לחיות בשקרים- פרק 39

נקודת מבט אליאן:
נכנסתי למכונית האהובה והמוכרת של שוהם לאחר שלושה ימים מדהימים בהחלט.
התיישבתי על הכיסא שליד הנהג, שוהם החל בנסיעה לכיון הבית. הבטתי מבט חטוף לעבר הבית בחיוך והנחתי את ידי על שפתיי, הזכרונות צצו והציפו את מוחי וגופי. המגע, הליטוף, הנשימות הקטנות שנשף על צווארי.
הכאב הקטן שהפך אותי ברגע לאישה, אבל יותר מכל לחלק ממנו. כמו שהוא חלק ממני, חלק בלתי נפרד.
החלום של כל אישה זה למצוא את האושר שלה, להילחם עליו, לחיות לידו ולמות לידו. אני את האושר שלי מצאתי.
לילות אמש בהחלט הוכיחו לי זאת. שוהם עצר את המכונית באמזור האדום, הניח את ידו על ידי ונישק אותי נשיקה קטנה על הלחי. הוא חוזר להביט על הכביש כשידו עדיין על ידי. הצמרמורות עוברות בגופי, שוב, כמו בכל פעם ששוהם נגע בי מהפעם הראשונה.

התקדמנו בנשיקה סוערת אל כיוון המיטה שהייתה עטופה במצעים אדומים מתוחים שגרמו לאווירה להיות יותר אינטימית ופרטית, שוב.
שוהם הפסיק את הנשיקה, הסתכלתי עליו, צמאה לשפתיו המתוקות. הוא החזיק בשתי כתפיי, מסתכל עמוק לתוך העיניים הירוקות שלי. הוא הסתכל כאילו מבקש אישור. שותק.
תפסתי בפניו ומשכתי אותו לנשיקה ענקית. אני לא יודעת מאיפה האומץ הזה בא, אולי מהרצון המטורף להיות איתו.
שוהם תפס ברגליי והרים אותי. הוא השכיב אותי בעדינות על המיטה הזוגית. עלי הכותרת האדומים שנחו שם, התקמטו ודיגדגו אותי בגב חלושות.
שוהם שכב מעליי, מלטף את פניי שהאדימו ללא הרף, בכל זאת, לא כל יום אני שוכבת עם הבן אדם שאני אוהבת.
"אליאן, את בטוחה?" שוהם שאל אותי וריפרף בין שפתיי.
אם היו שואלים אותי את השאלה הזאת לפני חודשיים, הייתי אומרת שלא. אבל עכשיו, הוא הדבר היחיד שאני רוצה.
"אין דבר שאני יותר בטוחה ממנו מאשר זה כרגע." הסדרתי את נשימותיי ומשכתי אותו לנשיקה עוצמתית כל כך שאני חושבת שרק מעצם הנשיקה הזאת שוהם היה יכול להיות מסופק לעוד חודשים!
הוא משך את שולי החולצה הצמודה הסגולה שלי שקנה לי ליום הולדת והותיר אותי בחזיית התחרה הלבנה החדשה שלי. מזל שלבשתי אותה.
ידיו החסונות טיילו במורד גבי ולאחר מכן הגיעו לבטן שלי. שוהם צייר לי בעזרת אצבעותיו לב קטן שהעביר בי צמרמורת נעימה.
הוא הסתכל עליי פעם נוספת, הוריד את חולצת הטריקו הלבנה שלו וחשף בין רגע את שרירי הבטן המוצקים שלו.
"אלי, אם את מתחרטת, אני מוכן לחכות עוד קצת, אני יודע שכאב לך אתמול, אני יכול לחכות, אני מבטיח," שוהם אמר והתרחק ממני מעטות.
"שוהם, אני בטוחה. אתה עדיין תשמור עליי?" שאלתי וחששות התחילו להתרוצץ במוחי.
"כמו על הדבר הכי יקר בעולם." הרגיע בטון נעים ונישק אותי נשיקה קטנה על המצח.
הוא הוריד את מכנסיי השורטס הכחולים שלי, אף פעם הוא לא אהב את המכנסיים האלה.
לאחר מכן, נפטר ממכנסי הג'ינס היוקרתיים שלו.
ידו טיילה במורד בטני והגיעה אל תחתוני התחרה הלבנים שתאמו לחזייה.
"תיאמת?" שוהם שאל וגרם לי לגיחוך קל.
"שתוק ותנשק אותי כבר." צחקתי ופרעתי את שיערו השטני והרסתי את תסרוקת הבלורית שהוא מטפח בכל רגע נתון.
הוא תפס בתחתון הלבן שלי והוריד אותו ביד אחת כאילו התאמן על זאת שנים.
לאחר מכן, עלה וטיפס עם אצבעותיו אל סוגר החזייה שלי. ופתח אותה במיומנות מרהיבה. אפילו אני לא מצליחה לפתוח כל כך מהר את החזייה.
באותו רגע, הייתי חשופה לחלוטין. ולמרבה הפלא הרגשתי טוב עם זה.
שוהם נפטר מתחתוני הבוקסר השחורים שלו ונשם לרווה כאילו אמר לעצמו תודה לאל שנתחתוני הבוקסר הלוחצים האלה נעלמו.
"אוקיי, את מוכנה?" הוא שאל וליטף את שיערי.
הנהנתי לחיוב, מבועתת מהמחשבה שזה הולך לכאוב שוב ושאני לא יודעת איך להתמודד עימה לאחר מכן.
הוא תפס במעקה המיטה וחדר לאט ובזהירות, כאב חד ומעקצץ עטף את גופי באותו רגע ותחושת אי נעימות אפפה אותי לרגע. עצמתי את עיניי בכדי להקל על הכאב.
"תסתכלי עליי אלי," שוהם לחש והרים את מבטי אליו.
"כואב לך עדיין?" הוא שאל וקולו היה נשמע מלא בחרטה ודאגה. הנהנתי ודמעה קטנה הופיעה במורד עיניי.
"אל תבכי יפה שלי, אני מצטער שהכאבתי." מחה את דמעותיי.
"תמשיך." ביקשתי ממנו והתחלתי להניע את רגליי.
גופו התקשח כנגד גופי ומחדירה לחדירה הכאב היה חלש יותר.
לאט לאט, גופי רפה והגופות שלנו נעו בקצב אחיד, כאילו אנחנו במופע מחול.
הרגשתי בעננים, הרגשתי נסיכה. נהניתי כמו בפעם בראשונה.
שוהם נישק את צווארי ונע בתוכי.
ידיי החזיקו בסדינים האדומים וקימטו אותם וקול הנאה נפלט מפי.
הרגשתי תחושה לא מוכרת, כאילו אני עומדת להתפוצץ מרוב אושר ולאט לאט קולות ההנאה גברו ושוהם הניע את גופו בקצב מהיר יותר.
לאחר כמה דקות ארוכות, הרגשתי תחושת עייפות. כאילו כל האנרגיה נגמרה לי.
שוהם יצא ממני, הניח את ראשו על ידו הימנית ובעזרת ידו השמאלית קירב אותי אליו לחיבוק.
"אני אוהב אותך." הוא נישק את קודקוד ראשי וליטף את כתפי בעזרת כריות אצבעותיו.
"אני אוהבת אותך אהוב שלי, תודה ששמרת עליי," אמרתי בקול חלש וקרסתי על חזהו לשינה עמוקה.

