להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 15

נקודת מבט תגל:
אחרי שלושה ימים מעייפים ומתישים סוף סוף הבייתה!!
בסופו של דבר החלתי לקרוא לפנימיה בית.
"שלוום בית!!" אני ושיר צעקנו כשנכנסנו לחדר.
"יאללה נפרק?" שיר שאלה והנהנתי בראש.
"אני לא מאמינה שלקח לי שלוש שעות לפרק את המזוודה" שיר אמרה בהלם.
"לקח לך ארבע שעות רק לארוז מה ציפית?" שאלתי בגיחוך.
"אני סחוטה מעייפות" שיר התלוננה, הסתכלתי בשעון השעה הייתה שבע בערב.
החלפתי לטרנינג שחור ונעלתי את הוואנס שלי. יצאתי מהחדר משאירה את שיר לישון בשקט.
הסתובבתי במסדרונות, שהיו ריקות מאנשים וילדים.
התקדמתי לכיוון החדר של אושר ובן, במפתיע החדר היה פתוח.
"אתה מבין שתגל תפגע ממני?" שמעתי את קולו של אושר.
"תעשה זאת" שמעתי קול של מישהו אחר.. ירדן אני חושבת.
"אני אשיג לך את הכסף" אושר אמר.
"לא רוצה כסף אני רוצה את זה" שמעתי את ירדן אומר לו.
"תקשיב ירדן אני לא מאוהב בתגל היא סתם עוד ילדה מסכנה שנפלה ברשת שלי ואני פשוט לא יודע איך להיפטר ממנה. באמת שחשבתי שאתה מכיר אותי ויודע שאני לא יכול להתאהב, בטח לא בילדה מסכנה כל כך" שמעתי את אושר אומר. הסתובבתי בחזרה והלכתי לכיוון החדר שלי.
נכנסתי לחדר עם דמעות בעיניים, בן ישב על המיטה של שיר וחיבק אותה.
נכנסתי לשירותים והתפרקתי.
צרב לי בלב, כאב לי, התאכזבתי והכי גרוע התאהבתי ונפגעתי.
ישבתי שם, בכיתי בלי קול, אני לא יכולה יותר להיות פה, בטח לא עכשיו. להסתכל עליו ודעת שאני פשוט עוד אחת בשבילו.
'ילדה מסכנה שנפלה ברשת שלי' 'חשבתי שאתה מכיר אותי ויודע שאני לא יכול להתאהב, בטח לא בילדה מסכנה כל כך' המשפטי האלה הדהדו בראשי. הכל היה שקר וכזב.
התאהבתי כמו מטומטמת.
"תגל אני יודע שאין בינינו כלום אבל יש זוג הורים שרוצים לאמץ ילדה בגיל שלכן, את רוצה או שאת מעדיפה לחפש את ההורים שלך?" עומרי שלח לי. אין לי כבר מה לחפש פה יותר, אושר מת מבחינתי וההורים שלי? טוב הם עדיין לא רוצים אותי.
"מתי אני עוזבת?" שלחתי לו וכיביתי את הפלאפון.
שטפתי את פניי וחזרתי על הפעולה הזאת שוב ושוב עד שלא היה זכר בכלל לדמעות.
יצאתי מהחדר וחייכתי, את האמת אני לא יודעת אם זה היה חיוך אמיתי שסוף סוף תהיה לי משפחה או חיוך מזוייף מהכאב שאושר השאיר לי בלב.
הכמעט נשיקה שלנו בתחרות הכל היה שקר אחד גדול.
נכנסתי למיטה והתכסתי בשמיכה הכחולה הקטנה שמלווה אותי מהיותי ילדה קטנה.
"תגלוש את בסדר?" שיר שאלה והנהנתי לחיוב, הייתי עם הגב אליה אבל האמת שכלום לא בסדר. החלטתי הפעם להיפרד ולא לברוח.
בוקר למחרת קמתי ב7 וחצי, נכנסתי למקלחת ועשיתי את אירגוני הבוקר הקבועים שלי. לבשתי חולצה של אדידס וגינס סקיני ארוך, נעלתי מגפיים עם עקב קטן ויצאתי מהחדר. שיר כבר יצאה עם בן מוקדם יותר. ביום רגיל הייתי נכנסת לחדר אוכל אבל הבוקר אני צריכה ללכת לשיחה עם נעמה, עומרי והזוג שמיוחל לו שאני אהיה הבת שלהם.
דפקתי על הדלת ונכנסתי לבפנים כשנעמה אמרה לי להכנס.. בכל זאת רושם ראשוני טוב לא?
התיישבתי בכיסא שליד עומרי ונעמה ומולי ישבו זוג הורים צעירים ומחוייכים. חייכתי חיוך קטן וביישני.
"הכירי תגל, זאת אסנת וזה מאיר. הם רוצים לאמץ אותך" נעמה אמרה בחיוך. לחצתי את ידו של מאיר ונתתי לאסנת נשיקה קטנה בלחי.
"אני תגל נעים מאוד" אמרתי והתיישבתי שוב.
"תגל חמודה את רוצה להיות הבת שלי?" אסנת שאלה בהתלהבות.
"נעמה אני רוצה להשתחרר להיום, אני חושב שאני לא מרגיש טוב אני רוצה ללכת לבדיקות" אושר נכנס.
"חכה שנייה אושר, כן תגל מה ההחלטה שלך" נעמה אמרה והסתכלה עליי. הרגשתי את העיניים של אושר עליי.
"אני אשמח גברתי" אמרתי בחיוך מנומס, אושר הסתכל עליי כלא מבין. בטח עכשיו אכפת לו ממני.
"תחתמי כאן תגל ואז את חופשייה, את תהיי הבת שלהם"נעמה אמרה בחיוך.