לחיות בשקרים- פרק 23+24

שנה טובה ומתוקה לכולם וחג שמח❤❤
אני יודעת שהפרק טיפה קיטשי והכל אבל בכל זאת.. שנה חדשה צריך להתחיל אותה ברגל ימין… ;)
אז מקווה שתאהבו את הפרק.. אוהבת מלא!!❤
~~~~~~~~~~~

נקודת מבט בועז:
"לא, יש לך שורש את עושה את השורש והתוצאה היא המרחק בין הנקודות הבנת?" שאלתי את פאר שהתקשתה בתרגיל המתמטי. פאר לקחה את המחשבון והתחילה לחשב את התרגיל שוב מההתחלה. כשהיא אמרה שהיא מתקשה לא חשבתי שצריך ללמד את כל היסודות של המתמטיקה מההתחלה.
"המרחק הוא ארבע נכון?" היא שאלה והנהנתי בראשי לחיוב. היא חייכה והתחילה לקרוא את התרגיל הבא.

השיעור עם פאר נגמר, לפחות השיעור הראשון איתה עכשיו אנחנו בהפסקת אוכל.
"בועז." שמעתי את הקול של תכלת, הסתובבתי והיא צחקה מעט. הסתכלתי עליה במבט שואל והיא הצביעה על סנטרי שהיה דבוק עליו חתיכת רביולי.
"מה אתה עושה פה?" היא שאלה והתיישבה לידי, ניגבתי את סנטרי בעזרת המפית שעל השולחן, לגמתי מכוס המים הקרים.
"אני המורה החדש של פאר. ילדה מפונקת שכמותה." סיננתי והמשכתי לאכול.
"לפחות תשכח את אליאן, 'מסמר מוציא מסמר' תשתמש בפאר בתור המסמר שישכיח את אליאן." תכלת אמרה וגנבה לי רביולי מהצלחת.
"זה שלי!" אמרתי- צעקתי על תכלת שגנבה עוד אחד מהצלחת.
"תאכלי ותיחנקי עם זה." סיננתי בבוז וקמתי מהשולחן. התקדמתי לכיון המדרגות למעלה, לכיון החדר של פאר.

נקודת מבט תכלת:
"אדיב!" צעקתי בבהלה והנחתי את ידי על הלב.
"נבהלת?" הוא שאל והחניק את צחוקו במהירות.
"אני שונאת אותך.." מלמלתי בעצבים והתקדמתי לכיון פחי הזבל.
"תביאי." אדיב אמר ולקח ממני את שקיות הזבל.
"תודה." אמרתי בשקט והמשכתי ללכת לכיון הפחים. הוא זרק לעברי מבט ומיהר להסתכל על הפחים. הוא הרים את המכסה בעזרת יד ימין והכניס את הזבל עם יד שמאל.
"תודה." אמרתי שוב וחייכתי חיוך קטן.
"אמרת את זה כבר." הוא אמר בגיחוך. "אה." אמרתי בשקט והסתכלתי לצדדים.
"את מנסה לברוח ממני אה?" הוא שאל והסתכל על הריצפה.
"זה לא ממש נגדך, פשוט אתה שונה ממני. " אמרתי והתקדמתי לכיון הבית. פתחתי את הדלת האחורית, הכניסה למטבח. ריח הבישולים של אמא הציף את המקום ואדיב הניח את ידו על בטנו.
"אתה רוצה להישאר לאכול?" שאלתי בנימוס. הוא הניד לשלילה.
"אני יודע שזה יפריע לך, אז עדיף שלא. נתראה שמיים שלי." אדיב אמר ונישק את מצחי בעדינות.
"להתראות." אמרתי בשקט כשאדיב התרחק ממני.

נקודת מבט אליאן:
"אלי!" אמא קראה לי מהמטבח, קמתי מהספה הלבנה שבסלון והתקדמתי למטבח.
"מה?" שאלתי בתמימות וחייכתי חיוך קטן.
"תחממי לשוהם לאכול, הוא לא אכל מאתמול." אמא אמרה בדאגה וכיבתה את הכריים האמצעים, בעוד הכריים הצדדים עדיין דלוקים.
"אוקיי." אמרתי והנהנתי בראשי. לקחתי צלחת עמוקה מעט והרמתי את מכסה הסיר האפור של הרביולי, כמעט כולם כאן אוהבים את הרביולי המפורסם של אמא, כולם למעט נטלי, היא אלרגית למוצרי חלב ולכן אמא מכינה לה תפריט נפרד משלנו.
שפכתי מעט מהרוטב הפטריות על הרביולי והכנסתי למיקרוגל לדקה וחצי. לקחתי כוס זכוכית לבנה והנחתי על השיש, התקדמתי לעבר המקרר ופתחתי את הדלת. הוצאתי בקבוק מיץ ומזגתי לכוס הזכוכית עד שהתמלאה עד למלא. סגרתי את הבקבוק ונתתי לאמא שתכניס למקרר מכיון שהייתה לידו.
