להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 20+21

נקודת מבט תגל:
כמה ימים לאחר מכן השתחררתי מהבית חולים, בן סיפר לי שאני יתומה.. סוג של פשוט ההורים שלי לא מתו הם נטשו אותי. זה כמו לידה מחדש, אני לא זוכרת כלום, אני לא שונאת אף אחד, אבל יש בי ריקנות שאותה אף אחד לא מצליח למלא.
"יפה שלי את מוכנה?" בן שאל ונכנס לחדר שלי.
"כן" הנהנצי בראשי ונכנסתי לפנימיה.
"פנימית תן לילד לחיות?" שאלתי בגיחוך.
"תל"'ב בקיצור" בן אמר וכרך את ידו מסביב בטני. הרגשה חמימה אבל היא אפילו לא משתווה למגע של אושר.
נכנסתי לפנימיה, את האמת? זה משהו חדש, זה להתחיל לחיות מחדש, לא הכרתי אף אחד חוץ מעומרי, נעמה, בן ואושר.
נכנסתי לחדר אחרי כל האיחולים 'שמחים שחזרת', 'היה משעמם בלעדייך', 'סוף סוף האור של הפנימיה חזר'… בולשיט, שקרים, התחנפויות בלי פוסקות.
"אני לבד בחדר?" שאלתי את בן כשנכנסתי והוא אחריי.
"את אמורה להיות עם שיר כנראה שהיא עברה" בן אמר בשקט, שיר חברה שלו לפי מה שאני יודעת, לא הכרתי אותה ואני מקווה לא להכיר אבל עם היא יכולה לעשות טובה ולהתאדה זה יהיה מצויין..
"אני אהיה פה לבד?" שאלתי, התחלתי לחשוש מכך שאהיה במקום לא מוכר בשבילי לפחות, לבד.
"לא אני אשן איתך בחדר בימים הקרובים עד שתתרגלי" בן אמר והתיישב על המיטה מולי.
"מה הייתי עושה בלעדייך?" שאלתי והתיישבתי עליו בחיוך, ידיי עטפו את עורפו אוטומטי כאילו זה הכי טבעי בעולם למרות שבתוך תוכי זה לא הרגיש לי הכי טבעי בעולם. ידייו חיבקו אותי.
הנחתי את נצחי על מצחו והסתכלתי עליו, בן בחור יפייפה,הוא מוכיח את הטענה שאם אתה חתיך אתה יכול להיות חכם.. לפעמים… חלק מהזמן… לא תמיד.
הוא מצחיק ברמות, הוא מתוק ומתחשב, אם הבחירה בינו לבין אושר אז עדיף לי להיות עם בן, פחות מתוסבך יודע מה הוא רוצה מעצמו.
"אני משתגע כבר" בן מלמל תפס בפניי ונישק אותי. הנשיקה הייתה עוצמתית, תשוקתית, כאילו שנינו רצינו בה. אבל תסבירו לי דבר אחד לעזאזל.. איך אני מתנשקת עם בן ואני חולמת על נשיקה עם אושר?!!!
מה יש בו שאני לא יכולה לשכוח ממנו?!!

נקודת מבט אושר:
עברו שלושה ימים מאז שתגל העיפה אותי מהחיים שלה.
שלושה ימי שהחבר הכי טוב שלי זה המיטה, הכרית והשמיכה.
לא יצאתי מהחדר בשלושה ימים הארורים והרחוקים האלו מתגל. אני מתגעגע אליה ולא בתור ידידה רק. כמעט נישקתי אותה בתחרות לפני חודש ועכשיו כמו שני זרים… :/
"אושר, תגל הגיעה לפנימיה לך אלייה" שיר אמרה כשנכנסה לחדרי. החדר שלי, בן בקושי ישן בפנימיה מאז שתגל בבית החולים.
"10 דקות אני אצלה" אמרתי בחיוך, פעם ראשונה מאז מה שקרה שאני מחייך.
נכנסתי למקלחת, לבשתי חולצה כחולה של נאוטיקה וגינס כחול משופשף.
יצאתי מהחדר, לנסות לשנות את מזלי עם תגל. רצתי לחדר שלה, לא מעניין אותי כלום, אני לא הולך לוותר על האהבה שלנו, אני אלחם בשנינו אם צריך אבל אני לא מוותר.
"תגל אני אוהב אותך" אמרתי ונכנסתי לחדר שלה. היא ישבה על בן ונישקה אותו.
"בן של זונה…" מלמלתי בעצבים והתקדמתי לעברו, מהטריקת דלת הם התנתקו במהירות ובן קלט אותי. הוא הקים מעליו את תגל והחטפתי לו את האגרוף הראשון שלו, הוא הולך להכיר את המכות שלי מקרוב… חבר/ אח הוא מחוק אצלי, הוא נגע לי באישה!!
"אושר די!" תגל צעקה ונעמדה מלפניי מגנה על בן.
"אני עושה את זה בשבילנו" אמרתי בשקט.
"אני לא רוצה בזה, אני לא רוצה אותך… אני לא מכירה אותך" תגל אמרה במבט מצטער.
"שלום ולא להתראות" אמרתי ויצאתי מהחדר שלה, יצאתי חצוי, חצי מהלב שלי נשאר פה, אצלה.

נקודת מבט תגל:
"שב" אמרתי וחיפשתי את היוד והתחבושת לפצעים שלו.
הוצאתי אותן מהארון והתחלתי למרוח את היוד על הפצעים של בן.

