להתחיל מחדש במקום חדש <3 – פרק 12

-כעבור חודש וחצי-
נקודת מבט בלש ניסן (חד פעמי) :
"אתה מבין אדון ניסן?" הוא שאל שוב.
"כן אדוני" אמרתי בחשש לחיי. פעם ראשונה לחיי, אני מאכזב את הלקוחות שלי, יותר גרוע מזה אני מאכזב ילדה קטנה שלא עשתה רע לאף אחד.
"תכתוב את מספר האפסים בצ'ק כרצונך" הוא אמר, כתבתי בסביבות ה6 אפסים. הוא הסתכל עליי בחיוך.
"תענוג לעשות איתך עסקים" הוא אמר לחץ את ידי והלך לו. הוא שילם לי כרצוני בשביל שהבת שלו לא תדע שהיא הבת שלו.
"אכלת אותה" אמרתי כשהוא יצא מהמשרד וכיביתי את מערכת ההקלטה.
"שולמית תזמיני בבקשה את תגל אמסלם לשיחה" אמרתי לפקידה והיא נענתה בחיוב.
ילדה בת 16 שלא עשתה כלום, אבא שלך שילם לי כסף, מיליונים כדי שלא תדעי שאת ביתו. מצד אחד זה טוב כי הוא לא אדם טוב אבל עדיין הוא אבא שלך הוא צריך להיות שם בשבילך. אני מסתכן פה אבל בשבילה אני מוכן, אני אספר לה את האמת על ההורים שלה.
"אדוני, תגל אמרה שהיא תהיה פה בעוד כחצי שעה" שולמית הודיעה לי ויצאה מהמשרד.
"ילדה מסכנה" מלמלתי וקברתי את פניי בין ידיי.

נקודת מבט תגל:
איפה אושר?!! אלוהים הוא נעלם בשניות, הוא גם אמר שהיום הוא לא עובד ככה שהוא אמור להיות רק בפנימיה.
"בן ראית את אושר?" שאלתי כשנכנסתי לכיתה.
"תגל שבי במקומך, דרך אגב איחרת לשיעור" נורית אמרה.. ביולוגיה לא עוזר לי בכלום.
"תגל קרה משהו?" עומרי נעמד לידי ושאל.
"אושר. איפה אתה?" שאלתי את עצמי מתעלמת לגמרי מעומרי. טימטום זה ידוע הוא מאורס לא מרצון אבל עדיין. אם אי פעם יקרה בינינו משהו יאשימו אותי בזה שהרסתי אירוסים שאמורים להוביל לנישואים.
"אושר קום" אמרתי ומשכתי מעליו את השמיכה.
"עוד חמש דקות אמא" הוא מלמל ושם את הכרית על הראשו. החודש וחצי האלו קירבו אותנו מאוד. גיליתי שהוא מתוק, מצחיק, נאה… כן בילינו המון בבריכה.. ההזיות שיכולות לקרות שם אתם לא מבינים חח, רומנטי בטירוף הוא כבר לא מסתכל על האחרות להפך הוא מסנן אותן, הוא מתחשב והוא דואג לי, האביר על הסוס הלבן בלי הסוס, הוא הלך מכות הרבה בזמן האחרון כדי לשמור עליי.
"תגלושית מה את עושה פה?" אושר שאל כשנשכבתי לידו על המיטה. תגלושית השם החדש שלי הוא המציא.
"מחכה שתתעורר" אמרתי בצחקוק כשהוא שם את ראשו על הבטן שלי ונישק אותה מספר פעמים.
"למה לא הערת אותי?" הוא שאל בקול ילדותי.
"ניסיתי אתה ביקשת שאמא תעיר אותך עוד חמש דקות" אמרתי בחיוך, יכולתי להרגיש גם את החיוך שלו.
"מה רצית יפה שלי?" הוא שאל והסתכל עליי, פשוט טבעתי, שכחתי מהכל.
"אמ.. אני חושבת ש.. " התחלתי לגמגם.
"תגל קרה משהו?" הוא שאל והתיישב במהירות.
"למי צריך להרביץ?" הוא שאל בלי לתת לי לענות.
"הבלש התקשר, יש לו מידע" אמרתי לבסוף. הוא הסתכל עליי בהלם.
"עופי מהמיטה" הוא אמר בפקודה, הסתכלתי עליו כלא מבינה.
"צריך ללכת אליו קדימה עוד היום תגל" אושר אמר וחיוך עלה על פניי. הוא דואג לי בהכל.
הוא טוען שאולי את ההורים שלו אי אפשר להחזיר אבל ההורים שלי אולי בחיים אז שווה לקחת סיכון.
"לפחות תתלבש" אמרתי כשראיתי שהוא נעמד ליד הדלת.
"פתחתי אותה בשבילך" הוא אמר בחיוך.
"שקרן" אמרתי בגיחוך.
"צודקת" הוא אמר וצחק איתי. הוא לבש חולצה שחורה של אדידס ומכנס אדידס שחור, הוא שם כיפה סרוגה לבנה עם סמל של מגן דוד ובושם של טיטניום.
"עפנו?" הוא שאל ונעל את נעליי האולסטאר הלבנות שקניתי לו.. חולשה של כל אחת מבטיחה.
"לכל מקום אחרייך" אמרתי בניסיון כושל לחקות אותו. הוא צחק ויצאנו.

**
"עפנו?" שאלתי כשראיתי שאושר עושה עוד סיבוב על האופנוע של הילדים הקטנים בקניון וליד האופנוע עומדים מלא ילדים שרוצים לעלות גם. אושר פשוט לא הסכים לרדת.
"אי אפשר לעוף אין לך כנפיים, תשתי בלו זה מצמיח כנפיים" אושר אמר וצחקתי מהטימטום שלו.
"אני לא הולכת איתך לשום מקום" סיננתי בעצבים והתקדמתי לכניסה של הקניון.
אושר רץ אחריי.
"לכל מקום אחרייך אני אלך תמיד, המקום שלי לצידך כמו ששלך לצידי" אושר אמר ונישק אותי בלחי. רק הנשיקה העבירה בי צמרמורת ענקית.
***