להתחיל מחדש במקום חדש ♥- פרק 40 – אחרון <3

-4 שנים לאחר מכן-

נקודת מבט תגל:
"מזל טוובב, את בת 20 מחר " מייקל ואשלי צעקו כשנכנסו לחדרי. ארבע שנים עברו מאז הפעם האחרונה שהייתי בישראל. שיר ואני עדיין החברות הכי טובות, היא באה לבקר אותי מלא, לעומתי שלא באתי פעם אחת.
היא התחתנה עם בן, גם לחתונה לא הלכתי, היא ילדה בן קטן בשם דור.
בכל שיחה איתה אני שואלת על אושר, כן יש לו חברה חדשה וזה רציני לפי מה ששיר אומרת, נשבר לי הלב מזה בכל פעם מחדש..
"מחר זה יום ההולדת שלך, אני לא מאמינה שאת עוזבת" אשלי אמרה וחיבקה אותי חזק.
"אני אחזור לארצות הברית אשלי, אל תדאגי" אמרתי בגיחוך. אז כן.. מחר אני אנחת בישראל, אמא שלי, שרית, במצב קשה, היא חולה מאוד. מאז הלידה האחרונה שלה עם אחותי הקטנה נועה, היא בקושי עומדת על הרגליים לבד.
מחר יום ההולדת שלי, שיר אומרת שזה גורל. הבטחתי גם לבוא אלייה הבייתה לבקר. לראות אותה, את בן ואת דור הקטן.
"אני שונא להיות פה ברגע זה" שמעתי את קולו של גייק. אשלי ומייקל יצאו מהחדר שלי. הסתובבתי אליו. גייק ריידר, בן 21 בדיוק כמו אושר.
יש לו שיער חום עם גוונים בלונדינים אבל זה טבעי, מהמם. הוא חכם, שרירי, מצחיק. הוא עזר לי מאוד ביום הגעתי לארצות הברית. אני לא מדמיינת בכלל את מה שהייתי עוברת פה אם לא הוא.
"אני אוהב אותך כל כך יפה שלי, אני לא רוצה שתעזבי. גם אם זה לשבוע" גייק אמר והתקרב אליי. הוא שונה כל כך מאושר, האופי שלו שונה ממנו מיליוני שנות אור.
"אני אוהבת אותך גייק, אני אדבר עם איתך כל יום, בכל לילה, אתה לא תרגיש בכלל בחסרוני" אמרתי וליטפתי את פניו. אני אוהבת את גייק בכל ליבי.
"אני אוהב אותך אהובתי" גייק אמר ונישק אותי.