"אליאן," שוהם נאנח וקרא בשמי שוב. התעוררתי מהזיכרון והתחושה המדהימה שעטפה אותי באותו הרגע,
הבטתי בו בחיוך והוא גיחך.
"הגענו," אמר והצביע על השער שהגן על הבית הגדול. השער נפתח ושוהם נסע לעבר החניה המרווחת.
הנחתי את ידי על ידית דלת המכונית העשויה פלסטיק שחור, שוהם הניח את ידו על ידי והביט בי.
"אליאן, את," החל לומר ונעצר, כאילו חיפש אחר המילים הנכונות.
"כן." אמרתי ברצינות, חיוך התנוסס על פניו של שוהם. ידעתי כבר את השאלה.
"נהנתי שוהם, הייתי מאושרת ואני שמחה שמצאתי את המקום שלי בעולם הזה,לידך. אני לא מצטערת על אף רגע, להפך, אני מצטערת שהוא נגמר מהר כל כך." אמרתי בחיוך ומבט משועשע הופיע על פניו. הוא משך בידי, התקרבנו עוד יותר משהיינו קודם, הוא נישק את שפתיי וידו ליטפה את גבי, ידי תפסה בשיערו.
"קחו חדר, לא כולנו צריכים לראות את הסרט פורנו שלכם." תכלת אמרה והסתכלה על אדיב ופאר שנכנסו לרכב, סידרתי את חולצתי ושוהם צחק מעט.
"לא הייתם חסרים לי בכלל," שוהם אמר במבט משועשע מכך שתכלת ופאר מסתכלות עליי ומחכות לפרטים.
"נכנס?" פאר שאלה והסתכלה עליי.
"אני ממש עייפה, מה איתך שוהם?" שאלתי בתמימות כשיצאתי מהרכב, שוהם החזיק בשני התיקים שלנו.
פתחתי את דלת הכניסה המוכרת.
אמא ונטלי ישבו על הספה, כאילו חיכו לנו.