**
"למה הלכת איתם מכות מה חשבת לעצמך? שפגעת בעצמך!" צעקתי על אושר. הרגשתי את העיינים שלי מתמלאות בדמעות, דמעות שאני מנסה להדחיק מהשנייה שהבנתי שאני מאוהבת בו. התמונה שעולה לי בראש הכי הרבה זאת התמונה של הנשיקה שלו עם נופר זה הורג אותי לדעת שאני רק עוד ווי ברשימה ואני מתאהבת בו!!
"ככה את מודה בזה שאת דואגת לי?" אושר אמר ונאנק מהכאב שוב.
"אני לא דאגתי לך. אולי נופר דאגה" אמרתי בעוקצניות. הוא לא שייך לך תגל את צריכה להבין זאת.
"נופר לא מעניינת אותי תביני" אושר אמר ותפס בפניי.
"רק את" אושר המשיך והתקרב אליי, שנייה מנשיקה.
"אני צריכה לשים לך תחבושת על הצלעות, נפצעת. אם אני לא אשים לך אתה תפצע יותר" אמרתי והזזתי את פניי במהירות.
"ברור" אושר אמר ונתן לי לחוש את פלג גופו העליון. אחרי מספר פעמים שחזרתי על הפעולה יצאתי מהחדר כשאושר בעקבותיי.
**

"א'חחח" צעקתי מהכאב החד שבראשי.
בן יצא מהחדר ואחרי כמה שניות חזר עם עומרי והאחות של הפנימיה, ראיתי את אושר עומד בדלת, הוא לא שכח אותי?
בן ועומרי ליוו אותי לחדר האחות ובן הביא לי כוס מים.
"תודה" אמרתי כשבן נתן לי כוס מים. היה לי פלאשבק, טוב זה מה שהאחות אמרה.
"את מתחילה להיזכר" בן אמר בחיוך די מאוכזב.
"מה יש?" שאלתי ולגמתי מהכוס מים, הכאב ראש לא עבר לגמריי אבל עבר מעט.
"אני שמח שאת נזכרת, אבל עכשיו את תזכרי בהכל, תשכחי ממני ותחזרי לאושר" בן אמר באכזבה.
"אין מצב. אני אוהבת אותך, אני לא חושבת שהזכרון המעצבן שלי או כל אחד אחר יכול לשנות את זה" אמרתי, זה חצי קלאץ, אושר כן מעורר בי תחושות ודברים מדהימים בתוכי אבל זה יעבור. הנשימות שלו על שפתיי גרמו לגופי לרעוד.
בן יצא מהחדר להביא לי שמיכה כי בחדר האחות היה קר מידי.
"את נזכרת בכמעט נשיקה נכון?" אושר שאל כנכנס לחדר וראה אותי מעבירה את אצבעי על שפתיי.
"כן" עניתי בכנות, משום מה אני לא רוצה לשקר לו.
"חבל שזה כמעט לא?" הוא שאל והתיישב לידי.
"אושר אל תחשוב על לנשק אותי בכלל" אמרתי בהתגרות, רגע לא ממש לא אמרתי בנועם, אני לא מתגרה בו! אני בכלל לא רוצה לנשק את השפתיים שצועקות בשמי או לחבק ולהריח את הריח הממכר שלו… תגל באמת!!!
"אני לא עושה שום דבר בניגוד לרצונך" אושר אמר והתקרב אליי מעט.
"אושר" אמרתי בקול שקט, אני רוצה את זה אבל אסור לי!!
"בבקשה אל תגידי לי לא, אל תעצרי אותי בבקשה" אושר אמר בשקט ורכן אליי.
"אוש.." התחלתי לומר אבל הוא נישק אותי בלי התראה חדשה בכלל.
ואני? נישקתי אותו, זרמתי, נסחפתי. לא רציתי בכלל להתנתק לא חשבתי על זה.
אלוהים לאן נכנסתי?!
אבל ההרגשה הזאת שהוא נוגע בי, מנשק אותי הצמרמורות, הרגשות שהורגות אותי, כאילו הגוף שלי צמא לעוד אבל המוח לא זוכר למה.
"כל הכבוד" שמעתי קול והתנתקתי מאושר, למרות שהגוף שלי לא רצה להתנתק ממנו.
בן עמד שם כשהשמיכה בידו.
"דקה אני משאיר אותך לבד והוא מנשק אותך הבן זונה הזה" בן צעק בעצבים וזרק את השמיכה על הרצפה.
"בן זונה עשה אותך! מה אתה מקלל אתה זה שלקח לי את האישה! זאת האישה שלי!" אושר צעק ועמד מלפניי.
"היא בחיים לא תאהב אותך כמו שהיא אוהבת אותי. היא רק צריכה להיזכר בי ואז היא שלי" אושר צעק. הרגשתי את הלב שלי פועם חזק כל כך עד שהוא יוצא מהמקום עוד שנייה.
'האישה שלי', 'היא בחיים לא תאהב אותך כמו שהיא אוהבת אותי'… המשפטים האלו הדהדו בראשי.
בלי שמתי לב בן נתן לאושר אגרוף ואושר החזיר לו. הם התחילו לריב מכות, בגללי.
"דייי!" צעקתי אחרי כמה שניות שלא ידעתי מה לעשות. הם עצרו והסתכלו עליי.
"תפסיקו, כואב לי" אמרתי בשקט, כאב לי אבל יכולתי לשלוט על הכאב פשוט רציתי שהם יפסיקו עם זה.