צפצוף המיקרוגל נשמע ודלתו נפתחה. הנחתי את הצלחת והכוס על המגש הלבן ואחזתי בידיות שבצדדים.
"אני עולה למעלה, לשוהם." הודעתי לאמי ויצאתי מהמטבח.

"שוהם, הבאתי לך לאכול." אמרתי ודפקתי על הדלת שלוש פעמים.
"אני לא רעב." הוא ענה בקצרה, נאנחתי ודפקתי שוב.
"אני לא רעב אליאן!" הוא צעק, נרתעתי מעט מהדלת אך חזרתי ודפקתי שוב, אני לא מוותרת לו, הוא חייב לאכול.
"אני לא הולכת," התעקשתי.
"אני נשארת פה, כל היום, כל הלילה עד שתפתח את הדלת הארורה הזאת!" אמרתי בעצבים והנחתי את המגש על הריצפה, התיישבתי ליד המגש וחיכיתי לשוהם שיועיל בטובו לפתוח את הדלת.

נקודת מבט שוהם:
הוא בוגד בה. הוא בוגד בה במשך כל החיים והיא עדיין איתו, היא איתו בגללנו. תמיד ידעתי שיש סיבה, סיבה לשנאה שלי, סיבה ללמה לא הסתדרתי איתו אף פעם, סיבה ללמה הוא תמיד העדיף את העבודה על פני בילוי עם אישתו וילדיו. עכשיו זה ברור כי בעבודה הכל כך 'חשובה' שלו יש את החברות הקטנות שלו.

"הוא בוגד בך ואת נשארת איתו!" צעקתי על אמא. איך היא יכולה בכלל להיות איתו? לישון איתו בחדר? במיטה?!
"כי יש לי ילדים ממנו, ילדים שזקוקים לאוכל, קורת גג, מימון לבית הספר. שוהם, אני כבר לא צעירה כל כך, כמעט ובשום מקום לא יעסיקו אותי. אני לא אישה כל כך חכמה, אני אוהבת את הבית, את הגידול שלכם ופאר? היא תשתגע עם נשאיר את אבא ונעזוב. היא קשורה אליו כל כך." אמא אמרה וקמה מהספה לכיון החלון.
"כמה זמן?" שאלתי בגועל, הוא מביא את העבודה שלו הבייתה, הוא בוגד באישתו בבית שלו!!!
"בן כמה אתה?" אמא שאלה.
"כמעט שמונה עשרה." עניתי בבלבול, לא הבנתי איך זה קשור.
"אני גיליתי על כך בהריון של פאר. בחודש התשיעי, לא יכולתי לעזוב עם תינוק בן שנתיים וילדה בדרך." אמא ניסתה להסביר אבל אני בשלי.
"גבר לא אמור לבגוד. אם יש לך מישהי היא צריכה להיות המלכה שלך לא האישה הנחותה של הבית שבוגדים בה!" צעקתי עליה וקמתי מהספה היחידה.
"אמא…" אמרתי ביאוש והתקדמתי לעברה. נעמדתי מולה, היא נמוכה ממני טיפה אבל עדיין גבוה.
"בואי נעזוב, פאר, את ואני. אני אעבוד כמו חמור, אני אאמן אותך ואת פאר. את תחיי כמו מלכה אבל תעזבי אותו." אמרתי בהתחננות והבטתי בעינייה החומות כשקד, היא התלבטה מעט ולבסוף נאנחה והנידה בראשה לשלילה.
"אני לא מבין אותך!" צעקתי והתקדמתי לעבר המדרגות, עליתי למעלה לכיון הקומה השנייה לחדרי. אמא צעקה את שמי אבל לא התייחסתי.

"שוהם אני עדיין פה!" אליאן צעקה ונתנה מכה קטנה בדלת. היא פשוט לא מתייאשת הילדה הזאת. קמתי מהמיטה, לקחתי את בקבוק הבירה שהיה על השידה השחורה והנחתי בשקית הזבל שאתמול בערב הייתה מלאה בבקבוקי בירה.
סובבתי את המנעול ופתחתי לאט את הדלת.
"שוהם!" אליאן צעקה וגיחכתי מעט. היא ישבה כשגבה צמוד לקיר וראשה נשען אחורנית על הקיר, סימן לייאוש.
"אני פה. למה את צועקת?" אמרתי בהתחכמות. היא הרימה את ראשה והסתכלה עליי.
"אני חושבת על להרוג אותך." היא אמרה והצביעה עם האצבע לכיווני.
"אבל קודם תאכל." אליאן אמרה והתכופפה. היא הרימה את המגש מהריצפה והושיטה לעברי.
"כנסי." אמרתי ופתחתי את דלת החדר. היא הסתכלה עליי והנהנתי בראשי.
היא נכנסה בזהירות לחדר, נכנסתי אחריה ונעלתי את הדלת. היא הניחה את המגש על השידה והסתובבה אליי.

