לולו והשאר – פרק 1

פרק 1: היום הראשון והסוער בתיכון

היי! אני לולו, ילדה בת 16 וחודשיים, בכיתה י', מה שאני הולכת לספר לכם זה סיפור אמיתי!
זה היה היום הראשון שלי בתיכון, פרקו את הכיתות שלנו לגמרי!
אני קיוויתי שאותי, ואת חברתי הטובה – ריטה, השאירו ביחד.
לקחתי תיק סגלגל – ורדרד ושמתי בו 3 מחברות, עברית, אנגלית וחשבון.
כולי הייתי מלאת חששות, המחשבות: 'מי יהיו חברי החדשים?', 'האם יהיה לי חבר?', 'מי תהיה המורה?', 'האם המורה תהיה נחמדה?' קצת הטרידו אותי, כמו כל שינוי חברתי… כך זה היה מהמעון לגן ומהגן לבית הספר היסודי, מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים וכעת, מחטיבת הביניים לתיכון.
לא היה לי שמץ קלוש של מושג מה יקרה שם, כמו שאומרים: "כל סוף הוא התחלה חדשה"… או משהו כזה בערך, אני הלכתי לתיכון ותכננתי איך להיות יותר מקובלת בחברה החדשה מהשנים הקודמות, איך כבר לא יצחקו מהמבטא האמריקאי שלי ומהציונים הגבוהים במתמטיקה.
אז נכנסתי לתיכון את החצר כבר דיי הכרתי מפני שבחטיבה הייתי קוראת לאחי הגדול בכיתה יב' דרך הגדר הכחולה הישנה והחלודה.
כנראה שחכתי להזכיר שהתיכון והחטיבה היו ממש קרובים זה לזה, ממש מופרדים בגדר אחת דקה, ישנה, חלודה וכחולה.
הבטתי בשלט הבניין שבו היה כתוב: "כל מי שבא – ברוך הבא! תיכון 'יהלומי הכתר' שמח להתחיל את שנת 2028!" וגם בקטן יותר שבו היה כתוב: "מרגע זה הינכם מוקפים במצלמות, שימו לב, שומעים אתכם ורואים אתכם".
נכנסתי לבניין ושם, על לוח המודעות, הייתה הרשימה של שמות התלמידים שמשובצים בכתות.
אני שובצתי בכתה י12, למזלי – יחד עם ריטה.
אה! שחכתי לתאר לכם את עצמי, יש לי שיער שתני המגיע לי בערך עד החזה (אולי אפילו פחות), עיניים חומות ואני בגובה ממוצע, לא נמוכה מידי ולא גבוהה מידי.
ריטה בעלת שיער ארוך וכחול (בהיר כמובן!) שמגיע לה עד הברך, עיניים חומות והיא בערך בגובה שלי.
בכתה היו המון ילדים… אך עיניי התמקדו על נער יפה תואר בעל שיער בלונדיני וקצת קוצני, עיניים חומות כמו שלי ובערך בגובה שלי – גם. אנחנו מתאימים לא?… תגידו כן!
לפתע נישמע הצלצול, והמורה נכנסה.
כשראיתי את המורה הייתי בטוחה – 'לולו, את חיה בסרט!', היה לה שיער סגול קצר והיא הייתה שזופה וגבוהה. למרות המראה החיצוני שלה היא נשמעה נחמדה כשדיברה וספרה לנו על עצמה.
כשהמורה סיימה לקשקש על קורות חייה היא סידרה מקומות.
למזלי היא שמה אותי ליד חברתי הטובה ריטה! את הילד ההוא היפה לפני, איזה ילד מכוער כזה לפני ריטה וליפני הבנים היא שמה את כרסטינה ודליה (ילדות מהכיתה הקודמת שלי).
המורה קראה שמות וכשהיא אמרה קומנדו מתן והילד החמוד הרים את היד.
מסתבר שהילד המכוער ההוא, שמו רון.
אני וריטה העברנו פתקים בשיעור והינה מה שרשמנו:
אני: "את יודעת ריטה, מתן חמוד… אל תגלי, אבל נדלקתי".
ריטה: "מי זה בכלל?"
אני: "הבלונדיני שלפני"
ריטה: "אה.. לרגע הבהלת אותי כי אני נדלקתי על זה שלידו, זה עם השיער החום… מה שמו?"
אני: "קוראים לו מתן…" כתבתי בהקלה, לרגע חשבתי שאני הולכת להתחרות עם החברה הכי טובה שלי על ליבו של בחור!
אחרי המכתב שלי, המורה תפסה אותנו על חם.
כנראה לא יצרנו עליה רושם ראשוני כזה טוב…
נשמע עוד צלצול… התחלפה המחנכת למורת היסטוריה.
דווקא המורה להיסטוריה הייתה די יפה.
כל השיעור כרסטינה עושה פרצופים מוזרים על דליה, מה היא רוצה ממנה בכלל? את זה המבין יבין!
ככה התחלפו במשך היום איזה 4-5 מורות וכשנישמע הצלצול האחרון שאומר ללכת הביתה, כולם שמחו כאילו כל אחד ואחד מהם זכה במיליון דולר…
ריטה ואני ליוונו אחת את השנייה והלכנו כל אחת לביתה.