"איך היה?" שאלתי את בועז, זמן רב שלא נפגשנו. שלא שמעתי אותו, הדיכאון משוהם הרס אותי.
"היא חשבה שהיא הולכת לעוד מכירה, לעוד ניסיון למכור עיצוב חדש אבל היא הגיעה למלון שהייתי בו. תכלת פיזרה על הרצפה עלי ורדים וכתבה בעזרת נרות 'I LOVE YOU' . אני זוכר את השקית נופלת מידה כשקלטה אותי עם הזר ורדים, השוקולדים והבלונים. אני זוכר את החיוך שלה ואת שלי שהלך והתרחב בכל שניה שהיא התקרבה. כשהיא הגיעה אלי היא העבירה את ידה על פניי, היא עצמה את עיניה כאילו הכירה את פניי באופן מדויק כל כך, אלי. עבר בי צמרמורת בגוף." בועז אמר והניח יד על ליבו.
"היא לימדה אותי את האהבה והכאב למרות שאני דקרתי את אבא שלה אלי. היא צעקה עליי, בכתה, זרקה עליי את מנורת הלילה הקטנה שלה אבל בסוף חיבקה אותי ואמרה לי להישאר לידה. ישנתי איתה. אחרי חודש וקצת היא חזרה להיות שלי." בועז אמר והניח ידו על שרשרת האהבה שפאר הכינה למענו במיוחד.
"אתה יודע, אני ממש שמחה שהכל מתחיל להסתדר פתאום." אמרתי בשקט והושטתי את ידי לעבר הדלת. חייכתי חיוך קטן ויצאתי החוצה.
הוא עמד שם מחייך אלי כמו תמיד, נותן לי את הביטחון שהוא פה ולא נעלם שוב.
התקדמתי לעברו ונתתי לו נשיקה קטנה על שפתיו.

יצאתי מהמקלחת כאשר מגבת קצרה ואדומה עטפה את גופי, שוהם שכב על המיטה והביט בי, הרגשתי מובכת מעט.
שוהם התרומם והוריד את החולצה ופלג גופו העליון התגלה לפניי, הוא הביט בי בחיוך משועשע וחיכה.
לקחתי את קרם הגוף העדין ומרחתי מעט על ידי, התיישבתי ומרחתי את הקרם על גופי, חיוך מתגרה עלה על פניי.
שוהם קם מהמיטה וכך עשיתי גם אני. הוא נעמד מולי בפנים רציניות, ניסיתי להרצין את פניי אבל צחקוק נפלט מפי מהסיטואציה שלה נקלענו, שוהם צחק ביחד איתי. שוהם התקרב לפניי עד שקיסם לא יכל לעבור בינינו.
"שבוע איתי ואת לא מסוגלת ללכת," אמר בגסות, גסות שבעבר הייתה מביכה אותי עכשיו רק הדליקה אותי.

נקודת מבט פאר:
הנחתי את ראשי על חזהו של בועז, אני כבר לא יודעת מה הוא בשבילי. הוא אהבה שלי, חבר שלי והרוצח של אבא שלי. שוהם ואדיב הריעו לו על כך שדקר אותו למרות שלא הרג אותו אבל הוא כן עזר לו למות ברשלנות רפואית.
בועז שיחק לי בשיער ואני נאנחתי מעט. הוא האהוב שלי אני צריכה להבין את שניהם. האיום של אבא שלי עליי, האיום והמכות שהוא קיבל מהבריון שלו.

"את חושבת יותר מידי פאי," בועז אמר והקים אותי ממנו, הוא נעמד והתקדם לכיון האייפון והרמקול שקניתי לפני חודש. הוא הפעיל את אחד השירים והושיט את ידו לעברי. חייכתי ותפסתי בידו.
השיר החל להתנגן ברקע ורקדתי איתו לפי הצלילים, הנחתי את ראשי על חזהו. הוא הניח את ראשו על ראשי וחיבק אותי חזק.
"אתה האהוב שלי." אמרתי ונישקתי אותו ללא כל אזהרה מוקדמת.

