לחיות בשקרים- פרק 14

-כעבור שבוע-
נקודת מבט אליאן:
נכנסתי לבית הספר, היום תולים את התוצאות. כל התלמידים היו ליד קיר המודעות, מה שאומר שכבר תלו את התוצאות.
התקדמתי מעט וחיכיתי שהתלמידים ילכו.
נעמדתי מול הקיר, מול התוצאות.
"אליאן.. " מלמלתי בשמי וחיפשתי אותו על הקיר.
"אליאן פרץ.. מקום שלושים וארבע." מלמלתי בחיוך . אני מקום שלושים וארבע מתוך מאה תלמידים!!
לפתע מישהו חיבק אותי, סובבתי את ראשי… בועז.
"מה הציון שלנו העלמה פרץ?" בועז שאל כשהוא מחבק אותי מאחורה.
"מקום שלושים וארבע." אמרתי בחיוך, בועז גיחך ונעמד מולי. הוא הושיט לי ורוד אדום.
"אל תקחי עדיין." בועז אמר בחיוך ונשם עמוק.
"אלי, את מדהימה, נסיכה אמיתית, יש לך את החיוך היפה ביותר שאי פעם ראיתי. אני מחבב אותך ואני חושב שאני מתחיל להתאהב בך שוב. אז אלי את רוצה לצאת איתי לדייט?" בועז שאל. הוא היה עם התלבושת של בית הספר האזורי, הבית ספר של תכלת. כל התלמידים שהיו מחוץ לכיתות הסתכלו עלינו, אבל המבט שהכי הרבה תפס לי את העין היה המבט של שוהם.
אני נשבעת שהוא רוצה שאני אגיד לבועז לא, העיניים שלו אומרות את זה.
"כן, אני אשמח." אמרתי בחיוך. כולם היו בהלם ממני, אני לא בטוחה ממה יותר.
מזה שאני מכירה ילד שלומד בבית ספר אזורי או מזה שהסכמתי לצאת איתו לדייט, אבל למען האמת אני בדיוק במצב של בועז.

הרכילות שאני יוצאת עם ילד במעמד נמוך משלי התחיל לשוטט בבית הספר. כולם ידעו זאת ועם זאת שוהם נפגע מזה שהסכמתי למרות שאני לא מבינה כל כך למה, הוא בעצמו סיפר לי שהוא אוהב מישהי אז למה זה מפריע לו כל כך?! אני ושוהם זה כמו שמן ומים,זה לא הולך ביחד, הוא פשוט לא יודע את זה.
יצאתי מהכיתה ופתחתי את דלת הלוקר שלי, הכנסתי את ספר היסטוריה והוצאתי ספר לשון.
שוהם עמד ליד הקיר של התוצאות, נעלתי את הלוקר והתקדמתי לכיוונו.
"שוהם ראובן ואוו." אמרתי בהפתעה, שוהם גיחך והסתכל עליי.
"אז הנה הספר שלי, נתחיל מהיום." אמרתי והנחתי בידיו את הספר.
"איזה מקום את אלי?" שוהם שאל כשהוא מחזיק בספר.
"אני מקום שלושים וארבע ואתה אדוני הנכבד במקום המאה של השכבה, כלומר אחריי בהרבה. אני ניצחתי ואתה הפסדת." אמרתי בחיוך והתקדמתי לכיתה.
"אלי אפשר לשנות את הפרס למשהו ששנינו נאהב?" שוהם שאל וסובב אותי אליו.
"מה למשל?" שאלתי ונעמדתי מולו. הוא נראה מדהים, העיניים החומות הכהות, השפתיים האדומות, אליאן לא!!
"חשבתי על דייט." שוהם אמר וגירד בעורפו בעזרת היד הפנויה שלו. נשכתי את שפתיי, למען האמת לא ידעתי מה לומר לו, מצד אחד רציתי אבל מצד שני אני יוצאת עם בועז ואני לא רוצה לצאת מגעיל.
"את נושכת את השפתיים, את מהססת." שוהם אמר בהבנה. מדהים כמה הוא מכיר אותי.
"תפסיק!" דרשתי לפתע.
"תפסיק להראות שאתה מכיר אותי כל כך טוב, אני פשוט לא רוצה שתפתח ציפיות, אני יוצאת עם בועז מחר." אמרתי בסוג של התנצלות, לא בטוח על מה על ההתפרצות או הסירוב.
זה יהיה שקר אם אני אגיד שלא הצטערתי שאני יוצאת מחר עם בועז אבל זה עדיף, אסור לי להיות עם שוהם.
"תודה על הספר." אמרתי ולקחתי את הספר מידו. נכנסתי לכיתה והתיישבתי בצד השני של הכיתה, קרוב לחלון והבטתי החוצה.

"תפסיקי." לימאי הטיחה בפניי את האמת בהפסקה.
"מה?" אמרתי בתמימות, לא היה לי כוח למלחמות. תמיד יוצא מצב שלימאי משחקת את התפקיד של הלב שלי.
"את פוגעת בלב שלך, את יוצאת עם בועז כשהלב שלך זועק את השם של שוהם." לימאי אמרה והתיישבה על הספסל איתי. תפסתי חתיכת שיער בידי והתחלתי לשחק בו.
"אל תשחקי בשיער שלך, אל תנסי להתעלם או להעביר נושא." לימאי הפצירה בי שוב. היא כעסה עלי, היא שונאת שאני לא עושה את מה שהלב שלי רוצה, אבל מה קורה שגם הלב שלי מבולבל ולא יודע מה לעשות?!
"לימאי אל תתחילי עם זה." אמרתי בייאוש. הנחתי את ידיי על ברכיי והסתכלתי על לימאי.
"אני לא יודעת מה אני עושה, את צודקת. יכול להיות שאני פוגעת בעצמי, שאני משלה את עצמי שאני אתאהב בבועז, אבל זה עדיף מלהתאהב בשוהם יותר. עדיף ללכת על בטוח ולא להיפגע, הפעם הראש זה שיחליט, הלב משחק עם האמת אבל הראש משחק במשחק בטוח, אם הראש אני לא אפגע, אם הלב כן." אמרתי בסוג של עצב.
לימאי נאנחה, הניחה על רגלייה את תיק הצד הורוד שלה והוציאה את ספר ביולוגיה מהתיק.
"בואי, לפחות נלמד למבחן." לימאי אמרה בייאוש והתחילה לקרוא על מערכת הגוף.
"מערכת הדם לוקחת את הדם עימה לכל מקום בגוף, חמצן, פחמן, מימן וכל מיני סוגים של אוויר." לימאי קראה ונאנחתי בייאוש, אין לי כוח ללמוד כבר.