להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 33

נקודת מבט תגל:
נשכבתי על המיטה ובכיתי, לא יודעת למה משהו באישה ההיא, המגע שלה, הצמרמורת, הלב שלי השתגע!!
'ברביות לא בוכות' זה מה שתמיד לימדו אותי בפנימית עלומים. טוב איכשהו אני ברבי אז אסור לי לבכות נכון?
"תגלושית" שמעתי את הקול שלו, הוא התיישב לי על המיטה והניח את הראש שלו על הגב שלי.
"אני מצטער, על המשחקי כבוד, אגו והקנאה, אני מצטער שאמרתי לך להמשיך הלאה כי אני עדיין מאוהב בך, חשבתי שהכי טוב שנתרחק אבל אני לא עומד בזה, חשבתי שעדיף לך בלעדיי אבל הלב שלי נשבר מזה. לראות אותך בזרועות מישהו אחר זה סיוט, חלום בלהות, כאב לב עצום, למות במקום. אני מתחנן שתסלחי לי, תני לי לפחות להיות ידיד שלך, להיות שם בשבילך כשאת זקוקה לי. אל תתרחקי ממני קשה לי בלעדייך, לא לקחתי כלום שלא תחשבי, הבנתי שאם אוהבים משהו צריך להילחם עליו, כי רק אחרי שמאבדים מעריכים. איבדתי ואז התחלתי להעריך. כששכבת שם על המיטת טיפולים בטיפול נמרץ הרגשתי את הלב שלי עוצר נשימה, הרגשתי שהחיים שלי מאבדים את הטעם שלהם, חשבתי שאיבדתי אותך, אבל נלחמת, פחדתי להכנס לראות אותך שוכבת בלי רוח חיים. השתגעתי מפחד שאיבדתי אותך. בחיים לא רצתי כמו שרצתי אליך הבייתה באותו יום. אני בחיים לא אשכח את היום שנכנסת לפנימיה. הייתי בטוח עוד ילדה סנובית, מפונקת, מתנשאת אבל לא טעיתי גרמת לי לראות בך דברים שלא האמנתי שקיימים.
גרמת ללב שלי להתרגש ממך, לפעום בחוזקה, גרמת לכך שגם עם אני אחסל עשר בקבוקי וודקה אני לא יצליח לשכוח אותך. החיים שלי השתנו, ביום שהכרתי את תגל אמסלם. ילדה מותג לא סתם. את הצלחת לגרום לי לחייך בזמנים הכי קשים, גרמת לי להאמין בעצמי, גרמת לי להפוך עולמות בשבילך. ואולי יום אחר בעוד כמה שנים הנאום הזה יהיה נאום נישואים מרגש שאחריו תגידי כן, אושר אני מוכנה להתחתן איתך ולהביא לך מיליון ילדים ובאותו יום תהפכי אותי לגבר הכי מאושר עלי האדמות.. אבל כרגע הדבר שהכי מרגש אותי זה כן, שתתני לי להיות ידיד שלך, אולי עם הזמן נהפוך לזוג. אבל אל תתרחקי ממני" אושר אמר. הרגשתי שכל מילה ומילה חודרת לנשמתי ולליבי.
"אני אוהב אותך בכל סנטימטר בגופי, אני משתוקק אלייך בכל שנייה מחיי, הלב שלי צועק תגל תצילי אותי. אני גוסס בלעדייך תגל. בבקשה תסלחי למטומטם הזה ותגידי שאת עוד אוהבת אותי.." אושר אמר ונישק את כף ידי.
הסתובבתי לכיוונו כשהאיפור מרוח על פניי, אני די בטוחה שנראתי כמו שטן, מלאך מוות או הטינה.
"אני… אני… " מלמלתי אבל המילים לא יוצאות לי מהפה.
התקרבתי אליו וכחכחתי בגרוני.
"אתה חשוב לי יותר מכל אחד אחר, אתה תמכת בי כשאף אחד אחר לא תמך, אני מרגישה כלפייך דברים אבל אני אהיה אמיתית איתך יש לי רגשות גם לעומרי, הרגשות שלך יותר חזקים, אני חולמת על הנשיקה איתך, אבל איתך אני אפגע. בסופו של דבר איתך או בלעדייך אני אצטרך למצוא את מקומי, את הבית שלי. אני לא יכולה לפתח אשליות, אני רוצה מעשים, כל חיי לימדו אותי תטרוף או תטרף, בנתיים האהבה והכאב טורפים אותי. אני אוהבת לשלוט במצבים שלי אבל איתך הכל מסובך ובלתי צפוי. אי אפשר לדעת מה יקרה מחר. זה מפחיד אותי" אמרתי בכנות.
"אז אני מזמין אותך לרכבת הרים, להתרגש, להתאהב, להסחף, להפגע ולפגוע, אבל הכי חשוב לאהוב מכל הלב. לנסות שוב ושוב ושוב ושוב עד שנצליח אני אוהב אותך תגל אני לא הולך לוותר שוב" אושר אמר והתקרב אליי. המרחק בינינו היה קטן למעשה כמעט ונעלם עם השניות.
אושר נישק אותי נשיקה קטנה, התנתקתי וסטרתי לו חלש על הלחי, הוא חייך ונישק אותי שוב, סטרתי לו שוב.
"אני לא יכולה יותר…" מלמלתי, הנחתי את ידיי על עורפו ונישקתי אותו. זה כאילו שמשהו משך אותי לנשק אותו, אני רציתי בזה. אי אפשר להתנגד לזה.
הרגשתי את החיוך שלו על השפתיים או שזה שלי? אבל מזה משנה. בפעם הראשונה מהחודש שעבר, ההתאבדות שלא הצליחה, בן, ריבים עם שיר, נשיקה עם עומרי… סוף סוף אני מרגישה מאושרת.

נקודת מבט יוסי:
"היא מתנשקת עם אושר" ירדן שלח לי הודעה לנייד.
"אני שונא אותו!!!" צעקתי בכל כוחי במשרד.
"אני רוצה אותו מת!!" צעקתי שוב. אני רוצה את אושר אסולין מת!