לחיות בשקרים- פרק 4

נקודת מבט אליאן:
התיישבתי בכיסא שקרוב לשוהם, לימאי בכיתה המקבילה שלי.
רוב השיעור עבר בשקט. כל ילד דיבר על עצמו כי בכל שנה מערבבים את הכיתות לפי הרמות.
"בעוד כמה ימים יערך מבחן שאמור להתאים אותכם לרמה שלכם בכיתה. מכיוון שבשכבה יש 100 תלמידים אני מצפה שהתלמידים בכיתה לא יהיו במקום האחרון, עליכם ללמוד הרבה כדי לעבור את המבחן בהצלחה. הדירוג שלכם יקבע את משך השנה שלכם עד למבחני מיון שבסוף השנה שיראו כמה השתפרתם." המורה אמרה, אפילו את שמה לא ידעתי, לא שאלתי והיא לא אמרה.
"אתה לומד למבחן?" שאלתי את שוהם בחיוך.
"לא, אני חכם מלידה." הוא אמר בחיוך ציני וצחק. אהבתי את החיוך שלו, הוא הרגיע אותי. גלגלתי את עיניי וחזרתי להסתכל על המורה.
"תפסיקי להתנהג כאילו היא באמת מעניינת אותך, את יודעת שהיא לא." שוהם אמר בביטחון.
"תפסיק להתנהג כאילו כל העולם סובב סביבך." אמרתי בהתגרות וחזרתי להביט במורה.
כשנשמע הצלצול לקחתי את תיק הצד ויצאתי מהכיתה, שמעתי את שוהם צועק את שמי אבל לא עצרתי, אני צריכה להגיע הביתה לפניו.
השעה הייתה שתיים, בשעה חמש עליי להיות בבית על מנת לעזור לאמא להכין את ארוחת הערב.
עליתי על האוטובוס שמגיע למרכז העיר, והתחלתי לחפש עבודה. אני רוצה לעזור לאמא לצאת מהחובות שלה וכך אולי נצליח לעבור דירה ולא לגור עם משפחת ראובן. אני לא אוהבת להרגיש כאילו עושים לי טובה, כאילו אני אהיה חייבת אחר כך.
לאחר שעתיים של חיפושים מצאתי מסעדה שהיו צריכים בה עובדים.
נכנסתי לאחת המסעדות שכתוב שדרוש עובדים.
התיישבתי בחדר המנהל וחיכיתי שהוא יגיע, אחרי מספר דקות הוא הגיע והתיישב מולי בחיוך.
"קוראים לי אליאן פרץ, עד לא מזמן גרתי בארצות הברית, אני זקוקה לעבודה כדי לעזור לאמא שלי לפרנס אותי ואת אחותי. אני בת 17, כיתה י"א. אני אשקיע בעבודה, אני לא אאחר ולא אקח ימי חופש אבל אני מפצירה בך לקבל אותי לעבודה כי אני לא בטוחה מה אני אעשה בלי העבודה, אמא שלי תשקע בחובות שלה. אבא שלי ברח מהארץ, הוא לא רצה איתנו קשר מסיבה שלא ידועה לי. אז זה דחוף לי כל כך אדוני." אמרתי עוד לפניי שהוא התחיל לדבר. אני חושפת לפניו דברים שאיש לא יודע, אני פגיעה כעת.
"התקבלת." הוא אמר בחיוך.
"תודה רבה, אני לא אאכזב אותך." אמרתי בחיוך ולחצתי את ידו. מילאתי את הטפסים שהוא נתן לי והשארתי את מספר הפלאפון שלי על מנת שיודיע לי את שעות העבודה שלי.
יצאתי מהמשרד שלו והתקדמתי לכיוון היציאה.

נכנסתי הבייתה בשקט והלכתי לכיוון החדר שלי. הבית כל כך גדול, הוא שתיי קומות אבל הוא ענקי. לקומה השנייה אסור לי ולתכלת להיכנס רק לאמא וזה רק כשהיא צריכה לסדר אותם. הקומה השנייה היא מחוץ לתחום שלנו, זה החדר של נטלי ושמעון, פאר שלא הכרתי עדיין ושוהם.
סגרתי את הדלת ולקחתי בגדים מהארון. יצאתי מהמקלחת והתקדמתי למקלחת. נכנסתי למקלחת ונעלתי את הדלת.
פשטתי את בגדיי בית הספר ונכנסתי למקלחת, פתחתי את זרם המים החמים שחיממו את גופי מהקור שבחוץ.
אחרי כמה דקות יצאתי מהמקלחת ועטפתי את גופי במגבת ורודה.
מרחתי על גופי קרם גוף ולבשתי בגדים פשוטים, טייץ שחור וגופייה ורודה זוהרת, נעלתי את נעלי הבית שלי ויצאתי מהמקלחת כשהמגבת עוטפת את שיערי הרטוב.
ייבשתי את שיערי בעזרת הפן שניק הידיד הטוב ביותר שלי קנה לי מתנה ליומולדת.
ניק ילד עשיר אבל הוא לא הראה זאת לאיש, להפך הוא התנהג כמו כולם. הוא לא חשב שהוא טוב יותר מכולם. בהתחלה כולם חשבו שיש ביני לבינו משהו, עד שיום אחד ניק קיבל אומץ וסיפר לכולם את האמת, שהוא הומו. בהתחלה כולם היו מזועזעים אבל למרות זאת תמכתי בו עד שכולם קיבלו את זה.

**
"ניק הכל יהיה בסדר, אני בטוחה בזה." אמרתי בביטחון אבל בכל זאת עם מעט מאוד ביטחון. זאת הייתה הפעם הראשונה שניק בכה, חשף את כל הרגשות שלו כלפיי. ידי ליטפה את גבו מלמעלה למטה מספר פעמים, רציתי להראות לו שאני כאן.
"ההורים שלי יתביישו בי כל כך כשאמרתי זאת. " ניק אמר בעצבות. ניק כמו אחי הגדול, ידעתי את הכאב שלו.
"אני בטוחה שהם לא התכוונו, שהם גאים בך." אמרתי בחיוך מנחם ומלא רחמים, שנאתי לרחם עליו.
"אל תשקרי אלי, הם לא יהיו גאים בי לעולם. אבל תחשבי על הצד החיובי עכשיו כולם בטוחים שאין בינינו כלום, את רק החברה הכי טובה של ההומו מהכיתה." ניק אמר בגיחוך ציני וניסה לעודד את עצמו.
"אני חברה של ניק גונסון, אני לא מכירה את הנער הזה שדיברת עליו עכשיו. יש בך הרבה מעבר למי שאתה אוהב." אמרתי בהתגוננות.
**

אספתי את שיערי לקוקו מרושל אחריי ששיערי התייבש.
יצאתי מהחדר לכיוון המטבח, מקווה לא להתקל בשוהם.