"ואוו." היא אמרה פעורת פה לאחר שסיפרתי לה את כל מה שקרה אתמול. "אני רוצה לברוח מכאן, אני שונא אותו, אני לא יכול להסתכל עליו אבל.."
"אין אבל. אתה צריך להישאר כדי לשמור על אמא שלך ופאר. אתה אמור להיות שם בשבילה, תחשוב כמה קשה לה לחיות על גבר שפוגע בה אבל היא שותקת בשביל שלכם יהיה טוב!" אליאן אמרה וקמה מהמיטה.
"אל תלכי. לא עכשיו." אמרתי וקמתי אחריה, היא נעצרה.
"אני חייבת ללכת, אחרת לא יבינו מה קרה," היא אמרה.
"עלולים לפטר את אמא שלי רק בגלל שעליתי ונכנסתי לחדר שלך." היא המשיכה, לא רציתי לסבך אותה אבל גם לא רציתי שהיא תלך.
"את היחידה שנשארה לי, אל תלכי." אמרתי וחיבקתי אותה מאחורה. היא נבהלה אבל בכל זאת לא שיחררתי את החיבוק, לא הרפתי ממנה.
"שוהם." היא אמרה והסתובבה אליי.
"ששש," אמרתי בשקט והבטתי בשעון." שנה חדשה מתחילים ברגל ימין נכון?" שאלתי את אליאן שהנהנה בחיוב.
"אז, בואי נתחיל אותה ברגל ימין." אמרתי בחיוך ונישקתי אותה.

נקודת מבט אדיב:
"אדיב די לשתות!" שאול צעק עליי. שאול הוא המנהל של הפאב, הוא כמו אבא בשבילי ובשביל עוד כמה מהנערים שפה. זה כמו בית שני שלי, עבודה שנייה.
"שאול, שנה חדשה, שנה טובה, שנה מתוקה אבל לי אין חברה אז תן לי לשתות ולשכוח שזאת שאני אוהב לא שמה עליי!" צעקתי ושתיתי בלגימה אחת את הכוסית הקטנה שהייתה על הבר.
"אדיב אתה תמות לי בסוף מהרעלת אלכוהול. תפסיק לשתות, גמרת לי חצי מהאספקה רק בגלל בחורה!" הוא צעק מופתע. שאול התאהב פעם אחת בחייו וכשהיא נכנסה להריון הוא ברח, הוא פחד מהמחוייבות. מאז הוא לא התאהב.
"קוראים לה תכלת, היא אחת הבנות היפות ביותר שראיתי אבל ההבדל שהיא שמורה, ילדה טובה, עצבנית, עקשנית, חופרת לפעמים אבל חכמה שאין כמוה. היא מיוחדת אני אוהב אותה." אמרתי וצחקתי מעט.
"נפלתי קורבן שאול!" צעקתי פתאום ונעמדתי על רגליי בצחקוק.
"קורבן לאהבה." אמרתי והנחתי את ידי על כתפו.
"יופי אדיב, אתה מאוהב ועוד מת אתה תמות, מאהבה או מהאלכוהול." שאול אמר והתחלתי לצחוק.

"יופי אתה מרגיש יותר טוב?" תכלת שאלה. שכבתי על מיטתי והיא ישבה על המיטה לידי.
"כן.. אני חושב," אמרתי והחזקתי בראשי.
"הנה, קח כדור." תכלת אמרה והוציאה כדור אקמול לבן מהקופסא.
"איך הגעתי לפה? איך את הגעת לפה? מה את עושה בבית שלי?" שאלתי את תכלת במהירות לאחר שלקחתי את הכדור.
"אוקי, שאול התקשר אליי, הוא אמר שאתה מחוק מת ושאתה צריך ליווי הבייתה, באותה שנייה יצאתי כבר לכיון המועדון, שאליו שאול כיון אותי בעזרת הפלאפון. כשהגעתי הקאת עליי, תודה באמת. שאול עזר לי לסחוב אותך לפה, אמא שלך פתחה לי את הדלת ועזרה לי לקלח אותך והיית עם בגדים לפני שתתחיל להתלהב. זהו בעצם, השכבנו אותך במיטה וישבתי לידך חיכיתי שתתעורר." תכלת סיפרה בקצרה.
"דאגת לי?" שאלתי.
"כן." היא ענתה במהירות וקמה מהמיטה.
"הפלאפון שלך לא הפסיק לצלצל, כדי שתענה, היא נתנה לי את הפלאפון והתיישבה לידי.
"הם יכולים לחכות אבל אני כבר לא. לא עוד." אמרתי והתקרבתי אליה מעט.
"שנה טובה אדיב." היא אמרה בחיוך והתקרבה אלי מעט גם.
"חמודים אתם רוצים לאכול?" אמא שאלה ונכנסה לחדר. דפקתי את הראש בקיר ותכלת צחקקה מעט.
"כן, אני אעזור לך." תכלת אמרה וקמה מהמיטה. אמא יצאה מהחדר ותכלת נעמדה ויצאה אחרייה מהחדר.