת בעדינות וראיתי אותו עומד כשגבו מופנה אליי.
"שבי בבקשה תגל" הוא אמר, הסתכלתי על אושר והוא הנהן. נכנסנו למשרד והתיישבנו מולו, הוא עדיין עמד עם הגב אלינו.
"מצאתי את הורייך " הוא אמר אבל לא בקול הכי שמח שיש, בעצם למי אכפת? מצאתי את ההורים שלי.
"אבל… אני חושש שלא תאהבי זאת" הוא אמר והסתובב אלי. הוא התיישב על הכיסא המרופד שלו ולחץ על אחד הכפתורים במכשיר ההקלטה, בבתי האומנה שלי היו מלא כאלה בשיחות עם הפסיכולוגית.
"הבלש ניסן אני מבקש ממך לא לספר לתגל עלי, אני מעדיף שהיא לא תכיר בי" שמעתי קול גברי.
"אדון אמסלם, הבת שלך רוצה להכיר בך. אני חייב לספר לה" שמעתי את קולו של ניסן.
"קח, תכתוב את מספר האפסים כרצונך, אני אשלם לך כל סכום בעולם תמורת שתיקתך" שוב הקול העבה והגברי אמר. הסתכלתי על אושר בעיינים דומעות.
"תענוג לעשות איתך עסקים" הוא אמר בפעם האחרונה וניסן כיבה את ההקלטה.
"הנה הצ'ק, עשי בו כרצונך, אני לא מעוניין בכסף אם הוא בא על חשבון בכי וכאב של ילדה קטנה" הבלש אמר. חייכתי אליו חיוך קטן
"אני מודה לך מאוד, לא הרבה היו עושים זאת" אמרתי והחזקתי את הכסף בידי. קרעתי את הצ'ק.
"אבל אני לא זקוקה לכסף שלו" אמרתי בכאב, הוא משלם לאנשים כדי לא להכיר בי, אז הנה הגלגל התהפך כרגע אני לא רוצה להכיר בו.
"יום טוב" מלמלתי ויצאתי מהמשרד. אושר אמר לו משהו ובא אחריי.
נעמדתי בתחנת האוטובוס, לא רציתי לחזור במונית, במונית אני אבכה כמו ילדה קטנה.
"הכל יהיה בסדר" אושר אמר וחיבק אותי מאחורה. הנחתי את ראשי על כתפו ונשמתי עמוק.
"את בטוחה איתי" הוא מלמל באוזניי.
"אני יודעת" אמרתי בכאב, כאב שרק אושר יכול להבין.
אחרי 20 דקות של נסיעה הגענו לפנימיה.
"מה את רוצה לעשות היום?" אושר שאל כשהוא מנשק את כתפי בדרך לחדר אוכל
"לאכול וללכת לישון" אמרתי חסרת כוחות.
"יופי אני באמת עייף" אושר אמר ומילא את הצלחת שלו עד שלא נשאר בה מקום.
"שמן" סיננתי בגיחוך ומילאתי מעט את הצלחת. התיישבתי בשולחן קטן לשני אנשים. בול לי ולאושר. אין לי כוח לכלום.
"היי" שמעתי קול אבל לא של אושר. עומרי.
"ביי" אמרתי ביובש.
"אתה יושב לי במקום" אושר עמד מאחוריי עומרי ואמר בעצבים. גם עומרי יודע לא להתעסק עם אושר כשהוא עצבני.
"שב במקום אחר אני מדבר עם החניכה" עומרי אמר והתעלם מדבריו של אושר. הדבר היחיד שאני רוצה כרגע זה להיות עם אושר לבד.
"אני כבר לא רעבה" אמרתי ונעמדתי מהכיסא. עומרי הסתכל עליי בתדהמה. אושר הביא את הצלחת שלי ובא אחריי.
"את צריכה לאכול" אושר אמר בפעם המיליון בחצי שעה האחרונה.
"אני אוכלת קצת ואתה עוזב אותי לנפשי היום" אמרתי בגיחוך למראה של אושר מחזיק את הכף כדי שאני אוכל.
"נוו קדימה אווירון אוכל הכל" אושר אמר והכניס לי את הכף לפה.
"אני הורגת אותך" מלמלתי בעצבים מזוייפים. אושר חייך ומילא את הכף שוב.
"אושר, תגל עומרי קורא לכולם לשיחה חשובה בואו" שיר נכנסה לחדר ואמרה כשהיא מחובקת עם בן.
"מה אתם עושים שני מוגבלים?" בן שאל כשהוא צוחק עליינו.
"מסכנה אתם לא מבינים תגל רצה ונפלה במדרגות והיא לא יכולה לזוז. אני מטפל בה" אושר אמר עם יד על הלב.
"אני מלאך" הוא המשיך ודחפתי אותו מהמיטה.
"מלאך מהסוף.. יאללה בוא שטן" אמרתי ונעלתי את נעליי בובה של אדידס.
הלכתי מחובקת עם אושר לכיתה כשבן ושיר הולכים לידינו.
הכיתה הייתה מלאה. היה שלושה כיסאות. שיר תפסה אחד, בן אחד את השני ואושר את השלישי. הסתכלתי עליהם בתדהמה והסתובבתי, נעמדתי כשגבי אליהם. אושר גיחך והחזיק אותי במותני.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" שאלתי כשהוא הושיב אותי עליו.
"תשבי בשקט" אושר אמר והסתכל לכיוון עומרי, שהסתכל עלינו.
"טוב ילדים אני גאה להודיע לכם שמהיום אתם קבוצה אחת של 20 תלמידים, אבל אני יותר גאה להציג בפניכם את ההודעה הבאה. בעוד כ-יומיים תתקיים בין כל הפנימיות בארץ תחרות. עומרי ואדם יסבירו לכם עלייה. תביאו לנו גאווה. יום טוב" נעמה אמרה ויצאה החוצה מהכיתה. כל המבטים הופנו לעומרי.
"אז כמו שהבנתם בעוד יומיים תתקיים לה תחרות ארצית בין כל הפנימיות. התחרות תכלול ריקוד, אומנויות לחימה, שירה וכדורגל. השופטים יהיו גם אלה שיתנו לכם את המשימות בריקוד ובסוגי אומנויות. אני ואדם נשגיח עליכם שלא תעשו בעיות." עומרי אמר.
"בהצלחה לכולן. מחר יהיה לכם יום חופשי על מנת לארגן מזוודה לתחרות. בהצלחה שוב. תודה על ההקשבה ויום טוב" אדם אמר. עומרי ואדם יצאו מהכיתה.
"אומייגד!! הולכים לתחרות, אנחנו כל כך עומדים לזכות בה!" שיר צעקה וחיבקה את בן.
"בהצלחה יפה שלי, אני בטוח שתנצחי" אושר אמר וליטף את הלחי שלי.
"אני בטוחה שתקרע אותם, בכדורגל ובלחימה" אמרתי וקרצתי לו בחיוך.
"הוא ינצח יותר טוב בלחימה אם מישהו ינסה להתחיל איתך" בן אמר בצחקוק ואושר נתן לו סטירה בעורף.
"אל תסמיקי. את תמיד תהיי הכי טובה בשבילי" אושר לחש לי. אני עגבנייה אני בטוחה בזה!