לחיות בשקרים- פרק 10

נקודת מבט אליאן:
"אלי, אלי, אלי, אלי." תכלת אמרה בקופצנות כשנכנסה למטבח ומאחוריה עומד בחור.
"מה עובר עלייך? " שאלתי בצחקוק ונעמדתי מהכיסא. הנחתי את כוס המים שהייתה בידי על השולחן והתקדמתי לעברה.
"את זוכרת את בועז? אז בקיצור הוא גילה שאת חזרת והוא רצה לראות אותך." תכלת אמרה בחיוך ממזרי.
"אוקי.. אז למה את מנסה להסתיר אותו?" שאלתי בגיחוך והצבעתי על הבחור שעמד מאחוריה אבל לא ממש הצליח להסתתר.
"כי ניסיתי להיות מנומסת וקודם להודיע לך שהוא בא." תכלת אמרה בהתגוננות.
"אוקי ילדה מנומסת שכמותך תכירי לי אותו שוב?" אמרתי בחיוך קטן.
"היי, אני בועז." הוא נעמד וגירד בעורפו והושיט לעברי את ידו השנייה.
"נעים להכיר אותך שוב בועז." אמרתי בחיוך ולחצתי את ידו.
"פשוט זוג זקנים." תכלת מלמלה וניגשה למקרר,גיחככתי לכך שהיא תמיד מכניסה משהו לפה כשהיא חושבת שמשהו מוזר קורה.
"שוהם בוא לכאן! אסור לך להכנס למטבח זה של המנקה והבנות שלה!" הצעקה של נטלי נשמעה. תכלת הסתכלה עליי במהירות ואני עלייה.
"לחדר של תכלת עכשיו." מלמלתי במהירות, תכלת, הניחה את הכוס על השיש ורצה למסדרון, אחזתי בידו של בועז ורצתי איתו אחריי תכלת.
"מה אמא?! מה את מנסה להסתיר ממני?!" שוהם צעק הפעם. הסתכלתי על תכלת בחשש, אסור שהוא יגלה מי אני, לא עכשיו.
"מה.. " בועז אמר והנחתי את ידי על שפתיו במהירות, תכלת סימנה לו להיות בשקט והוא הנהן בראשו.
"שקט שם." אמרתי בלחש לאחר מספר דקות. הורדתי את ידי משפתיו של בועז שחייך אליי. גלגלתי עיניים ויצאתי מהחדר של תכלת ראשונה, בודקת שאין איש במטבח.
איזה אירוני זה קוראים לה תכלת והחדר שלה בצבע ורוד.
החדר הכחול ששוהם ראה זה היה החדר שלי, מאותו רגע אני מנסה כמה שפחות להיות בחדר וכמה שיותר להתחמק משוהם.
"אז ככה אתן רוצות לחיות בלהתחמק ממנו?" בועז שאל כשהוא מתיישב ליד תכלת במטבח, מזגתי לתוך כוס הזכוכית הקטנה מעט מים.
"איזה ברירה יש לנו? או לי?" אמרתי ושתיתי בלגימה אחת את מעט המים שנשארו בכוס.
"תגורו אצלי" בועז אמר בחיוך, הסתכלתי על תכלת והתחלתי לצחוק.
"שמח שזה מצחיק אותך" בועז אמר בבוז.
"היית רציני? הוא היה רציני?" שאלתי את תכלת שנחנקה מהמים שנשארו בכוס שהשאירה על השיש לפני היינו צריכות להתחבא.
"כן, אני רציני." בועז אמר והאדים מהעצבים.
"להביא לך מים?" שאלתי ותכלת הביאה לו כוס מים קרים.
"שמח שיש לכן על מי לצחוק." הוא אמר ולגם מהכוס המים של תכלת.
"תודה על ההזמנה אבל אמא צריכה עזרה. אני לא יכולה לעזוב אותן שוב." אמרתי בחיוך וחיבקתי את תכלת.
"האחות הכי טובה אבר." תכלת אמרה בהתרגשות וחיבקה אותי גם.

נקודת מבט אדיב:
נכנסתי הבייתה, זרקתי את המפתח על הדלפק בכניסה והתפרסתי על הספה, הרוס מעייפות.
המלצרות הזאת הרגה אותי.
"אדיב, חיים של אמא, למה לא אמרת שאתה בבית?" אמא שאלה כשראתה אותי על הספה שבסלון, מתקדמת אליי מכיון המסדרון.
"לא רציתי להטריח אמא, אני לא קטן." אמרתי והתיישבתי, טפחתי על הצד השני של הספה שקרוב אליי על מנת שהיא תשב לידי. היא חייכה חיוך קטן והתיישבה.
"מה אבא? איך בבית הספר?" היא שאלה את השאלה הקבועה בכל ערב.
"הכל טוב בבית הספר." אמרתי תשובה קצרה ולעניין. היא לא צריכה לדעת על המכות, האיומים על מי שלא בא לי בעין, על ההשוואות.
"מה עם שוהם?" היא שאלה לפתע, אני שונא אותו כמו שאני שונא את האבא שלו.
"מתפלל שהוא ימות בייסורים כמו אבא שלו." אמרתי בכעס, כעס שמצטבר בי.
"די אבא די, הוא לא קשור לזה." היא אמרה מגנה על שוהם ואביו בדיוק כמו כל פעם מחדש.
"אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, אני רציתי לצאת עם שוהם ואורן, למועדון בפעם הראשונה. נכנסתי אליהם הבייתה מבסוט על החיים. אולי כי להם היה כסף ובכל זאת היינו חברים טובים או אולי כי הם קיבלו את מי שאני. חיפשתי את שוהם בחדר שלו והוא לא היה שם. רציתי לשאול את אבא שלו, אבל במקום זה מצאתי את אמא שלי ואת האבא הנצלן שלו מתנשקים." אמרתי בכעס איגרפתי את ידי לצורת אגרוף.
"אדיב, אבא, אתה יודע, אבא של שוהם זה גם אבא שלך." אמא אמרה וליטפה את לחי.
"אני שונא אותו. אני שונא את זה שהוא חושב שהכסף המסריח שלו יכול לכפר על זה שהוא עזב אותך כשהיית בהריון. הוא ידע שאת בהריון והוא עדיין זרק אותך. את היית דוגמנית, בתחילת חייך והוא ניצל את זה שהוא פתח חברה והפך למיליונר, הוא עשה בך כרצונו." אמרתי בכעס והסתכלתי עליה בעצבים. אני שונא אותו, הוא לא ראוי למילה אבא.
"גם אם אתה שונא את אבא שלך.." אמא התחילה לומר ברוגע.
"הוא לא אבא שלי!" צעקתי בעצבים וקמתי מהספה, מסתובב ברחבי הסלון.
"גם אם אתה רוצה או לא, הוא עדיין אבא שלך! רק שתדע גם אם אתה שונא אותו, שוהם לא יודע על זה, אתה שונא את שוהם שנאת חינם. אל תאשים את עצמך או את שוהם ופאר על המעשים שלי ושל אבא שלהם." אמא אמרה והניחה את ידה על כתפי.
"אני אנקום בהם, אני נשבע לך אמא." אמרתי והמשכתי להסתכל בחלון.
"אני מעדיפה שתוותר על הנקמה, נקמה גוררת נקמה." אמא אמרה בשקט.
"את טובה מידי אמא." אמרתי באנחה.