להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 22

נקודת מבט תגל:
"אני מאוכזב ממכם חבר'ה מאוד" עומרי אמר והסתכל על אושר ובן.
"גם אני מאוכזב לגלות שמי שחשבתי שהוא אח שלי הוא בוגד" אושר אמר והסתכל על בן בזלזול.
"לפחות אני לא נישקתי חברה של חבר" בן החזיר לו בהתגרות. הנה הם מתחילים.
"אולי די?!" צעקתי על בן ואושר.
"זאת הייתה אשמתי הם רבו בגללי עומרי, תן לי עונש, כל עונש" אמרתי בלי לחשוב פעמיים על ההשלכות.
"אוקי, אני אחשוב על עונש ואודיע לך, צאו מהמשרד שלי עכשיו" עומרי אמר וחזר להתעסק בניירת שלו.
יצאתי אחריי אושר ולפני בן.
"תגל" בן קרא בשמי אבל התעלמתי, נמאס לי מזה שהם רבים.
"מה?! תגל מה?! אתם רבים בגללי!! אתם חברים טובים כמו אחים אסור לכם לריב באשמתי" צעקתי באמצע החדר אוכל. כולם הסתכלו עליי.
"תעיפו את העיניים שלכם לעניינים שלכם!" צעקתי על כולם כשאני מסתכלת על אושר ובן, בעיקר על אושר. בחנתי בו כל פרט ופרט, כאילו הלב שלי רצה לדעת שהוא בסדר.
זה כאילו שהמוח שלי שכח אבל הלב שלי זוכר, הגוף שלי זוכר.
"תגל זה לא קשור אלייך, הוא לא היה צריך להתחיל איתך" אושר אמר בחיוך קטן כשקלט שבחנתי אותו.
"ואתה לא היית צריך לנשק את חברה שלי" בן אמר בעצבים.
"אז אתם חברים?" ילדה אחת עמדה מאחורי בן ושאלה. בן הסתובב אליה והיה בהלם.
"שיר זה לא…" בן התחיל להסביר והיא סטרה לו.
"ואני אשכרה חשבתי לתת לך עוד הזדמנות. יודע משהו אושר צודק, תגל לא במצב להחליט היא לא יודעת מי היא אבל אתה ניצלת את זה" היא צעקה. שיר צעקה.
"ממש לא, בן לא ניצל אותי, אני הרגשתי משהו. גם לי יש חלק בזה" אמרתי בצורך להראות שבי לא שיחקו.
"אני מרגיש אליה משהו שיר, זה לא אומר שאין לי כלום אלייך" בן אמר בהתגוננות. אושר הסתכל עליי מאוכזב. אם המבט הזה היה יכול להרוג, עזבו המבט הזה הרג אותי!!
"עזבי שיר זה חסר טעם" אושר אמר והתקדם לכניסה. הרגשתי שהוא הולך והלב שלי איתו. היה לי כאב בכל הגוף, התרגשות, פחד, כאב.

**
התעוררתי בבוקר מוקדם כמו תמיד, הערתי את שיר ונכנסנו למקלחת.
שטפנו פנים וצחצחנו שיניים, שיר יצאה להתלבש בחדר ואני נשארת להתלבש במקלחת.
לבשתי טייץ שחור גבוה עם חולצה קצרה ורודה. שיר לבשה חולצה אדומה עם טייץ שחור שיש עליו פסים אדומים.
"עכשיו זה בוקר טוב?" שיר שאלה והנהנתי בראשי.
"בוקר טוב מפלצת" אמרתי וחיבקתי אותה. מכירים את ההרגשה שהראש שלכם לא במקום? זה מה שהרגשתי… אולי היום אני אראה את האח שאף פעם לא היה לי… אריאל.
השפרצתי על צווארי בושם ויצאתי בעקבותייה של שיר. עומרי ואדם חילקו לנו לחמנייה עם חביתה.
"בתיאבון אהובתי" עומרי אמר לי בשקט ונתן לי את החביתה.
"הלך לי כל התיאבון" מלמלתי בשקט לשיר שצחקה.
"בוקר טוב למכוערת וליפה" אושר אמר וחיבק אותי.
"אני מכוערת?" שאלתי בהלם ובעצבים מזוייפים.
"לאא, את היפה, שיר המכוערת" אושר אמר בהתגוננות.
"תראו אותו התאהב בתגל הפך לסמרטוט" שיר אמרה וצחקה מהאופן שאושר מנסה להתחנף.
"אני לא סמרטוט… תגלוש את רוצה לאכול עוד? להביא לך משהו?" אושר הוסיף והתעלם מהצחוק של שיר ובן.
"אתה יכול להיכחד?" שאלתי בצחקוק.
"זהו נעלבתי" אוושר אמר ושילב ידיים, איזה חמוד הואא!! כאילו הוא דואג לי ברמות.. מזכיר לי את המכות שליאב ואריאל היו נותנים למי שהיה מעציב אותי… וואי הגעגועים הורגים אותי!
עלינו על האוטובוס, אני, שיר, בן ואושר ישבנו בספסל האחורי.
"אני מזכיר בלי מכות. שמעתם אושר ובן?" עומרי שאל ברמקול.
"כן אדוני השוטר" בן צעק לעומרי והתחיל לצחוק.
**

"אושר…" מלמלתי בשקט והסתכלתי על הכניסה הוא עדיין עמד שם.
"את בסדר?" שיר שאלה בדאגה ואחרי שנייה המבט הקר והחודר שלה חזר לעינייה.
"כן" אמרתי בקרירות ורצתי לאושר.
"מה יש?" אושר שאל כשהוא מתהלך במסדרון מתקדם לחדר שלו.
"אושר שנייה" אמרתי ורצתי לפני שהוא יסגור את הדלת.
"מה?" הוא שאל בעצבים כשלא נתתי לו לסגור את הדלת של החדר.
"אתה מכאיב לי ברגל" אמרתי והצבעתי על הרגל שלי שעצרה את הדלת, אושר נאנח ופתח את הדלת לרווחה.
"מה רצית?" הוא שאל שוב. אין לי מושג מה רציתי…
"את זה" אמרתי ונישקתי אותו שוב.
"תפסיקי!" הוא עצר את הנשיקה ודחף אותי חלש אחורה, הסתכלתי עליו כלא מבינה.
"יש לי חברה תגל עופי מכאן" אושר אמר וסגר את הדלת.
"יש.. לך.. חברה?" מלמלתי בשקט מנסה לקלוט את זה…