נקודת מבט אושר:
קמתי בשש בערב, משנת הצהריים. ליאת ישנה מחובקת איתי כל הלילה. אני אוהב אותה, אבל זה כאילו זה לא מספיק לי. משהו חסר לי.
קמתי מהמיטה בזהירות לא להעיר אותה. נכנסתי למקלחת ופתחתי את המגירה של הסכין גילוח כדי להתגלח.
היה לי התראה באייפון. -מחר יום הולדת לאחת שלי.. תשקיע בה!- היא כתוב על הצד. מחר היום הולדת שלה, של תגל.
עברו כבר ארבע שנים, אני עדיין מתגעגע אלייה, מקלל את אותו היום שלא השארתי אותה פה, שלא רצתי אחרייה, היא חסרה לי, המגע, החיוך, היופי שלה, הריח הממכר.
'יש לה חבר אושר, תשכח ממנה אל תשבור לה את הלב שוב' אני זוכר את המשפט ששיר אמרה לי פעמים רבות. עד היום לא שכחתי ממנה, הנסיכה שלי. היא לימדה אותי מזה אהבה ואני זלזלתי בזה.
התקלחתי במהירות, 10 דקות והייתי בחוץ, לבשתי גינס וחולצה מכופתרת.
לדור יש היום מסיבה, הוא בן 5.
שיר אמרה שתגל תבוא בערב, אבל זה לא בטוח.
יצאתי מהבית לכיוון הרכב שלי. מי היה מאמין שאושר אסולין הילד מהפנימיה, שרצחו את ההורים שלו מול עיניו, שעבר כל כך הרבה, התאהב ואיבד את האישה של חייו, היום עובד בהיי טק. יש לו חברה רצינית שנה וחצי שזאת לא תגל.
אני עדיין חושב עלייה, אני שואל מה איתה ומי דואג לה? אבל היא כבר לא פה.
אני מת לדעת מה יקרה ביום שנפגש, אני יודע ומזה אני חושש, אני לא יודע איך להתמודד.
לנשק אותה או לא? ללחוץ את ידה או לחבק אותה?
הגעתי לבית של בן ושיר. שמעו את המוזיקה מקצה הרחוב.
נכנסתי לבפנים. הילדים היו עם הליצן והמבוגרים בחוץ
"מזל טוב גבר" אמרתי לדור וחיבקתי אותו.
"אני הולך לליצן" דור אמר ורץ להציק לליצן המסכן ההוא.
יצאתי לבחוץ. בן ישב עם כולם ושיר לידו.
אמרתי לכולם שלום והתיישבתי ליד בן. העיניים שלי סרקו את החצר כולה, אבל לא ראיתי את תגל או מישהי שדומה לה.
"אושרף תעלה לחדר שלי ותביא לי סוודר.. בבקשה" שיר אמרה בטון מתחנן.
"סבבה" אמרתי בלי להתווכח ונכנסתי לבפנים, כאילו משהו או מישהו קרא לי.

נקודת מבט תגל:
הגעתי לבית של שיר ובן, בית גדול כמו תמיד, החלום של שיר.
מלא ילדים רצו ושיחקו בגינה. נכנסתי לבפנים וניסיתי לזהות את דור. התקדמתי לעברו ונתתי לו את המתנה, מכוניות על שלט, אליקופטר, בקיצור כל הרשימה שהוא אמר שהוא רוצה כמובן כל מה שיכולתי להביא שזה.. 3 מכוניות על שלט, אליקופטר אחד ומשחק וידיאו.
"תודה דודה תגל" דור אמר נישק אותי בלחי ורץ להראות לכולם.
יצאתי לבחוץ, היו כאלה שהכרתי וכאלה שלא.
התיישבתי ליד בן ושיר.
"איפה החדר שלך כואב לי הראש" שאלתי את שיר.
"קומה שנייה, החדר הראשון" שיר אמרה, הנהנתי בראשי ועליתי.
הנחתי את התיק על הכיסא הלבן. החדר היה בצבע מוקה לבן, רהוט לבן שמנת.
התיישבתי על המיטה.
הדלת נפתחה בלי התראה מוקדמת ונעמדתי ישר.
"מי אתה?" שאלתי. מולי עמד גבר בן 20- 21. חתיך, הוא הזכיר לי את אושר.
"אושר אסולין את?" הוא שאל בחיוך.
"תגל אמסלם" אמרתי בחיוך ביישני.
עמדנו שם באמצע החדר. הרגשתי את כל הרגשות שלי חוזרים, הזכרונות, האהבה אליו הכל.

נקודת מבט אושר:
היא עמדה מולי, יפייפה מתמיד. היא לא השתנתה הרבה. היא התבגרה, גבהה מעט, התייפיפה מאוד. מיס יוניברס לא נראת טוב כמוה.
רציתי לנשק אותה באותו שנייה, הכל חזר אליי, הרגשות, האהבה, הכל.
אבל לה יש חבר ולי יש חברה. לא שיחררתי את האחיזה מידה וגם היא לא.
פשוט עמדנו ככה בחדר, לוחצים ידיים, מתענגים על המגע הרגעי הזה.
הייתי רוצה לומר לך כמה אני אוהב אותך.

נקודת מבט תגל:
לחצתי את ידו מתוך נימוס, הרגשתי את עצמי נמסה מבפנים. הלב שלי דפק בעוצמה.
לא שיחררתי את האחיזה.
אני אוהבת אותו עדיין.