לחיות בשקרים- פרק 1
נקודת מבט אליאן:
"מחברות- יש.
ספרים- יש.
תיק-יש.
איפור, תכשיטים ובשמים- יש" מלמלתי לעצמי בחדר. הנה שנה חדשה במקום חדש. לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה להתנתק מארצות הברית. השהייה שלי שם לא הרגישה כמו חופשה או כל דבר אחר שהוא מהנה, להפך זה היה כמו גלות, זרקו אותי מהבית כי התביישתי בעבודה של אימי, כי נמאס לי להיות כזאת, לחיות ככה. זה לא החיים שרציתי לעצמי. אני לא מאשימה את אבא שהוא עזב, אבל אני מאשימה אותו שהוא שכח אותי פה. הוא יכל לקחת אותי איתו! אני לא הבת המועדפת על אמא, ממש לא זאת תכלת, אחותי התאומה, המוכשרת בינינו.
התיישבתי על המיטה, התחלתי להכניס את הציוד לתיק הצד שלי.
"אליאן בואי, המעסיקים של אמא חזרו, או כמו שאני קוראת להם נטלי ושמעון" תכלת אמרה בהתגרות. תכלת התחבבה מאוד על נטלי ושימעון, לעומתי שלא יכולתי להיות בקרבתם. יש כאלה שנותנים לכסף משמעות. נטלי ושמעון מהאנשים שהכסף נותן את המשמעות עבורם. הכסף הוא כמו המים והחמצן שלהם.
"אני באה את לא צריכה לעמוד ליד הדלת כמו שוטרת. אני אבוא לבד" אמרתי בעצבים, אני שונאת שהיא מתנהגת כאילו היא יותר טובה ממני. אני יותר שונאת את העובדה שהיא ככה רק אליי, לאחרים היא נסיכה אמיתית, לפעמים זה מרגיש שאחרים הם האחות שלה ולא אני.
נעלתי את נעלי הבית שלי ויצאתי מהחדר. בחיים לא הבנתי למה הבית שלהם כל כך גדול, אמא סיפרה לי באחד מהמכתבים שלה שיש להם ילדים, בן ובת. אני די בטוחה שהם סנובים, שחצנים ויהירים, כמו כל הילדים העשירים שנולדים עם כפית זהב בפה.
נעמדתי באמצע הסלון בחיוך הכי מזוייף והכי לא אכפתי שלי.
"ברוכה הבאה חזרה לארץ אלי" נטלי אמרה בחיוך. נטלי הייתה נחמדה אליי מאשר לפני כמה שנים.
"אליאן" תיקנתי אותה בשמי, היא נפגעה מעט ראו על פנייה אבל לי לא היה אכפת, בדיוק כמו שלה לא היה אכפת כשסטרה לי לפני שעזבתי.
***
"הנה. כרטיס טיסה לארצות הברית, כך תהיי פחות מטרד" נטלי זרקה את הכרטיס על מיטתי, עיניי התמלאו בדמעות, לא רציתי לעזוב את אחותי, את אמא שלי. לא היה לי כאן הרבה בחיים אבל יש לי את אמא שלי ואחותי אני לא זקוקה ליותר מזה.
"אני לא עוזבת" אמרתי בשקט ובבכי. שניה לאחר מכן הרגשתי את הלחי שלי נשרפת, היא סטרה לי.
***
"קדימה תספרו לה אני רוצה לראות אותה שומעת את זה" תכלת אמרה בחיוך מתגרה.
"לשמוע מה?" שאלתי בחוסר הבנה. אני כולה צריכה לסיים כאן שנתיים ואני עפה מכאן.
"את תלמדי בבית הספר של הילדים של נטלי ושמעון, או במילים שלך, את תלמדי בבית הספר לסנובים ועשירים" תכלת אמרה בצחקוק. הגיוני שאני מתחילה לשנוא את אחותי?
"אוקי, אני אלמד שם" אמרתי והסתובבתי לכיוון המדרגות. למה פתאום הם נחמדים, מחייכים אליי ורוצים שאני אלמד בבית הספר של הילדים שלהם?!
"רגע אחד" אמרתי ונעצרתי, הסתובבתי עם גופי לכיוונם, מחפשת את המבט הכי פגוע, כמובן, נטלי.
"למה דחוף לכם שאני אלמד בבית הספר של הילדים שלכם? מה אתם רוצים?" שאלתי ושילבתי את ידיי בסקרנות.
"לא הרבה, אליאן אני דורש ממך לראות שהבן שלי לא מסתבך בצרות, שהבת שלי לא מתדרדרת. בעיקר לדאוג לבת שלי" שמעון אמר באדישות, הוא דורש ממני?!
"אתה דורש ממני? אתה יכול לבקש, אתה ממש לא יכול לדרוש ממני כלום" אמרתי בעצבים. הנפתי את ידיי לצידי גופי ואיגרפתי את ידיי, משום מה זה עצבן אותי.
הם לא באמת דאגו להשכלה שלי, או לי. הם פשוט היו צריכים משהו.
"או שתעשי זאת את אחותך הם כבר מכירים זה ירגיש להם מוזר שהיא שם פתאום אז תלמדי שם ותעקבי או שאמא שלך תפוטר ואז בהצלחה בלמצוא בית, מקום ועבודה" שמעון הציב לי סוג של ברירה.
