להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 30

נקודת מבט תגל:
"את התנשקת עם עומרי?" שיר צעקה בשקט והנהנתי בראשי.
נשכבתי על המיטה מחוייכת יותר מתמיד.
"התאהבת גם בו?!" שיר שאלה בייאוש.
"מה אני אעשה?!" שאלתי בייאוש ובחיוך. המגע שלו על השפתיים שלי, המגע המרטיט שלו על גופי. אמאלה!
"תגל תעני יש לך פלאפון" שיר צעקה מהמקלחת. לא שמעתי אותו מרוב מחשבות.
-ירדן לא לענות- היה רשום על הצג.
"מה?" שאלתי בחוסר אכפתיות
"נחשי מה. כדי שהעסקה שלנו תהיה הוגנת מצאתי את ההורים שלך. קוראים להם יוסי ושרית אמסלם" ירדן אמר בצחקוק.
"למה אתה צוחק אז?" שאלתי בעצבים. הוא מוצא את ההורים שלי בתמורה לכך שאני אעבוד אצלו והוא צוחק עליי? יש לו בעיות נפשיות!!
"אני צוחק כי הם הבוסים שלנו, ומה שיותר מצחיק זה את מי הם רצחו" ירדן אמר בצחוק.
"את מי הם.. רצחו" חזרתי על דבריו בשקט. הסקרנות שיגעה אותי, אבל הפחד שיתק אותי. לחצתי על נתק ונעלתי את הגלאקסי.
הוא משקר תגל זה לא הם הבנת את זה? תכניסי את זה לראש זה לא הם! המוח צעק עליי.
חייגתי את המספר ששיר נתנה לי.
"הלו?" קול עבה ענה מהצד השני.
"הבלש ניסן?" שאלתי בחשש.
"כן. מי זאת?" הוא ענה.
"תגל אמסלם. איבדתי את הזיכרון, הוא חוזר אליי אבל בשלבים. שיר חברה טובה שלי אמרה שמצאת את ההורים שלי. קוראים להם יוסי ושרית אמסלם?" שאלתי במהירות. נשמתי עמוק.
"כן תגל, זה הם אל תתקשרי יותר" הוא אמר וניתק במהירות.
אתמול בלילה היה הכי מדהים בעולם. הנשיקה עם עומרי, הריקוד, הפלאשבקים שעולים ומתרוצצי במוחי.
אני מתחילה להיזכר במי שאני. חוץ מאדם אחד. אושר.
לבשתי חולצה שחורה ומכנס גינס קצר ונעלתי את הוואנס.
יצאתי מהחדר… לאן? אלוהים יודע פשוט הלכתי.
יצאתי מהפנימיה והתקדמתי ברחוב.
השמש חיממה את הרחובות. הלכתי מרחקים עצומים, לבד.
לא ידעתי לאן אני הולכת פשוט הלכתי, ניקיתי את הראש מהמחשבה שההורים שלי רצחו מישהו או יותר ממישהו, הם רוצחים.
אין פלא שהם נטשו אותי כי הם רוצחים!! אני שונאת את העובדה שנולדתי לעבריינים!!

נקודת מבט ירדן:
"ירדן אתה בטוח שזאת הבת שלי?" שרית אמרה עם דמעות בעיניים והנהנתי בראשי.
"היא דומה לך, יש לה את האופי של יוסי. היא נולדה בתאריך שהבת שלכם נולדה, היא נעלמה ונמצאה בתאריך של הבת שלכם. זאת היא תגל אמסלם. היא הבת שלכם." אמרתי ולחצתי את ידו של יוסי.
"חטפו אותה כשהיא הייתה בת יומיים. זה מוטט אותנו. לאט לאט חזרנו למצב הקודם, היא היורשת שלנו, יורשת העצר של הממלכה שלי, האימפריה שבניתי כל חיי. רצחתי הרבה אנשים, אבל לא ילדים כדי לא להרוג אותה בטעות ועכשיו מצאתי אותה הבת הקטנה שלי. תגל" יוסי אמר בחיוך. פעם ראשונה מזה שנים שהוא מחייך.
"יש בעיה" אמרתי ושניהם הסתכלו עליי. ראיתם פעם אריה שרוצה להרוג את הארנב, במקרה הזה אני הארנב!
"זוכרים את המשפחה אסולין, הבן שלהם אושר, שאימצתם אחרי שרצחתם את ההורים שלו. אז הם מאוהבים, ניסיתי להפריד ביניהם אבל זה כמעט בלתי אפשרי" אמרתי בחשש לתגובתם.
"תנקוט בכל אמצעי הפעולה שצריך. הבת שלי לא תהיה חברה שלו" יוסי אמר וקם מהספה.
"כן אדוני" אמרתי ולקחתי את השקית הלבנה שתגל הקטנה צריכה למכור.
אני לא מספר להם שאני איימתי עליה או שהיא מוכרת את הסמים גם. זה סוד שלי ושלה.
חכו וזה רק ההתחלה. אני אמוטט את האימפריה של אמסלם. אני אעשה הכל בשביל לראות אותם סובלים!!