להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 23

נקודת מבט בן:
"הבנתי את התוכנית ירדן אני לא ילד מפגר" צעקתי עליו כשהוא הסתכל על עצמו במראה שבחדרו.
"בן, אני רוצה לפגוע באושר בנקודה הכי כואבת שלו, תגל" ירדן אמר והסתכל עליי בעצבים.
"היא חברה שלי, איבדתי את שיר מה עוד?!" צעקתי בחזרה
"מצידי תשכב איתה שתכנס ממך להריון!! אושר צריך לשלם על הכל! הוא צריך לסבול בשבייל זה אני משלם לך" הוא אמר בעצבים שלא ישמעו בחוץ.
"למה אתה כל כך שונא את אושר?" שאלתי. לא פחדתי ממנו, הוא חבר ילדות. הוא חבר משפחה. הוא כמו אח, אבל אושר גם.. טוב אושר היה אח. היום אושר אויב.
"תבין, אחותי הקטנה התאהבה בו והוא שיחק לה בלב. הכסף של הסמים שהוא חייב לי. תגל נדלקתי עליה והוא הרחיק אותה ממני. אני רוצה אותו סובל. גוסס מאהבה. רגשות זה נקודת חולשה במיוחד אצל אושר" ירדן אמר וסידר את השיער שלו.
"לאן אתה הולך כוסית?" שאלתי בגיחוך.
"לחפש בחורה ללילה.. אתה רוצה להתנדב?" הוא שאל בציניות.
"אתה תסכים להגשים לי את הפנטזיה שלי?" שאלתי בקול של בחורה.
"לך לך יהומו" ירדן אמר ושם את השרשרת שלו.
"יותר גרוע מתגל שלוש שעות אתה מתכונן" אמרתי בהתגרות. מכה מתחת לחגורה. תמיד הוא אמר. שאין בחורה שהוא מתלבש יותר זמן ממנה.
"בן אין לך איזה בחורה לכבוש?! יאללה תתחפף" ירדן אמר והוציא אותי מהחדר.
יצאתי מחדר, אני הולך לכבוש את תגל ואז לשבור לה את הלב, כל זה כדי שאושר יסבול.. איזה חבר טוב אני?

נקודת מבט תגל:
נכנסתי לחדר, למיטה, אני לא רוצה לצאת מהמיטה הזאת בערך… בחיים!!
"אפשר לדבר?" הילדה ההיא ישבה על המיטה שלי, אפילו לא שמתי לב אליה.
"איך נכנסת?" שאלתי בשקט, חנוקה מהדמעות שברחו לי בדרך.
"החדר שלי" היא אמרה והתקדמה אלי.
"שיר נכון?" שאלתי והיא הנהנה בראשה.
"דברי" אמרתי והתקדמתי איתה, ישבנו על המיטה שלי.
"אני שיר, האקסית של בן, החברה הכי טובה שלך. אני רוצה לעזור לך להזכר, את היית מאוהבת באושר, אולי הראש לא זוכר אבל הלב והעיניים שלך כן. ראיתי איך את מסתכלת עליו" שיר אמרה וככה מצאתי את עצמי בשעה האחרונה מקשיבה לחיים שלי.
"ואוו…" מלמלתי. הרגשתי שזאת אני, שזה ההיסטוריה שלי. אבל הבעיה שהרגשתי שזאת אני רק כשהיא דיברה על הרגשות שלי לאושר, כל השאר לא קיים.
"אהבתי אותו כל כך?" שאלתי בשקט.
"וגם הוא היה מאוהב בך, הוא עדיין. כשגילינו שאת ניסית להתאבד הוא התחרפן, הוא הציל אותך, את חיה בזכותו, הוא שבר את הדלת של החדר שלך, הוא הרים אותך, ליטף, חיבק, נישק." שיר אמרה.
"יש לו חברה" מלמלתי וחיבקתי אותה. הרגשתי חיבוק. חיבוק אמיתי.
"הוא יפרד ממנה בשבילך, תוכיחי לו שאת אוהבת אותו שזאת לא גחמה של ילדה שחצנית" שיר אמרה בחיוך.
"את רוצה שאני אפרד מבן בשבילך נכון?" שאלתי בחיוך.
"עלית עליי" היא אמרה וקרצה לי.
"גם הסטוציונר הכי גדול נופל לרגלייה של מלכת יופי" אמרתי לשיר כשראיתי את החיוך שהיה לה כששאלתי אותה על בן.
"את משהו מיוחד" היא אמרה בחיוך ביישני.
"תודה" אמרתי בצחקוק וחיבקתי אותה. זה הגיוני שאני מרגישה בבית?!
"אין על מה תאומה" שיר אמרה.
"דיי את גם אוהבת את פו הדב?" שאלתי כשראיתי את פו הדב בדברים שלה.
"ברור הוא אהבת חיי" היא אמרה בחיוך.
"תאומה שליי" צעקתי וחיבקתי אותה.
"ברור תאומות או לא להיות?" שיר אמרה וחיבקה אותי גם.
"הפסדתי משהו?" בן שאל כשנכנס לחדר. בשנייה שהוא נכנס, החיוך של שיר נמחק במהירות מפנייה.
"היפה והחיה.. יאללה בן זה נגמר, סורי שאני נפרדת ממך ככה פשוט זה לא אתה זאת אני. אני אוהבת את הפודל שלי.. אושר ואני הולכת להחזיר אותו אליי. לפני שמכוערת אחרת תיקח לי אותו" אמרתי לבן וחיבקתי אותו.
"שיר מתאימה לך" לחשתי לו באוזן והתנתקתי מהחיבוק.
"בהצלחה לכם יפה וחיה" אמרתי ויצאתי מהחדר.. אני הולכת להילחם על האהבה שלי ושל אושר. שיר צודקת אני צריכה להלחם עליו, אני מרגישה אליו דברים שבחיים לא הרגשתי.