להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 32

נקודת מבט אושר:
ישבתי בחדר, הלב שלי נשבר, הראש שלי משחזר את הנשיקה של תגל ועומרי מאתמול בלילה.
הלב שלי מתרפק, אני לא מאמין שכמו מפגר איבדתי אותה. עד שהיא באה הורידה מהאגו שלה שזה הדבר שהכי קשה לה בעולם היא רצתה לחזור אליי אבל לא ילד מפגר עם ראש בקיר.
הסתכלתי על התקרה, על הקיר, על התמונות שלנו באייפון שלי אבל כלום אני עדיין מתגעגע.
הנחתי את ידי על שפתיי והנשיקה שלנו בחדר האחות, הטעם של השפתיים שלה, אני זוכר שקירבתי אותה אליי וכל מה שרציתי זה להעמיק יותר את הנשיקה, לטעום את הטעם של שפתייה עוד ועוד, התמכרתי אליה.
נכנסתי לשיחות שלנו בוואטסאפ אוטומטית עלה לי חיוך על הפנים, החיוך הענקי שיש לי כשאני רואה אותה או מדבר איתה. האושר שהיא גורמת לי.
"אני עדיין אוהב אותך. בבקשה תגידי שאת אוהבת אותי" אמרתי בשקט וכיסיתי את עצמי בשמיכה.
"כל התלמידים להתכנס באולם הגדול של בית הספר תודה" שמעתי את נעמה אומרת בכרזה. קמתי בלית ברירה. נעלתי נעליי ספורט ויצאתי לכיון האולם.
ישבתי בשורה הראשונה ליד בן ושיר, בכל זאת אנחנו מותג :)
"אל תחכה לתגל היא עם עומרי, היא תאחר בכמה שניות" שיר אמרה לי בשקט. צבט לי שהיא נמצאת איתו במקום איתי.
נעמה עלתה על הבמה הקטנה ואיתה עלו שני אנשים מבוגרים.
אישה וגבר מבוגרים בערך בגיל 40 לחייהם.
"תכירו אלה יוסי ושרית אמסלם" נעמה אמרה בחיוך, הסתכלתי על שיר ובן בתדהמה
"הם ההורים של.." שיר שאלה.
"תגל" עניתי. הם הזכירו אותה. היה לה את תווי הפנים של האישה, עיינים כמו של הגבר, שיער כמו של האישה. היא הייתה העתק הדבק של האישה.
""הם יהיו התורמים החדשים של הפנימיה שלנו" נעמה אמרה בחיוך, הסתכלתי עליהם יותר ויותר בוחן כל פרט ופרט בהם.

**
"אמא" צעקתי בבית.
"כנס מתחת למיטה אושר" אמא אמרה לי.
"למה?" שאלתי לא מבין, ילד בן ארבע לא ממש מבין.
"כנס ואל תצא" היא אמרה. גבר אחד נכנס לחדר של אמא ואבא. אמא עמדה מאחורי אבא.
שמעתי יריה שמחרישה אוזניים שנייה לאחר מכן אבא נפל על הרצפה, כשהוא מסתכל עליי בחיוך קטן.
"אבא" מלמלתי בשקט. לא יצאתי פחדתי.
"בבקשה לא" שמעתי את אמא שלי מתחננת ובוכה, יריה נוספת נורתה ואמא שלי נפלה על הריצפה ואמרה לי בלחש להיות בשקט.
"אמא" מלמלתי ונכנסתי לתוך המיטה, עמוק יותר. נעליי הגבר התקדמו למיטה ולבסוף הוא התכופף בדק את הדופק של אמא שלי צחק ויצא מהחדר.
**

"זה הוא, הוא רצח את ההורים שלי" אמרתי בהלם. אני זוכר אותו, השאלה עם זה באמת הוא או שהזכרון משחק בי?
תגל נכנסה בצחקוקים לאולם והחיוך שלה ירד כשהיא ראתה אותם.
האישה קלטה את תגל וחייכה.
"בת שלי!" היא צעקה ורצה לחבק את תגל. היא חיבקה את תגל שהייתה שקועה בהלם, פחד.
"אני אוהבת אותך כל כך בת שלי!! את חיה" האישה צעקה.
"גברתי.." תגל אמרה וניסתה להתנתק מהחיבוק.
יוסי החזיק באישה שרית ותגל ברחה מהאולם.
קמתי מהכיסא שלי ורצתי אחרייה.