לחיות בשקרים- פרק 12

נקודת מבט אליאן:
"קומי כבר." אמרתי בעודי מנערת את תכלת מהמיטה.
"יותר מאוחר אמא." תכלת מלמלה והחביאה את ראשה בתוך הכרית.
"איפה תכלת? אני לא מוצאת אותה." אמרתי בפליאה מזוייפת ובשניות הרמתי את השמיכה מגופה. היא לבשה פיגמה של קיטי קצרה, פעם ילדה תמיד ילדה.
"קומי כבר." אמרתי בעצבים ודחפתי אותה על הריצפה. זה לא שאני לא אחות טובה, פשוט היא תאחר לטיול שלה ואז אני אצטרך לסבול אותה פה שעות נוספות.
"קמתי קרצייה, אני עוד אחשוב שאכפת לך שאני לא הולכת לטיולים." היא מלמלה בעייפות והתקדמה לחדר האמבטיה.
"מי אמר שאת טועה? אם תישארי בבית, זה אומר עוד שעות איתך, בבקשה לא." אמרתי בהתחננות מזוייפת ודחפתי אותה לתוך החדר האמבטיה וסגרתי את הדלת אחרייה.
"הבגדים על הדלת." אמרתי והנחתי את הטייץ הורוד שלה עם החולצה הלבנה.
נכנסתי לחדרי והתחלתי ללבוש את מדיי בית הספר.

נכנסתי לתוך הכיתה המקושטת. רועדת מהפחד של הבחינה, בחינת השכבה, זו שאמורה לקבוע את מקומו של התלמידים.
התיישבתי בכיסא שליד לימאי. לימאי הסתכלה עליי בחיוך קטן והעבירה את מבטו לחבר של שוהם, אורן.
"בהצלחה אלי." לימאי מלמלה בשקט כשהמורה נכנסה כשהמבחנים בידה.
"בהצלחה לי." אמרתי וקראתי בשם הקיצור שנתתי לה, לי.
"הפלאפונים מכובים, בתיק שצריך להיות מונח ליד הלוח. ילד שייתפס בחשד להעתקה המבחן ייפסל. בהצלחה תלמידים." המורה אמרה והחלה לחלק את המבחנים.
היא הניחה את המבחן, על שולחני, זה לא המבחן הראשון שלי, אבל זה המבחן הראשון שיקבע את מקומי בלימודים.
שבוע הראשון וכבר מבחן מיון וחלוקה, טובים יותר טובים פחות.
תמיד שנאתי את הסטיגמות האלה, החלוקה שלי מי טוב יותר או פחות.
הרמתי את העט בעזרת ידי הימנית והתחלתי לקרוא את הטקסט הראשון.
לא נלחצתי מהמבחן, בועז עזר לי ללמוד בשבת בערב.

"תפסיק להסתכל בפלאפון. אסור לי להיכשל ואתה תלמיד חכם לפי מה שתכלת אמרה." אמרתי ולקחתי את הפלאפון מידו.
"תרגעי לחץ, חצי שעה וסיימת ללמוד." בועז אמר בחיוך, איך אפשר לחייך כשאת תחת לחץ גדול כל כך?!!
"נו!" הפצרתי בו לאחר כמה דקות, בועז נאנח והניח את הפלאפון על השולחן.
"מה את לא יודעת?" בועז שאל בהתעניינות ופתח את הספר.
"את הכל." אמרתי כמובן מאליו. הוא נשם עמוק וחייך.
"בואי נתחיל." בועז אמר באנחה והתחיל ללמד אותי את החומר שדרוש למבחן.

"אלי תעצרי." שמעתי צעקה גברית ונעצרתי באמצע המסדרון, הסתכלתי אחורה וראיתי את שוהם מתקדם לעברי.
"איך הלך לך?" הוא שאל והסתכל עליי בחיוך, הגומה הקטנה בצד שמאל איימה לפרוץ החוצה.
"קל, ידיד עזר לי ללמוד." אמרתי בחיוך והתקדמתי לכיוון הכניסה.
"ידיד?" שוהם שאל והסתכל עליי.
"ידיד. אין מה לספר, ידיד זה ידיד." אמרתי ופתחתי את דלת הכניסה שהובילה לחצר.
"למדת?" שאלתי כשהתיישבתי על הספסל. היה חם בחוץ יחסית לתוך המבנה, כמובן גם במסדרון יש מזגנים, בית ספר לעשירים, אסור להם להזיע.
"ברור, אני אהיה במקום הראשון." שוהם אמר בחיוך.
"נתערב?" שאלתי בחיוך ושוהם הנהן.
"אם אני מוציאה יותר ממך, כלומר הדירוג שלי יהיה יותר טוב משלך אז אתה סוחב את התיק שלי במשך שבוע ואם לא אני אסחוב את שלך." אמרתי והושטתי את ידי.
"נשמע לי פייר." שוהם, אמר ולחץ את ידי.
בועז אל תאכזב אותי עכשיו, אני חייבת לנצח אותו.

"התערבת איתו על מה?" לימאי שאלה שוב פעם והתיישבה על המיטה שלי.
"על מי שסוחב את התיק של השני?" אמרתי או שאלתי.
"אתה אומרת או שואלת?" היא שאלה שוב, לימאי היחידה שיודעת הכל, לימאי היחידה שמבינה אותי, לימאי היחידה ששומעת אותי באמת.
"על מה ציפית שנתערב?" שאלתי באנחה והנחתי את ראשי על ברכייה.
"לא יודעת, נגיד על.. " לימאי החלה את המשפט ובהתה לרגע בתקרה הלבנה עם הפס הכחול שלי.
"נשיקה!!" היא צעקה לפתע, מהבהלה נפלתי מהמיטה והסתכלתי עליה כאילו היא משוגעת, מה שנכון נכון.
"את משוגעת." קבעתי עובדה והתרוממתי מהריצפה.
"ואת פסיכית שהתערבה עם הבחור שמשוגע עלייה לסחוב לה את התיק!" לימאי צעקה והצביעה עליי עם אצבע מאשימה.
"הוא רואה אותי בתור ידידה ולא יותר." אמרתי בגלגול עינים והתיישבתי על הכיסא הלבן שהשתלב באופן מושלם עם השידה הכחולה שלי.
"בואי נסיים עם השיעורים האלה אוקיי? נמאס לי לדבר על שוהם." אמרתי ופתחתי את המחברת הכתומה שלי.
"בטח תברחי מהאמת, את מחבבת אותו והוא משוגע עלייך. שום שיעורים לא יעזרו לך להכחיש את זה." לימאי אמרה והתיישבה בכיסא לידי.
"שאלה מספר אחת.." לימאי התחילה לקרוא את השאלות אבל משום מה הראש שלי חשב על מה שהיא אמרה, אבל זה לא משנה. שוהם זה אהבה אסורה, עדיף לשכוח מזה.
בועז הוא מי שהכי נכון בשבילי, בועז לא שוהם!