"אני אעשה זאת" אמרתי בכעס ובחוסר ברירה, אני מודעת למצב שלנו, אין לי כל ברירה, אבל צדקתי בדבר אחד, הכסף שולט בו וכך הוא חושב שהוא יכול לשלוט גם באנשים אחרים.
תגובות (11)
אכפת לך לביקורת?
אני רוצה ביקורת כדי להשתפר..
אוקי, אז רעיון מקורי… זה מעולה!
אבל הערות קטנות,
סימני פיסוק.
זה ודקדוק לפי דעתי הדברים שצריך להקפיד עליהם הכי הרבה בסיפור מלבד עלילה מושכת.
חסרים לך סימני פיסוק [נקודה, פסיק, סימן שאלה, סימן קריאה] ודי הרבה.
כל משפט אמור להסתיים בסימן פיסוק.
וגם, בתוך המרכאות. כלומר,
במקום לכתוב – “כדאי לי לענות לו לבקשה”? – “כדאי לי לענות לו לבקשה?”
“ברור הוא חתיך אש” – “ברור הוא חתיך אש.”
—————–
תיאורים.
התיאורים בעצם מרכיבים את הסיפור, בלי תארים זה נראה כמו דו שיח.
תוסיפי ותפרטי, כי הקוראים לא יודעים איך נראה מה שבדימיון שלך.
לדוגמא –
ראיתי בחור, עצמות לחייו היו בולטות ומעוטרות בזיפים שטנים, שיערו הבלונדיני נפל על מצחו, עיניו הירוקות נצצו וריסיו הארוכות הדגישו אותן.
שפתיו היו מלאות ונראו כרכות למגע. כתפיו היו רחבות ושרירי ידיו העידו על עבודה רבה בחדר כושר. וכך גם שרירי בטנו. הוא היה גבוה והיה צריך להתכופף על מנת להכנס לכיתה.
– זה נקרא תיאור של דמות –
—————-
רגשות.
לדוגמא –
הוא העביר את ידו בשערי, המגע של ידו בקרקפת שלי גרמה לרעד משונה בגופי ואהבתי את זה לשם שינוי. זה היה נעים סתם כך לשבת בספסל ולצפות בשקיעה.
– זה תיאור של רגשות + מקום –
————————
עכשיו הערות לדברים שעדיין לא ראיתי בפרק.
•זמן עתיד גוף יחיד (אני, אנחנו) לא לכתוב אני יסיים או אני יבדוק אלא – אני אסיים או אני אבדוק.
אותיות אי”תן.
•לא ללחוץ אנטר על כל פסיק או מילה שנייה, יש סדר לדברים. להפריד באנטרים קטעים שקורים בזמן שונה ולא להשתמש ב ***** או ——-.
לסיום, אני יודעת שהייתי די קטנונית אבל הכל בשביל שתעלי ברמה ותשתפרי.
מקווה שתנסי לשפר את הכתיבה שלך ותקחי את הביקורת למקום הטוב ביותר ולא תפגעי ממנה.
אם את צריכה עוד טיפים וכו’, את יכולה להכנס אל הפרופיל שלי. יש שם כמה מדריכים שיעזרו לך. וחוץ מזה, את גם יכולה לפנות אלי בצור קשר.
בהצלחה♥
דרך אגב, את יכולה להכנס לסיפורים של מילים[אלין], עוד אחת, USER.
הו שנהב. אפילו אני לא התעמקתי כל כך בפרק. שאפו. קבלי ח"ח או צל"ש או וואטאבר (אמרתי לך שאני מחמיאה לך הרבה לאחרונה!).
וכן, אני אקח טרמפים על הדמות (הדוחה! מגעילה! חנפנית! חסרת רגשות! איחסה פיחסה אמן יחנק בארון!!!) מהסיפור שלך.
(בלו החנפן הקטן)
היי שנהב, המלצת עליי. איזו חמודה.
ואווו ואווו ואוו ואווו!!
טולל זה מהמםם באמת שאני מתמכרת כמו לכל סיפור שלך!
תמשיכיי כברר
אוהבת המוןן3>
טל, את יודעת למה אני ממש שמחה? כן גם בגלל שחזרת לאתר אבל בעיקר בגלל שאת מקבלת ביקורות בשמחה.
אז יש לי הערות קטנה:
שימי פיסוק בתוך הגרשיים כשמדברים.
*לא* לעשות- "בלו שנאת חיי"
*כן* לעשות- "בלו שנאת חיי." או- "בלו שנאת חיי," או כל סימן אחר.
(בלו הוא באמת שנאת חיי. אמן יקח אותו השטן!- המבין יבין).
כתיבה יפה מאוד. האמת שמעבר לבית ספר חדש זה מעט נדוש (סורי) אבל זה רק פרק ראשון ולכן לא אשפוט.
תמשיכי:))
ושבוע טוב מדהימה <3
אני בוכה, בהתחלה זה היה טרמפים על מדריכים שלי ועכשיו זה טרמפים על דמויות שלי?
תמשיכי
תמשיכיייייייייי סוף סוף חזרת וממש אהבתי תמשפטים בהקדמה
טולי זה מושלמי יפה שלי. אוהבת המונים וחכי חכיי שתתעוררי. אני הורגת את שתיכן על כמות ההתרעות שעשיתן לי!!