"בועז?" שאלתי אותו בחיוך כשראשי על חזהו ורגליי משולבות ברגליו.
"מה?" שאל והכניס לפה פופקורן ודחף אחד לפי.
"איך אתה רואה אותנו בעוד כמה שנים?" שאלתי, הוא הסיט את מבטו מהמסך לכיוני.
"אז ככה," אמר ונעמד, התיישב על רגליו ונישק את בטני החשופה.
"פה," אמר והצביע על בטני,
"יהיה לך ילד ממני, פה," אמר והצביע על ידי.
"יהיה לך עוד ילדה ממני. שתהיה דומה לך שתי טיפות מים. אני ואת נהיה נשואים לכל החיים, אני אעבוד אחזור הבייתה ואראה אותכן. האושר שלי. אתן תהיו הסיבה לכך שאני אחיה ואתאהב בכל יום מחדש. את האהבתי הראשונה והילדים שלנו, קבוצת כדורגל או יותר טוב ליגה עולמית." אמר בחיוך רציני, צחקתי מעט והנדתי בראשי.
"שלושה ילדים." קבעתי בחיוך ונישקתי אותו. חיים לצידו זה כל מה שיכולתי לבקש.

נקודת מבט אדיב:
ישבתי בגינה עם בועז ושוהם, שוהם סיפר כמה מדהים היה עם אליאן בבקתה אבל לא סיפר לנו פרטים, בדיוק כמו שלא ביקשנו, לעומת זאת פאר צעקה בשם של אליאן כשאליאן נעלה את עצמה בחדר של שוהם.
"פאר שאלה אותי שאלה מוזרה היום," בועז אמר והניח יד על הספסל מאחורי.
"איזה שאלה?" שאלתי את בועז. שוהם הנהן כאילו הצטרף לשאלה, בועז החזיר את ידו לכיס הג'קט הכחול שלו והביט קדימה לכיוון הכניסה.
"איפה אני רואה את עצמי בעוד כמה שנים. ישר אמרתי לה שאני רואה את עצמי איתה, כשיש לה ילדה קטנה ביד ועוד אחד בבטן, שאני רוצה ליגה לאומית." בועז אמר בחיוך ושוהם נתן לו סטירה בעורף.
"אחותי עד כאן." שוהם אמר וגיחכתי מעט.
"אני לא יודע איפה אני רואה את עצמי, הגורל יכול להשתנות." שוהם אמר אבל הביט בצמיד שקנה לאליאן, הוא לא הספיק לתת לה אותו עדיין.
"אליאן העתיד שלך," אמרתי בחיוך. הוא הנהן בראשו.
"אני לא יודע איפה אני אהיה, אבל אני המקום שלי תמיד יהיה לצד תכלת, לאן שתלך אני אלך. בכל הדרכים שלה לכל מקום. לא חשבתי שאני אתאהב אתם יודעים? חשבתי תמיד להמשיך עם בחורה ללילה ותו לא. אבל היום, לקום בבוקר, ללכת לבית הספר כשאתה יודע שמישהי אחת מסדרת בשבילך, כשמישהי אחת מבשלת למענך, יושנת לידך, מחכה לך. זה יותר טוב פי שתיים. בהתחלה חשבתי שאהבה זה כלוב, זה סיוט, זה כלא, וזה נכון אבל זה נכון כשאתה עם האישה הלא נכונה. כשאתה עם האישה הנכונה זה גן עדן למרות הגהנום שהיא מעבירה אותך בהתחלה. ותכלת בהחלט מעבירה. אני שמח שהיא כלאה אותי בכלא הזה. אהבה. מילה כל כך קטנה ששינתה את חיי. היא טלטלה את עולמי ושבתה את ליבי." אמרתי בחיוך. חשבתי על החיוך שמתנוסס לה על הפנים מה שגורם לי לחייך, כשהיא בוכה זה שובר לי את הלב עד שהיא מחייכת.

