לחיות בשקרים- פרק 13

נקודת מבט בועז:
"מה תכלת החלטת לבוא לטיול?" שאלתי כשהתיישבתי לידה באוטובוס.
"תמיד יש פעם ראשונה." היא אמרה בחיוך מאולץ.
"מה יש תכלת?" שאלתי בגיחוך למראה החמוץ. תכלת אף פעם לא אהבה טיולים, יותר מידי הליכות, יותר מידי חם לה, יותר מידי כאב ראש, בקיצור היא ילדה עצלנית כשמדובר בטיולים.
"אליאן זרקה אותי מהמיטה נמשיך בזה שהיא לא רוצה לתת לי להישאר בבית והכל כי היא בלחץ בגלל התוצאות של הבחינות." תכלת מלמלה בעייפות ועצמה את עינייה.
"התגעגעתי אליה, היא התיפייפה, הפכה לנערה מרשימה. העיניים שלה, המבט שלה, המגע שלה. היא פשוט מהפנטת." אמרתי והסתכלתי החוצה מבעד לחלון.
"אתה מתאהב בה." תכלת פתחה את עינייה והסתכלה עליי בפליאה. היא הניפה לכיווני אצבע מאשימה וחייכה.
"אתה מאוהב באליאן, שוב." היא אמרה בחיוך וחיבקה אותי,במשך כל השלוש שנים הללו, הסתגרתי עם עצמי, לא נתתי הזדמנות לאהבה לא כי לא היה לי עם מי אלא כי מי שרציתי לא הייתה פה איתי.
"אתה מאוהב, בועז אתה מאוהב. מישהי סוף סוף הצליחה לחדור ללב האטום של בועז." תכלת אמרה בחיוך ענקי שחשפה את הגומה בצד שמאל.
"לכי לישון. את תצטרכי הרבה כוח להליכות." סיננתי לעברה וחזרתי להסתכל החוצה.
אני יודע, התאהבתי בה שוב. הפעם היא נשארת, אין לה לאן לברוח שוב.
הפעם היא תהיה שלי.

נקודת מבט שוהם:
"מה אחי? נתקע לה המבט עלייה?" אורן שאל כשישבתי על השולחן בחצר.
"תן לשתות בשקט." אמרתי ולגמתי מבקבוק המים שלי.
"אתה יכול להוריד ממנה את המבט פעם ב.." אורן אמר. כל משחק הכדורגל העיניים שלי היו עליה. אני לא יכול להוריד את העיניים, לתת לה להיות לבד, שיתקרבו אלייה, מה אם יקרה לה משהו?
"היא מדהימה, יש בה משהו מסקרן, אני רוצה להכיר אותה, לדעת עלייה הכל אבל היא לא נותת לי.היא אטומה. יש בה כל כך הרבה סודות שפשוט קשה לה לספר. היא פחדנית ואמיצה בו זמנית. אני אעשה הכל כדי להכיר אותה מקרוב יותר, כדי לדעת מי זאת באמת אליאן פרץ." אמרתי בנחישות והנחתי את בקבוק המים על השולחן.
"בקיצור אתה מתאהב." אורן אמר בחיוך. לא התאהבתי בחיים וגם כשכן זה עבר לי מהר כי אני לא יכול לתת לעצמי כשאני יודע שאני אשבור למישהי את הלב אבל עם אליאן זה שונה. אני פשוט מרגיש אני לידה.
"לא, אני פשוט אני איתה. היא מוציאה את הדברים הטובים שבי ולא את הרעים. התערבנו מי מקבל ציון יותר גבוה. אם אני זוכה היא צריכה לסחוב לי את הספרים ואם אני מפסיד אני לה." אמרתי בגיחוך.
"זאת ההתערבות הדפוקה ביותר ששמעתי בחיי." אורן אמר בצחקוק.
"אני יודע, אבל אני אהיה איתה יותר אז זה לא ממש משנה לי. כל עוד זה איתה" אמרתי בחיוך.
"שוהם ואורן תחזרו למגרש, המחצית התחילה כבר" המאמן קרא לנו. קמתי מהספסל, העברתי בה מבט אחרון. היא חייכה אליי וחזרה לדבר עם לימאי.

נקודת מבט אליאן:
"את בטוחה בזה?" שאלתי את לימאי במבט חושש.
"כן, תמיד אהבתי אותו. הוא עניין אותי, דאג לפעמים. הוא הבן של חבר של אבא שלי, הוא שומר עליי בשבילו. הוא תמיד היה כזה.. חתיך וטוב לב כלפיי." לימאי אמרה בחיוך מסגיר. באופן מפתיע אני מכירה את לימאי טוב למדי, לא חשבתי שכל כך מהר אני אתחבר למישהי ושנדע הכל אחת על השנייה. החודש וחצי האלו באמת גרמו לנו להיות חברות טובות, טובות מאוד למען האמת. היא כמו תכלת מספר שתיים בשבילי, עוד אחות.
"את מאוהבת בו" קבעתי עובדה בחיוך ונשענתי לאחור כשידיי מונחות על השולחן וגופי מתחמם מאור השמש החמה, הבטתי בשוהם ששיחק כדורגל, אהבה אסורה בשבילי.
"הוא פשוט מושלם, הוא קורא אותי כמו ספר. כמו מגדת עתידות שרואה את העתיד שלי לפני, הוא היה אומר לי מה לעשות ומה לא ובנוסף מסביר לי את ההשלכות לטעויות שלי. הוא כל כך מדהים ומעצבן." לימאי התלוננה שוב.
"הוא חושב שכל העולם שייך לו, הוא חי בסרט שאי פעם אני אסתכל עליו למרות שאני אוהבת אותו. הוא מנשק בנות לידי, את מבינה? לידי!" לימאי אמרה ונופפה באוויר בעזרת ידייה בעצבים. היא הסתכלה עליו שוב, הוא חייך וקרץ לה.
"שלא נדבר על החיוך שלו." היא אמרה בחיוך מגחך וחזרה להסתכל עליו שוב.
"אני רוצה להגיד לך שכרגע גרמת לכל ספק קטן שהיה בי להיעלם, אני בטוח שיש לך פיצול אישיות ילדה." אמרתי בצחקוק והסתכלתי על שוהם. הוא הוריד את החולצה והניח אותה על התיק שלו וחזר לשחק. שנאתי את המבטים שהבנות הניחו עליו, הוא הסתכל עליי וחייך.
"אלי תפסיקי לבהות בו." לימאי אמרה בגיחוך ונתנה לי מכה ביד.
"את בוהה באורן כבר שעה ואני לא אומרת כלום." אמרתי ונתתי לה מכה ביד גם.
'טובה תחת טובה', 'מכה תחת מכה' ואהבה שלא מצליחה להישכח.