נקודת מבט תכלת:
"בנות, אדיב לא עונה לי." חייגתי את מספר הטלפון בפעם החמישית ברצף כבר.
"אולי הוא ישן תכלת, אל תציקי לו," אליאן אמרה עם הבעת פנים משועשעת על פניה וחיוך ערמומי.
"אז שיתעורר! אני שונאת שהוא נעלם ככה פתאום וואי!" צעקתי, זרקתי את הטלפון על הרצפה החלקלקה ונשכבתי על המיטה עם ראש טמון בכרית.
"וואי! אני מסוגלת לחנוק אותו כרגע," צעקתי אל תוך הכרית.
"ממתי את דואגת לאדיב? מה יש לך?" פאר הרימה גבה והעבירה שיער בתלתליה הבלונדיניים.
"כי היום זה יום השנה שלנו! והכנתי לו כל כך הרבה דברים!" צעקתי וקמתי מהמיטה אל כיוון האמבטיה.
נכנסתי, מחקתי את האיפור שהשקעתי עבורו, הורדתי את הג'ינס שחיטב את רגליי ובמקומו לבשתי מכנס פיג'מה מחמם ונוח בהרבה מהמכנס הקודם.
הדלת כניסה של הבית נפתחה ושמעתי צחקוקים של הבנים.
אליאן ופאר הסתכלו אחת על השנייה ולאחר מכן עליי. פתחתי את הדלת הלבנה של החדר בחוזקה והתקדמתי במסדרון אל עבר המדרגות.
"תכלת, נשימות עמוקות. מרוקו לא צריכה להתפרץ עכשיו." פאר נגעה ברכות בכתפי תוך כדי שאני מתרוצצת במדרגות לכיוון הסלון.
ירדתי על כך מהר שאליאן ופאר נשארו מאחור כי לא עמדו בקצב.
אדיב חייך אליי אבל לאט לאט החיוך נמחק שראה את הבעת פניי שמראה לו שכדאי לו ועדיף לו לטובתו ולחייו, פשוט לשתוק. או במקרה היותר טוב להיעלם.
"חתיכת חוצפן!" סטרתי לו בחוזקה על הלחי וצליל המכה הידהד בכל רחבי הבית.
שוהם ובועז שמטו לסת ומיהרו להתקדם אליי בכדי להחזיק אותי.
אדיב, שהיה מופתע מעוצמת המכה, החזיק בלחי הבוערת שלו וניסה לרסן את העצבים שלו. והיו לו הרבה כאלה.
"מה השתגעת?! מה עובר עלייך?!" הוא צעק לאחר כמה דקות של שתיקה.
"אל תצעק עליי! חברים, תגידו לחבר שלכם מזל טוב." חייכתי חיוך עצבני אל שוהם ובועז ושילבתי את ידיי על החזה שלי.
"מזל טוב על מה?" אדיב שאל.
"אתה רווק!" הצבעתי עליו בעצבים ועליתי לחדר שלי בריצה.
אדיב רץ אחריי במדרגות, ושנייה לפני שהצלחתי לסגור את הדלת, הוא עצר אותה עם הרגל שלו.
"זוז," אמרתי ועיניי ירו חיצים של אש.
"מה זה רווק? מה עובר עלייך?" אדיב פתח את הדלת ואחרי שנכנס סגר אותה.
"אני לא רוצה לדבר איתך לך מפה." הצמדתי את רגליי אל חזי. אדיב רצה להתיישב על המיטה.
"שלא תעז." הזהרתי אותו בטון הכי מאיים שהיה לי עד היום. הוא ישב בכל זאת.
"תכלת, העצבים שלך עובדים על כולם, לא עליי גברת." הוא משך את רגליי שיהיו ישרות ורכן מעליי.
"יש לך ריח של אלכוהול עוף ממני." ניסיתי לא להסתכל על שפתיו כי ידעתי שאסלח לו.
"אם היית חבר שלי, היית זוכר שהיום יום השנה שלנו," פציתי את פי ועצמתי את עיניי.
אדיב התחיל לנשק אותי.
"אני לא חבר שלך, אני בעלך. אני לא צריך יום אחד בשנה כדי להוכיח לך שאני אוהב אותך." נישק את מצחי נשיקה קטנה.
"כאן, אני אנשק אותך כשתהיי עצובה, שלא יהיה לי מילים לעודד אותך יותר." נישק אותי בלחי הימינית עם הגומה שלי.
"כאן, אני אנשק אותך כשארצה להגיד לך כמה אני אוהב אותך אבל לא יהיו מילים בפי כדי לתאר את זה." נישק את שפתיי.
"כאן אני אנשק אותך כש… את יודעת מתי." אדיב צחק ונישק נשיקה קטנה את חזי. נתתי לו מכה קטנה וצחקתי.
"וכאן, ממש כאן אני אנשק אותך שתספרי לי שאת בהריון עם הילדה שלי ושתיבהלי כי עוד לא נהיה נשואים." נישק לי נשיקה קטנה את הבטן. המשפט הזה העלה לי חיוך על הפנים.
"את תהיי הכלה ההריונית הכי יפה שאני מכיר," אמר וליטף את פניי.
"מי יתחתן איתך בכלל?" הרמתי גבה וצחקתי.
הוא הסתכל עליי, עלה מעליי ותפס את שתי ידיי כך שלא אוכל לזוז.
"את." נישק אותי נשיקה ארוכה שהשאירה שובל של טעם נקי ורענן כתוצאה ממסטיק המנטה שלעס.